שגיאה

אירעה שגיאה בחיפוש. אנא נסחו את השאלה מחדש.
גטו ורשה (גנשובקה)
הצלה בידי יהודים
סלוניקי
עבודות כפייה
צעדות מוות
שירות צבאי ביוון
מנו יעקב

מנו יעקב

מקום שחרור: ואלדלאגר 5

תאריך עליה לארץ: 21/06/1945

מקום לידה: יוון

מחנות: אושוויץ, גטו ורשה, דכאו, מילדורף, ולדלאגר

תאריך שילוח למחנה: 28/04/1943

תאריך שחרור: 02/05/1945

מספר בני המשפחה שנשלחו למחנות: שני אחים ואחות

מספר אחים ואחיות לאחר המלחמה: העד ניצול יחיד

שם האם : רחל

שם האב: דניאל

מקום יישוב ראשון בארץ: תל-אביב

עיסוק בעבר ובהווה: סגן מנהל קופות גמל

תחביבים מיוחדים: קריאת ספרים

0:00
0:00
מנו יעקב

מנו יעקב

מקום לידה יוון

תאריך לידה 04/02/1920

מחנות אושוויץ, גטו ורשה, דכאו, מילדורף, ולדלאגר

מספר אסיר 119940

תאריך שחרור 02/05/1945

מנו יעקב (סלוניקי)

00:00:01

מראיין: שיחה עם יעקוב מנו ב-16 באוקטובר 85 במשרדי ארגון ניצולי מחנות השמדה יוצאי יוון בישראל. אני הייתי רוצה להתחיל את השיחה שלנו בשמיעה של רקע מהבית. אה מהם הפרטים הרחוקים ביותר שאתה היום יכול לזכור מהתקופה שלך בתור ילד בסלוניקי?

יעקב: נולדתי ב-1920. ב-26 נכנסתי לבית ספר. התחלתי ללמוד. הייתי תלמיד אפשר להגיד אה

מראיין: שנולדת איפה גרה המשפחה?

יעקב: אנחנו גרנו כל הזמן ברחוב סֶרוֹן מספר 32.

מראיין: פירון?

יעקב: סֶרוֹן.

מראיין: סֶרוֹן.

00:01:00

יעקב: ברחוב סֶרוֹן מספר 32.

מראיין: כן.

יעקב: אחר כך הלכתי לבית ספר, ב-26 הלכתי לבית ספר, התחלנו ללמוד ישר 4 שפות! 4 שפות! יוונית שפה עיקרית, שפה שנייה עברית, שפה שלישית צרפתית ושפה רביעית, הלאדינו אבל בכתב עם רש"י, אתה מבין אותי? בכתב רש"י הלאדינו והיינו לומדים מעצמנו היינו לומדים גם לכתוב את הזה בלטינית. אלה 4 שפות העיקריות שאנחנו למדנו בבית ספר.

מראיין: כן. לפני שאנחנו מגיעים לבית ספר, אנחנו צריכים בערך לשמוע משהו על 6 שנים בתור ילד קטן בתור אפילו אני לא יודע, לפני ילד קטן.

יעקב: הייתי ב לא היה גן ילדים שמה, היה מִיסְטרִיקָה, אתה יודע, זאת אישה אחת מבוגרת הייתה אוספת כמה ילדים, היינו שמה, אנחנו

מראיין: אני מבין שזה הפרט הראשון שאתה יכול לזכור בתור ילד?

יעקב: כן, כן. לא יכול להגיד שאנחנו היינו עשירים אבל גם לא היינו עניים, אתה מבין? היו לנו ככה חיים בינוניים. זה מה שאני יכול לזכור בתור ילד. שאני אמשיך?

מראיין: מה זה מיסטריקה?

יעקב: מיסטריקה זה עוד פעם כמו גננת, אתה מבין אותי? אבל לא, לא רק למדנו שום דבר. אתה מבין למה

מראיין: כן. מי היה לוקח את התפקידים? זה פשוט זה פולקלור

יעקב: לא, נשים זקנות, נשים זקנות. נשים זקנות היו אתה יודע היו מושכות בבית שלהם 10 עד 15 ילדים, האימהות שלנו, ההורים שלנו היו משלמים כמה פרוטות ו זה היה. ובגיל בעצם 5 וחצי כבר הלכתי לבית ספר.

מראיין: אתה זוכר למשל מי הייתה הגננת שלך?

יעקב: לא.

מראיין: איפה הייתה המיסטריקה אתה יודע?

יעקב: עוד הפעם, באותו רחוב. באותו רחוב.

מראיין: ברחוב סֶרוֹן.

יעקב: ברחוב סֶרוֹן. ברחוב סֶרוֹן, אתה מבין, היה בית ו[....]

מראיין: מאיזה שעה עד איזה שעה הייתם יושבים בגן הזה?

יעקב: אני חושב, משמונה עד שעה אחת משהו כזה.

00:03:25

מראיין: מה היו עושים שמה?

יעקב: שום דבר, משחקים. קצת משחקים, שרים וכל מיני דברים כאלו. משחקים, מדברים ספרדית ולא ולא יוונית, הסלוניקאים דיברנו ספרדית .

מראיין: הגננת הזאת הייתה מדברת באספניולית.

יעקב: כן. כן. כן

מראיין: ואתם ביניכם בתור ילדים, באספניולית.

יעקב: אספניולית, באספניולית, כולנו דיברנו אספניולית, שפת הבית הייתה אספניולית, שום דבר אחר. ההורים שלנו

מראיין: מה אתה יכול להגיד לי על הלאדינו אצלכם בבית?

יעקב: זאת הייתה השפה העיקרית שלנו, לא היה שום דבר, בקושי, ההורים שלנו בקושי הכירו את השפה היוונית. אני אומר לך. הם בקושי הכירו את השפה היוונית. אנחנו ברחוב ביננו היינו מדברים גם יוונית, לא כשהייתי בגיל הזה. לא כשהייתי בגיל הזה, בגיל הזה אנחנו היינו מדברים רק אספניולית, ספרדית.

מראיין: מה אתה זוכר מרחוב סֶרוֹן הזה? איפה זה היה? באיזו שכונה?

יעקב: זה היה אני אסביר לך זה היה על יד רחוב, על-יד הָפָּאפָּאפִי פָּאפָּאפִי זה היה בית-ספר זה בית ספר וגם וגם אה בית יתומים בעצם, בית יתומים יוונים נוצרים. ליוונים נוצרים. וגם היה להם גם קבוצת כדורגל שלהם.

מראיין: כן.

יעקב: זה היה נופל אה איך להסביר לך

מראיין: אתם גרתם ליד הפאפאפי?

יעקב: כן, כן.

מראיין: הבית היה ממש ליד?

יעקב: כמעט שלושה בתים, אתה יודע מהפאפאפי הזה. כמעט שלושה בתים. ואחר-כך גם שהחלפנו דירה כאשר הייתי יותר מבוגר גם כן, אתה מבין, עוד כמה בתים יותר למטה. עוד יותר למטה.

מראיין: איך כל הסביבה הייתה נקראת? איזה שכונה זה היה נקרא?

יעקב: שכונה זה פאפאפי.

מראיין: ליד איזה אזור?

יעקב: זה היה ליד ליד אזור הזה, ה'טְרֶס צ'וֹרוֹס'

00:06:03

בסמיכות לשכונת קוּלִיבַאס. 'טְרֶס צ'וֹרוֹס' זה היה היה קוראים אותה קוּלִיבַאס. אתה מבין אותי? זה היה בתים לאנשים עניים בעצם, לא עשירים של הקהילה. ושם היה בכל חצר היו שני חדרים ושירותים משותפים. זה היה חצר

מראיין: אז אפשר להגיד שזה היה כמעט שכונת עוני?

יעקב: לא. שמה את ה הזה על יד היה, אבל לא אצלנו.

מראיין: כן.

יעקב: אצלנו זה לא היה שכונת עוני, אצלנו היו גרים בשכר דירה אצל בעל בית פרטי. אתה מבין? אצל בעל בית פרטי. כי גם כן, אתה מבין, אני רוצה להגיד לך, אתה מבין, אני היה גם איזה 7-8 דקות הליכה ברגל עד שהיינו מגיעים לשמה.

מראיין: מה היה המצב הכלכלי בבית?

יעקב: בינוני. לגמרי בינוני ו-3 חודשים בשנה היו קשיים גדולים כי אבי היה פועל טבק ושלושה חודשים בחורף לא היו עובדים. פשוט מאוד שלושה חודשים כל שנה, הייתה אבטלה.

מראיין: מה זאת אומרת פועל טבק?

יעקב: פועל טבק, היו בתי חרשות לטבק . בתי חרושת לטבק, היה מגיע טבק, אתה יודע מה זה מהשדה, הם היו מעבדים אותו ועושים אותו חבילות, בָּאלָאס , אתה מבין, ומכינים אותו ל .

מראיין: איך קראו לבית-החרושת הזה?

יעקב: אה הבית החרושת שהיה עובד היה נקרא: 'פוּמָרוֹ'.

מראיין: כן.

יעקב: עכשיו, מקצוע שני שהיה לאבא שלי זה היה מקצוע של עשיית דגים מלוחים. זה היה מקצוע שלו מהבית שלו.

מראיין: עכשיו, אה רגע, בטבק הזה מתי היו עובדים?

יעקב: תשע חודשים, אתה מבין? החורף האמיתי לא הייתה עבודה. תשעה חודשים בשנה, הוא היה מנהל עבודה אבל השלושה חודשים היו חלים גם עליו.

מראיין: ובשלושה האחרים הוא היה מובטל?

יעקב: מה? היה מובטל.

מראיין: היה יושב בית.

יעקב: היה מובטל. תראה, בהתחלה, כי אם אני מדבר על תקופת הילדות שלי היה מובטל. אחר-

כך, הצטרף היה מצטרף בשלושה חודשים האלו היה מצטרף לאחיו שהיו עושים לָקֶרְדָה

00:08:33

ודגים מלוחים.

מראיין: איך קראו לאחיו?

יעקב: אה שלמה, מָנוֹ. נפטר לפני 5-4 שנים.

מראיין: איפה , היה לו בית חרושת?

יעקב: לא, לא, לא, הוא היה קבלן. הוא היה קבלן. היה לוקח עבודה מכולם, אתה מבין אותי, מכל בתי החרושת היה לוקח עבודה, הוא היה קונה להם את הדגים, אתה מבין אותי, היה מסדר לו את העבודה לפי היכולת שלו, של האנשים שלו.

מראיין: ושם הם היו עושים לקרדה ו ?

יעקב: לקרדה, דגים מלוחים, אַנְשׁוֹבִי . הכל, הכל, הכל, הם היו סוגרים את הקופסאות והיו שולחים לארץ פה וגם בפנים הארץ. אז התחיל לעבוד אבי, אתה יודע, במקום הזה, בגלל שהיה עובד בחורף הייתה לו פרנסה טובה.

מראיין: הוא גם בשלב מאוחר יותר עבד רק בזה או ש ?

יעקב: לא, מה פתאום.

מראיין: אתה היית מעורב בעבודה של אבא שלך נפשית, אה ?

יעקב: אני מתכוון להגיד

מראיין: כן.

יעקב: אתה מבין אותי, יש מה שהייתי מעורב.

מראיין: כן.

יעקב: מכיוון שאני כבר יצאתי מהזה אז בא, אתה יודע ש

מראיין: מה זאת אומרת?

יעקב: כשיצאתי כבר מהלימודים.

מראיין: כן.

יעקב: אתה מבין, בא, אומר לי "תשמע תעשה מה שאתה רוצה, קודם כל תלמד את העבודה של סבא". אתה מבין אותי? לא יודע כעבור עבדתי איזה שישה - שמונה חודשים, למדתי את העבודה, למדתי את העבודה, למדתי לעשות אתה יודע אנשובי וכל הדברים האלה ואחרי זה הוא אמר לי "אתה יכול לעשות כבר מה שאתה רוצה עכשיו".

מראיין: כן.

יעקב: כשבאתי פה בארץ בזמן הזה שבין הזה בין המאורעות למדתי לעבוד שמה וזה, ניסיתי גם כן לעשות דגים מלוחים אדומים היינו עושים שמה זה אבא

00:10:34

יודע אתה מבין אותי, היו עושים אדומים עם בָּרְבּוּנִיָה ודברים כאלו. ניסיתי גם את זה לעשות, אולי הייתי מצליח אבל זה לא הלך.

מראיין: זה היה אחרי שגמרת את הלימודים בתיכון?

יעקב: כן.

מראיין: כן. מה עוד קורה בתקופות האלה? בגיל ה

יעקב: לא זוכר. אתה מבין אותי, אני לא זוכר יותר מ עד שאני הגעתי לבית ספר.

מראיין: איך אתה זוכר את אבא שלך, היום?.

יעקב: איך?

מראיין: איך אתה זוכר אותו בדמיון?

יעקב: זוכר אותו בן אדם בתור בן אדם שהיה אוהב לעבוד אבל היה גם אוהב את הכוֹסית, אוהב את הכוֹסית, אתה מבין אותי ככה, בינוני, אבל אה בעל משפחה טוב. כל מה שהיה עובד היה מביא אותה, איך אומרים, היה מביא לאימא שלי, את הכל היה מביא לאימא שלי והיא הייתה מנהלת את העסקים של הבית.

מראיין: מה זאת אומרת אוהב את הכוֹסית?

יעקב: בערב אתה יודע, היו יוצאים היו הולכים לבית מרזח והיו שותים כוֹסית, שתיים, אתה מבין אותי?

מראיין: היו מקומות מיוחדים כאלה בסלוניקי?

יעקב: בטח. בטח. בוא נגיד פה, פה יש ברחוב העלייה, אתה מבין, יש מקום גם שמה היו מקומות כאלה, מוכרים, אתה מבין, כל הדברים

מראיין: ואיך קראו למקומות האלה? היה לה שם?

יעקב: מְהָנָה.

מראיין: מְהָנָה.

יעקב: מְהָנָה בעברית אה בספרדית. מְהָנָה. היו הולכים, יושבים שעתיים, לא היו באים ישר הביתה, לא היה אתה מבין, ככה שהיו באים ישר הביתה. היו באים, מתרחצים מהעבודה והולכים שמה, יושבים שעתיים, שלוש, בלילה באים הביתה.

מראיין: איזה משקה מיוחד היו שותים?

יעקב: עָרָק. עָרָק. הבירה לא הייתה כל כך מקובלת, עָרָק ויין אבל יין זה היה בבית אחרי האוכל, שמה זה היה עָרָק. אתה מבין אותי? היין זה אחרי האוכל.

מראיין: כן. איך אתה זוכר אותו מבחינת הדמיון? נניח אני אבקש ממך לתאר אותו.

00:13:14

יעקב: בן אדם חזק מאוד, בן אדם בריא מאוד, חזק מאוד.

מראיין: איך קראו לו?

יעקב: דניאל. היה בן אדם בריא מאוד וחזק מאוד. זה אני ככה זוכר טוב טוב טוב. מרים משקולות. בלי שום פחד, אתה מבין?

מראיין: הוא ממש עסק בתור ספורט?

יעקב: מה? לא, בעבודה שלו. הרבה שהיו עושים עבודות כאלה מרימים בטבק כל בָּאלָה זה היה שוקל 60-50 קילו והוא היה מרים אותם ככה בקלות, בלי שום התאמצות. לא סבל מאף מחלה. ומת מת כתוצאה מ מ בוא נגיד ככה, שאנחנו, בזמן הגרמנים התחלנו לעשות 'שוק שחור' להביא חיטה.

מראיין: כן, רגע, אבל לשם אנחנו נגיע יותר

יעקב: כן אבל אתה שואל אותי אתה מבין איך מבין את זה , אתה מכיר את זה

מראיין: כן. עכשיו, הוא היה אדם דתי, מסורתי?

יעקב: אנחנו היינו מסורתיים, היינו עושים את הקידוש בליל שבת, פסח היה צריך להיות לא היה נכנס אתה יודע, לא רק זה, לנו, לסלוניקאים, היה מנהג היה מנהג: לא אורז ולא תפוחי אדמה בבית. היינו מסורתיים, מדי פעם לפעם היה הולך לבית כנסת, אני הייתי הולך מילד קטן בבית כנסת כל שבת.

מראיין: כן. תנסה אולי לדבר בחופשיות ואל תהיה צמוד לשאלות שלי.

יעקב: לא, לא, [דיבור לא ברור] שברגע שאתה אומר ושואל שאלה, אתה מבין, אני יכול להיזכר, אתה מבין? אחר כך זה כבר שוטף הכל אצלי, אתה מבין אותי?

מראיין: כן.

יעקב: זה היה הילדות שלי, אתה מבין אותי? זה הילדות, אתה מבין אותי? היו חיים אתה יודע בינוניים בבית, מאושרים. מאושרים. תמיד מאושרים, אתה מבין, אף על פי שאנחנו לא היה לנו בית שלנו. לא היה בית שלנו, היינו חיים בשכר דירה אבל היינו מאושרים. לא היה כמו עכשיו, אתה מבין, שהשכן קנה זה ואני צריך זה, לא היה דבר כזה.

מראיין: ואימא איך אתה זוכר אותה?

יעקב: אימא הייתה הייתה לה השכלה גבוהה והיא הייתה בחורה, הייתה מורה לצרפתית והיא עזרה לי הרבה בדברים האלה. אפשר להגיד שזה דבר שהזכרת לי, הודות לאמי קיבלתי את כל ההשכלה הזאת.

מראיין: מאיזה משפחה היא הייתה במקור?

00:16:04

יעקב: נחמה. גם אבי גם אמי היו משפחות גדולות. למשל אמי היו 6 אחיות ו-2 אחים ואצל אבי היו להפך 6 אחים ו-2 אחיות. היא הייתה מורה לצרפתית והיא עזרה לי הרבה וגם אה , וגם היא עזרה לי הרבה אתה יודע להתקדם בלימודים כי המצב היה קצת קשה בבית בשביל לעזור בלימודים

מראיין: איפה היא לימדה?

יעקב: איפה היא נולדה?

מראיין: איפה היא לימדה?

יעקב: לימדה בבית ספר צרפתי.

מראיין: בסלוניקי?

יעקב: בסלוניקי כן, הכל בסלוניקי. לא הלכנו, לא הסתובבנו לאף עיר אחרת חוץ מסלוניקי.

מראיין: איפה היא רכשה את ההשכלה שלה?

יעקב: אני לא יודע.

מראיין: אה במה היא השפיעה הכי הרבה על החיים שלך?

יעקב: אתה מדבר היא השפיעה שאני לא יכולתי ללכת לזה בגלל המצב בבית אני לא יכולתי ללכת לאוניברסיטה.

מראיין: היה לה קשר לאימא לדבר הזה?

יעקב: מה? לא. לא היה לה קשר, היה קשר לכיס. לא הייתה אפשרות.

מראיין: לא, אני שואל היום, אה

יעקב: לה היה קשר, היא עזרה לי הרבה, היא הוציאה מהלחם שלה על מנת שאני אמשיך, אתה מבין, את הלימודים ב בכיתות התיכוניות שלמדנו בבית ספר, אתה מבין אותי? ובזה היא השפיעה, הרבה-הרבה השפיעה אימא שלי על זה. אבא שלי היה אומר "טוב, מה אתה רוצה מה שאני מרוויח? זה מה שאני יכול לעשות".

מראיין: היא בעקבות ההשכלה שלה וההצלחה שלה הייתה בשבילך איזה מודל לחיקוי?

יעקב: כן, כן.

מראיין: עכשיו הבנתי.

יעקב: תמיד אפשר להגיד . גם אני אהבתי אתה יודע את הלימודים, אבל היא עזרה לי בשפה הצרפתית והייתה באמת מודל לחיקוי. בדרך שלי המשיכה גם אחותי. אחי השני לצערי לא. לא. אני הגעתי במצב כשהייתי בכיתה ו' היו בחורים איתי שהלכו לצבא.

00:18:35

מראיין: גם אחותך לילי אה בחרה בתחום של הלימודים.

יעקב: כן.

מראיין: מה היא למדה?

יעקב: למדה אותו דבר, בית ספר תיכון, בית ספר , היא גמרה בית ספר תיכון.

מראיין: איזה בית ספר היא סיימה?

יעקב: גימנסיה. גימנסיה היוונית. אחרי שהיא גמרה, אתה מבין, את השש כיתות היא הלכה לגימנסיה היוונית. בעצם לא היו 8 כיתות היו 6 כיתות, בבית ספר עממי. אחי הקטן לא הספיק. הוא הלך בן 11 למחנה.

מראיין: אברהם אלברטו?

יעקב: אברהם אלברטו כן.

מראיין: ואחיך הגדול?

יעקב: השני, השני לא גמר אפילו את היסודי.

מראיין: מה הוא עשה?

יעקב: עשה סנדלר, זאת אומרת היה עושה נעליים. לא ככה סתם סנדלר, היה עושה נעליים. אהב לעבוד, אתה מבין אותי

מראיין: איפה הוא היה עובד?

יעקב: רחוב אה אם אני לא טועה היו קוראים לבעל הבית שלו קוֹבוֹ.

מראיין: והרחוב?

יעקב: אֶרְמוּ .

מראיין: אֶרְמוּ?

יעקב: אֶרְמוּ. רחוב אֶרְמוּ ליד אגיָה סוֹפיה . ליד אה אגיה סופיה זה סופיה קדושה. שם עבד עד הכיבוש, אפילו אחרי הכיבוש.

מראיין: אצל קוֹבוֹ, אדם בשם קוֹבוֹ?

יעקב: כן. אצל קוֹבוֹ.

מראיין: אתה זוכר את השם המלא?

יעקב: לא, כי אני אף פעם לא נכנסתי שמה. לא. הייתה לו חנות לנעליים ושמה לא היו בתי חרושת, כל אחד היה עושה נעליים והיה מוכר אותן.

מראיין: כן. איפה אתה למדת בשנים הראשונות?

יעקב: שנים ה ב בית 'תלמוד תורה' הגדול.

00:20:49

מראיין: מה זאת אומרת הגדול?

יעקב: ככה, היה 'תלמוד תורה' הקטן. אחר-כך היה לנו אחרי שגמרנו את 'תלמוד תורה' הגדול, באותו 'תלמוד תורה' הגדול היו לנו גם שתי כיתות של רבנים ומורים.

מראיין: כן.

יעקב: תיכוניות. והנהלת חשבונות.

מראיין: מתי התחלת את הכיתות האלה?

יעקב: בכיתות האלו ואחר כך גמרת שמה, המשכתי באיזה גימנסיה, אתה מבין אותי, ללמוד את הזה להשיג את הבגרות.

מראיין: אה עכשיו, מה עשית בשנים הראשונות ב'תלמוד תורה' הגדול?

יעקב: למדתי מקצוע.

מראיין: מה היו איזה מקצועות?

יעקב: לא היו מקצועות.

מראיין: לא היה?

יעקב: למדנו הכל, אתה מבין? הכל, אין, לא מקצוע ולא מגמה, שום דבר. אבל ב-6 כיתות. 6 כיתות. ה-6 כיתות הראשונות, אתה מבין, היה ללמוד את הכל. ללמוד עכשיו, היינו צריכים ללמוד היסטוריה, צרפתית, היסטוריה עברית עם העברית והיסטוריה יוונית עם היוונית. לא שמרנו על החגים של היוונים בבית ספר. ביום ראשון הלכנו לבית ספר, יום שבת לא הלכנו לבית ספר.

מראיין: היו שם מורים יהודיים?

יעקב: בוודאי. מורים יהודים לכל שפה היה מורה למשל לצרפתית היה לנו מורה לצרפתית. מורה צרפתי. ולעברית בכיתות הגבוהות היה לנו דווקא מורה מהארץ, אתה מבין אותי, כי זה היה פרופסור, זה לא מורה סתם, זה היה מורה פרופסור זה . והיוונים גם כן בכיתות הגבוהות היה לנו פרופסורים שמה והם לימדו אותנו.

מראיין: כן.

יעקב: אני זוכר אותם טוב מאוד.

מראיין: אתה זוכר שמות? כן?

יעקב: למשל קודם כל ניקח בששת

מראיין: את היהודים בוא ניקח.

יעקב: בבקשה?

00:23:02

מראיין: את היהודים בעיקר.

יעקב: את היהודים היה לנו .ב לא זוכר קודם כל ניקח בצרפתית לכיתות הקטנות הייתה מאדאם שָׁלֶם.

מראיין: מאדאם שָׁלֶם.

יעקב: מאדאם שָׁלֶם.

מראיין: היא לימדה צרפתית?

יעקב: כן. אחר-כך, אה יהודי היה לנו המורה אהרון. המורה אהרון, המסכן הזה עשו אותו מומיה הגרמנים. הוא יווני, אנחנו לא ידענו, הוא היה בטרנספורט שלי. בטרנספורט שלי בחרו כמה אנשים כאלו ואיזה בחורות שלנו החליטו גרמניה שלח וזה הם שלחו לאיזה מוזיאון הזה פתאום ראו כמה אנשים שלנו, אתה מבין שאני זוכר שהוציאו אותם ככה, פנים ככה, מכל מיני פנים, אתה מבין אותי, הוציאו אותם, ראו אותם שעשו פנים, אז תפסו אותם אצל האמריקאים הוציאו אותם שם וקברו אותם. זה אהרון. עוד מורים

מראיין: מה היה השם שלו המלא?

יעקב: מה? אהרון אהרון.

מראיין: אהרון אהרון.

יעקב: אהרון אהרון. כן. אהרון אהרון

מראיין: מה הוא לימד?

יעקב: עברית.

מראיין: עברית.

יעקב: עברית והתעמלות, היה גם מורה להתעמלות. ואחר-כך היה לנו עוד מורה יוסף, אבל לא זוכר את שם משפחתו. העיקר המנהל, המנהל שכידוע היה מלמד אותנו גם כן. המנהל היה זה אדון העֶליוֹן . זה הדוד של העליון .

מראיין: איך השם שלו המלא?

יעקב: אם אני לא טועה זה חיים. תראה בית ספר 3 קומות. 3 קומות

מראיין: מה לגבי יוסף הזה?

יעקב: מה?

מראיין: יוסף שאמרת לי, מה הוא לימד?

יעקב: עברית. עברית. עברית. כי, תראה היו כיתות כאלו וכיתות זה , אתה מבין אותי, זה כל אחד היו לו כיתות.

00:25:14

מראיין: כן.

יעקב: ואהרון על-פי-רוב לימד היה מורה להתעמלות.

מראיין: והעליון מה היה מלמד?

יעקב: היה מלמד לימודים יותר גבוהים. לימודים יותר גבוהים. למשל בכיתה ה', בכיתה ו', אתה מבין, מכיתה ד' והלאה לימד העליון. אף-על-פי שהיה מנהל, אתה מבין, בבית ספר שהיו מספיק, מספיק תלמידים ולמטה במרתף של הבית ספר היה גן ילדים, אח שלי היה גם. אתה מבין?

מראיין: כן. איפה שכן בית הספר?

יעקב: רחוב וֶלִיסָרִיוֹ אם אני לא טועה זה 24. אתה יכול לכתוב ליד אָגִיָה טְרִיאָדָה . על יד זה קדוש.

מראיין: כן.

יעקב: היה טריאדה קדושה.

מראיין: אחר-כך איפה הלכת?

יעקב: ב בגימנסיה. בגימנסיה, אתה מבין, גימנסיה 2 למדתי בלילה. זה אחרי שגמרנו כי הייתי נאלץ להתחיל גם לעבוד, אתה מבין אותי, בשביל אה , בשביל לממן את ה את הזה , את הלימודים וגם לעזור למשפחה. אבל בעיקר ההתחלה קיבלתי את זה בבית ספר יהודי, בבית ספר יהודי.

מראיין: איך קראו לגימנסיה?

יעקב: גימנסיה מספר 2.

מראיין: כמה שנים למדת שם?

יעקב: שנתיים נוספות. שנתיים אנחנו כבר שם, אבל את השנתיים האחרונות למדתי שמה בלילה. 4 שנים וקיבלתי את הבגרות.

מראיין: רגע. שסיימת 6 כיתות המשכת עוד שנתיים, שזה נחשב כמו גימנסיה

יעקב: מה? זה גימנסיה. זה תיכון. רק פרופסורים היו מלמדים שמה.

מראיין: כן.

יעקב: זה זה זה גימנסיה, אתה מבין אותי, זה בית ספר תיכון ממש ממש.

מראיין: איזה מקצוע למדת?

יעקב: הנהלת חשבונות. העיקר נתתי את הזה, איך אומרים? לזה להנהלת חשבונות.

00:27:39

מראיין: כן. מי לימד שם הנהלת חשבונות?

יעקב: אה פרופסור אה סטפ , רגע, לא, פרופסור סְטֶפַאנִידִיס. וגם הוא הוציא ספר, גם כן לזכר אבא שלו.

מראיין: הוא היה יהודי?

יעקב: בבקשה? לא, יווני נוצרי. ואת היוונית לימד אותנו פרופסור מֶלָנְדִז'יזִיס. ובעברית פרופסור סָאיָאס.

מראיין: היה בבית ספר הזה לימד גם עברית.

יעקב: לא, רק עברית, פרופסור סָאיָאס הוא בא מפה, בא מהארץ המסכן, בא מהארץ לשמה בשביל ללמד אותנו והלך. וצרפתית לימד אותנו פרופסור קוֹבוֹ. גם כן הלך לקרמטוריום מסכן, הוא היה יהודי.

מראיין: כן. כשסיימת איזו תעודה קיבלת?

יעקב: קיבלתי תעודת בגרות.

מראיין: כן. איך זה נקרא ביוונית?

יעקב: תאמין לי שאני לא זוכר. תאמין לי שאני לא זוכר.

מראיין: כן, אה

יעקב: לא זוכר.

מראיין: סיימת את הלימודים מה עשית?

יעקב: הייתי אחד הראשונים ביוונית, ראשון בתור, ראשון ביוונית ידעתי טוב מאד ושכחתי הכל. אני לא משתמש בכלל בשפה. עכשיו, ככה, גם כשמביאים לי ספרים יוונים היום, אין לי סבלנות לקרוא, אתה מבין?

מראיין: כן.

יעקב: סיימתי, התחלתי לעבוד בתור מנהל חשבונות. בתור מנהל חשבונות. אני חייב לציין דבר אחד שגם בהיותי בכיתות הגבוהות, מימנתי את עצמי את כל הלימודים.

מראיין: במה עבדת?

יעקב: מה?

מראיין: במה?

יעקב: קודם כל תתפלא לשמוע, אנחנו השיעורים, הלימודים לא היינו עושים אותם במחברות, היינו עושים אותם בדפי פוֹלִיוֹ כאלה. אז אני הייתי לוקח בסיטונות, הייתי מוכר בפנים הכיתה לתלמידים האחרים, הבנת אותי?

00:29:53

מראיין: כן.

יעקב: בשביל לממן לי את הלימודים כי היה עולה ביוקר אז היו צריכים המון כסף לזה, אז מימנתי את זה. זה לא אומר שבכלל המשפחה לא מימנה לי אבל הייתי הרבה דברים הייתי מוותר, על הרבה דברים, אתה מבין, על מנת ללמוד.

מראיין: כן. מה עוד?

יעקב: תשתה משהו?

מראיין: יותר מאוחר. מה עוד למשל, ומה עוד, זה באמת קוריוז הפוליו האלה. עוד, מה עוד?

יעקב: כן. בית ספר, אתה מבין, זה עשיתי, אתה מבין, לשתי הכיתות שמה, אתה מבין, הייתי מוכר להם את זה והייתי מוציא לא רק זה, הייתי מוציא גם בשבילי, אתה יודע גם בשביל דמי כיס בשביל ככה שלא הייתי צריך לבקש מאבא.

מראיין: מה עוד? בעוד איזה מקצועות?

יעקב: אחר-כך בעוד איזה מקצועות? עבדתי ב בחופשות כבר מגיל קטן, עבדתי בחנות לגלנטריה בתור מוכר וגם מנהל חשבונות, כי חנות אתה יודע, הייתה חנות קטנה וזה ושמה גם כן התמחיתי הרבה יותר, אתה מבין, אפילו בעל הבית עצמו בעל הבית עצמו עזר לי להתקדם בלימודים. כי אין יותר טוב מהניסיון, אתה יודע, ניסיון מעשי. אז הוא היה עוזר לי כי הוא ידע, תמיד היה אומר לי: "תעשה ככה, וזה תעשה ככה". שאני התחלתי לעבוד אצלו, כל יום עבדתי שהייתי קטן בחופשות עבדתי אצל אחד. אחר כך הלכתי למרכז, הלכתי למרכז זה בוֶנִיזֶלוֹס [ [Venizelos/Βενιζέλο. וֶנִיזֶלוֹס, אתה שמעת על וֶנִיזֶלוֹס? וֶנִיזֶלוֹס זה זה רחוב ראשי, שם הייתי אצל אחד היינו גם, היה גם אִימְפּוֹרְטֶר של כל החלקים לחגורות לנשים, חגורות זאת אומרת

מראיין: חגורות בטן.

יעקב: חגורות בטן, בדיוק. אתה מבין, כל החלקים. עכשיו מה היה? מה הייתי צריך אני לעשות? הייתי אוהב לעשות את הפתגם שאמי הייתה אומרת, בספרדית אני אגיד לך, אמי הייתה אומרת שהייתה רואה אותי שאני עובד ככה חינם את הדברים האלו, הייתה אומרת: "אה מי קי מי סי אגה איל אוזו אי אה [לא ברור] קי סי לי אינג''י איל פ'וזו" בתרגום: עבורי זה יהיה להרגל והוא את קופתו ימלא ויהלל. עכשיו אני אסביר לך.

מראיין: איל פו

יעקב: לא, לא. אוּזוֹ זה המנהג. מי שהמנהג לבעל הבית שלי להגיש.

מראיין: כן.

יעקב: עכשיו מה אני הייתי עושה לו? אחרי העבודה בשביל שישלם לי, אף פעם לא אמר, אתה

00:32:10

יודע, קח לך תקנה לך משהו, תקנה לך זוג נעליים. הייתי לוקח, אתה מבין אותי, היינו

מוציאים מהמכס ארגזים, בארגז אחד היו 30 פריטים, 20 פריטים והייתי, אני הייתי הולך בעצמי מוציא אותם במכס והייתי לוקח בלילה, הייתי מוציא לו את הקוד קוד של כל דבר ודבר בהתאם למכס שהוא שילם. אתה מבין אותי, היינו מוציאים בלי לקבל פרוטה. אחר-כך התחלתי לעבוד, והתחלתי להיכנס לבתי חרושת, זאת אומרת אני הייתי גם הקונה של ה של העסק, אתה מבין, לא רק הנהלת חשבונות, הייתי גם הקונה של העסק, התחלתי להיכנס לבתי חרושת של חגורות כאלו, כאלו. אז ביום בהיר אחד החלטתי שאני אפתח מעבדה בבית שלי.

מראיין: כן.

יעקב: נוסף לעבודה. פתחתי מעבדה, אחותי עבדה שמה, אחי היה הגוזר, הכל עבודת יד, אח אחד היה הסנדלר, הוא ידע

מראיין: רגע, שאתה עבדת שם ב ב

יעקב: בעבודה שמה, בעבודה.

מראיין: כן. מה היית עושה שם?

יעקב: מה?

מראיין: מה היית עושה?

יעקב: שמה, הייתי עושה בחנות את הנהלת החשבונות הישיר שלו ובזמן הפנוי שלי הייתי מוכר, הייתי מוכר. הייתי מוכר. כי תראה זאת חנות

מראיין: של מכירת אה ,

יעקב: של מכירה. זה לא שיש לו עובדים, העובד היחיד, אתה מבין אותי? לא היה לו

מראיין: אז זאת אומרת היה בית חרושת עם אה

יעקב: לא, לא, לא, חנות. חנות. חנות. חנות ושום דבר. חנות שהייתה מוכרת את הדברים האלו בסיטונאות את הדברים האלו ומוכרת גם דברים אחרים, אתה מבין, לקדם לכולם. אז אני הייתי יוצא לשוק והייתי קונה לו גם כן את הדברים שהוא רצה כי הייתי יוצא הוא היה בן אדם מבוגר, הוא אז היה כבר בן 50, אני הייתי סך הכל בן 18. והייתי עושה לו את זה. עכשיו, יום בהיר אחד כשאני החלטתי כבר לעשות את החגורות האלו, באתי אמרתי לו דוּגְרִי "תשמע" אמרתי לו "אמנם אתה אני עובד" שם היה מחירון של שכר, שם היה מחירון של שכר, בגיל 18 היה מקבל 1000 דרכמות תושב אתונה, 5% פחות תושב סלוניקי ועוד 5% פחות בפרברים, אתה מבין, 950 אמרתי לו "תראה, אמנם מספיק

00:34:31

אבל אני צריך לעזור למשפחתי. אמרתי: "אני צריך את התושב אני בבית מנהל את

המעבדה, אני אמכור לך את הסחורה במקום לקנות אחר. ואני אמכור לך בסיטונות, איך שאתה רוצה. אני רק עם זה לא מתפרנס". חייב לפתוח את העיניים שלי. אתה מבין, אתה יודע מה שהוא אומר? "בסדר, רק אל תפריע בעבודה". לא אפריע בעבודה. הוא הבין אותי. אז כמעט עבדנו המשפחה, עבדנו במשפחה ומכרנו ב

סוף צד קלטת

00:35:00

התחלת צד קלטת

אתה מבין? היו השמועות האלו, היו סובלים הרבה, היו עובדים על אותו [דיבור לא ברור] היום יש עבודה, מחר אין עבודה. לכל הפחות אתה יודע אני הייתי יודע שלאבא שלי יש כבר אתה יודע, 9 חודשים עבודה ואם היה חולה, היה עדיין כבר אה היה עדיין את הפנסיה ואת הדברים האלו ובשביל זה, זאת הסיבה שהוא לא עזב גם את העבודה, אתה מבין, כי שם היה להם כסף, היה להם, זה היה אפילו קופת חולים הוא שילם, אפילו קופת חולים הוא שילם, כי בוא נגיד ככה, אני לא רוצה להגזים אבל 20% מהפועלים היו עובדי טבק. זה היה זאת הייתה תעשייה גדולה מאוד, תעשיית הטבק זה היה משהו גדול מאוד אז, גדול מאוד. היו מחסנים, המחסן הזה של ה'פומרו' שהיה עובד אבא שלי היו עובדים לא פחות מ לא רוצה להגזים, 3000-2500 איש. אולי יותר. 3000-2500 איש. גברים ונשים היו עובדים שמה וזה היו כמה בתי חורשת כאלו, כמה, כמה היו לא יודע 25-20

מראיין: כן.

יעקב: אפילו מספרים לי, מה שמספרים לי אבא של רֶקָנָאטִי עסק במקצוע הזה שמה.

מראיין: כן.

יעקב: אתה מבין אותי? אומרים לי עשה את המקצוע הזה שמה, אתה מבין אותי? עסק במקצוע הזה שמה. המקצוע הזה שמה היה סוחר טבק גדול.

מראיין: עכשיו מה קורה אחרי 36 ?

יעקב: אחרי 36 אתה מבין אותי, בא הזה ה של [דיבור לא ברור] הייתה קודם כל ב-4 לאוגוסט 36 הייתה מהפכה גדולה . ב-4 לאוגוסט, 1936 הייתה מהפכה גדולה ואז קיבל את השלטון קוֹנְדִילִיס , אז נפלו הרבה-הרבה-הרבה פועלים נפלו

00:36:41

ברחוב אֶגְנָאטִיאָס ואני זוכר ואני זוכר אתה מבין אותי, שכל יום, או יום או יומיים או יומיים אתה מבין, ביום הזה שמו אפילו פרחים וזה וזה , לזכר אלו שנפלו.

מראיין: כן.

יעקב: זה החבר'ה שנפלו.

מראיין: מי יזם את המהפכה הזאת?

יעקב: הפועלים. הקומוניסטים. הקומוניסטים. לחם ועבודה. לחם ועבודה פשוט מאוד. לחם ועבודה. עד שקיבל קונדיליס את זה ועשה דיקטטורה. אז עשה דיקטטורה ואם אני לא טועה הדיקטטורה שלו המשיכה עד הכיבוש . אז התחיל לתת התחיל לתת תנאים לעובדים, לפועלים וזה והתחילו נהיה קצת יותר טוב המצב.

מראיין: איך היה השם המלא של קונדיליוס ?

יעקב: קונדיליס זה שם פר שם משפחה. שם שלו לא זוכר.

מראיין: אבל היה עוד דיקטטור שעלה לשלטון בסלוניקי בשנים האלה.

יעקב: אני לא זוכר.

מראיין: הוא גם תקף את הקומוניסטים?

יעקב: בטח, בט ה מה זה? מה תראה, כולם, כולם, כל מי שנכנס בשלטון תקף את הקומוניסטים. מה שסבלו הקומוניסטים ביוון אין גבול לתאר את זה, אין גבול לתאר את זה. היו מכניסים אותם באָסְפָלִיֶה , אָסְפָלִיֶה זה היה המשטרה הפוליטית. זה היה קרוב לזה ל זה היה רחוב לֵיאוֹפוֹרוֹ סְטְרָאטוּ פינת אֶוְזוֹנוֹן .

מראיין: כן.

יעקב: היו מכניסים אותם [דיבור לא ברור] היו עושים להם עינויים היו שמים להם ביצים חמות חמות תחת בית השחי ודופקים להם על מנת שיודו מיהם החברים שלהם. היו שמים להם בין הרגליים היו שמים להם בלוק קרח. היו נותנים להם שני בקבוקים שמן קִיק לשתות בכוח. באמת העינויים שעשו להם, לא גבול לא היה, מי שהיה שמה שילשין על עוד חברים שלו. כי היו תאים, תאים היו הקומוניסטים.

מראיין: כן.

00:38:50

יעקב: כל הזמן, כל הזמן בתוך הקומוניסטים, בפרט בתקופה הזאת, כל הזמן בתוך הקומוניסטים

ביוון.

מראיין: מה אתה יודע על התא של הקומוניסטים בסלוניקי?

יעקב: לא הרבה. לא הרבה. השתדלו למשוך אותי לשמה ואמרתי להם "אני לא רוצה, שום דבר ואני לא רוצה שום מפלגה, לא רוצה לדעת על הדבר הזה". השתדלו זיכרונו לברכה חבר שלי אהרון רוֹזָה, שאני אספר פה שהוא עשה הרבה במחנה העבודה הבנאדם הזה

מראיין: כן.

יעקב: הוא היה אה רצה למשוך אותי שמה, לא הסכמתי בשום אופן, אמרתי לו "אהרון עזוב אותי, אנחנו חברים טובים, אנחנו ידידים טובים" הוא היה בן, 3 שנים יותר מבוגר ממני אבל היינו באותה כיתה. אבל בחברה אני הייתי, בחברה אחת עם אחיו הקטן שזה היה אותו הגיל שלי.

מראיין: כן. כמה שנים המשיכה הדיקטטורה הזאת?

יעקב: עד הכיבוש, עד 41 . אני לא זוכר שמישהו אחר קיבל את הזה . עכשיו, אפשר להגיד שגם אחרי 41 זה כמעט כמעט דיקטטורה אבל לא זה לא ממש דיקטטורה כי השלטון כבר היה השלטון היה כפוף לזה לגרמנים.

מראיין: כן.

יעקב: אתה מבין אותי? אז היה גוֹטצָאמָאנִיס , אז בא גוֹטצָאמָאנִיס, זה היה זה שמסר את סלוניקי והוא ו לא דיקטטור אבל כבר מתחת הרגל ברגע שהוא תחת הזה של הגרמנים, בכלל אין מה לדבר.

מראיין: כן.

יעקב: את השם המלא של קונדיליס יכול להיות שרָאוּל זוכר. יכול להיות שרָאוּל זוכר.

מראיין: כי אני לא יודע כולם בשיחות אחרות אה מישהו אמר לי איזה שם אחר

יעקב: אני לא חושב ששם אחר תראה, אני זוכר את השמות האלה, אתה מבין, אני לא זוכר הרבה מהתקופה ההיא. יש זָאִימִיס , וֶנִיזֶלוֹס , שניים אלו [דיבור לא ברור] אה כאשר נכנס קונדיליס, וניזלוס אמנם מת או מת אולי אחרי שנה, אתה מבין אותי?

מראיין: כן.

00:41:07

יעקב: וֶנִיזֶלוֹס אחר-כך קונדיליס היה. קונדיליס היה. קונדיליס שעשה את הדיקטטורה. וֶנִיזֶלוֹס, לא עשה דיקטטורה. לא הייתה דיקטטורה, רק קונדיליס. אני לא זוכר. אם תזכיר

לי שם שמעת איפשהו אז אני אגיד לך מיד. אני זוכר את השמות האלו בגלל זה אני זוכר את השמות האלו. אף על פי שהייתי בן 19-18 עוד הייתי נקרא ילד אז, אז היינו נקראים ילדים, זה לא היום. היום, אתה מבין, בחור בן 18 כבר הוא חי בפני עצמו. אז אנחנו היינו נקראים ילדים. אני זוכר את קונדיליס ו-4 אני זוכר את התאריך 4 לאוגוסט 1936 והוא שלט, הוא שלט, אני חושב ששלט עד 41 . אם לא נפטר קודם, אבל אני חושב שעד 41 .

מראיין: כן. טוב, מה קורה איתך בשנים האלה, עד 41 ?

יעקב: עובד את אותה עבודה.

מראיין: כן.

יעקב: עובד אותה עבודה. מנהל חשבונות, באותו עסק. באותו עסק, באותם כל הדברים.

מראיין: מתי נכנסים הגרמנים לסלוניקי?

יעקב: הגרמנים נכנסו לסלוניקי 6 לאפריל 1941.

מראיין: אתה נפגש איתם בפעם הראשונה?

יעקב: כן. לא. לא. לא בפעם הראשונה.

מראיין: או שהיית באלבניה?

יעקב: כן. לא, לא הייתי באלבניה. גם

מראיין: בוא, בוא

יעקב: בוא נתכנס. אני הייתי צריך להתגייס בחודש יוני 41 , מאחר ואני הייתי 21. ושמה אנחנו יכולים לכבות קצת?

מראיין: כן. כן.

יעקב: אם תרצה אחר-כך אני

מראיין: אני לא שואל, אתה

יעקב: אל תשאל. אני הייתי אמור להתגייס ביוני 41 .

מראיין: כן.

יעקב: אני כל יום ראשון בבוקר היינו יוצאים, היינו נפגשים החבר'ה והיינו הולכים לאיזה בית קפה קטן, שמה זה בית קפה? בית קפה ככה לצעירים. יושבים, שותים כוס גזוז.

מראיין: כן.

00:42:55

יעקב: יושבים על שפת הים, עוברים את היום ראשון בבוקר, בערב הולכים לטייל.

יעקב: איך שאני יוצא יום ראשון בבוקר אם אני לא טועה היה 6 באפריל. איך שאני יוצא פתאום אני רואה שורה אחת, אתה יודע איזה 60-50 בחורים צעירים ומ.צ. אחד. מ.צ. אחד. "בוא הנה בחור" עושה לי ככה "בוא הנה בחור. תגיד לי לאיזה שנתון אתה שייך"? אמרתי: "41". - "תיכנס בשורה". - "מה זה"? - "גויסת" הוא אומר לי. - "גויסת". - "מה קרה?" -"הגרמנים הכריזו מלחמה". זה היום שהכריזו מלחמה הגרמנים. לקחו אותנו, אספו עוד כמה בדרך, הביאו אותנו לפַּבְלוֹס מֵלַאס. פַּבְלוֹס מֵלַאס היה בעצם מקום מעצר, מחנה ריכוז וגם מחנה צבאי. הביאו אותנו למחנה צבאי, בינתיים התחילו כבר להגיע המטוסים הגרמנים, לא זרקו פצצות, רק זרקו כרוזים ולהגיד לנו תתמסרו, תעשו כל מה שאנחנו אומרים, אנחנו לא רוצים את הרע שלכם, אנחנו לא רוצים שום דבר, אתם תתמסרו ויהיה הכל בסדר.

מראיין: עכשיו, כשאתה התגייסת שלחו אותך לאיזה מקום?

יעקב: אני מגיע, אני מגיע. אני מגיע, זה באותו יום אפילו. העיקר אנחנו בבית לא יודעים שום דבר, בבית יודעים אני לא הגעתי הביתה. בשעה שלוש אמרו לנו "לכו הביתה, תודיעו שאתם כבר מגויסים ואנחנו נוסעים". הלכתי הביתה, אבא שלי בפעם הראשונה בחיים שלו שהוא בכה. אמרתי לך שהיה בן אדם חזק מאוד גם חזק אופי. אז הוא בא הביא אותי עד שמה והתחיל לבכות, אמר לי "חבר'ה שולחים אתכם לשחיטה" אמר. "לשחיטה שולחים אתכם" כי ידעו ידענו כולנו מה זה הגרמנים. אז חזרנו במחנה. בערב לקחו אותנו ברכבות, הביאו אותנו ליוון העתיקה, פלופונז. עברנו דרך אתונה, איך שאנחנו יצאנו מסלוניקי הפציצו היוונים בעצמם פוצצו את הזה את הגשר אָקְסִיוֹס . גשר אָקְסִיוֹס זה היה זה גשר אחד באורך של כקילומטר אחד, אתה מבין אותי, שמפריד בין שני חלקי יוון, בין חלקי יוון, אתה מבין אה. , ליד סלוניקי, זה מספר קילומטר מסלוניקי. עכשיו איך אני יודע שהם הפציצו אותו? שם לא ידעתי שום דבר, ידעתי כשחזרתי ראיתי אותו איך זה פוצצו אותו ככה, כאילו כיכר לחם אתה חותך אותה לשניים. הגענו בלילה לאתונה, מאתונה אנחנו המשכנו לטְרִיפּוֹלִיס . אתה מספיק? מאתונה

מראיין: אני לא רושם הכל, אני רק אה .

יעקב: אהה כן. מאתונה

מראיין: פירורים של דברים.

יעקב: מאתונה הגענו לטריפולי . טריפולי נמצאת 221 קילומטר מאתונה. 221, ממש, תמיד אני זוכר את הזה.

00:45:44

יעקב: שמה התחילו לאמן אותנו. לאמן אותנו ונשארנו עם האימונים עד הסוף. בינתיים הייתה מלחמה, אחרי 3 ימים שאנחנו יצאנו משמה סלוניקי נפלה. אז אנחנו נמצאים בשטח אחר וההורים שלנו, המשפחות שלנו נמצאות בשטח האויב. אתה מבין, הם נמצאים בשטח האויב אז לא היה לנו קוֹרֶסְפּוֹנְדֶצִיָה בעצם, לא היה לנו שום דבר, לא ידענו שום דבר מה שנעשה אצלהם . אנחנו המשכנו את הזה, את ה את האימונים שמה עד שהתחלנו לשמוע ש קרבות כבדים מתנהלים באוֹלִימְפּוּס . באולימפוס נפלו הרבה גרמנים, נפלו עד שכאשר כבר עברו את האולימפוס אז היה להם הדרך כבר ישרה. הגיעו לאתונה, תפסו את אתונה ואנחנו כבר מחכים אז באו הקצינים שלנו ואמרו "רבותיי אין לנו ברירה, הגרמנים יכבשו". ולילה אחד בשעה שלוש, ארבע בבוקר מעירים אותנו אומרים לנו "תראו, הגרמנים כבשו את העיר" ומילה פשוטה מאוד: "כל אחד שידאג לעצמו. תסתדרו, תוציאו את הבגדים הצבאיים מעליכם, כי אם לא, ייקחו אתכם ל ייקחו אתכם שבויים". אז אנחנו התפטרנו מכל דבר, מסרנו את הנשק ומתחילים להחליט מה אנחנו עושים. אין [דיבור לא ברור] אין שום דבר. מתחילים את ה במטרה ללכת את ה-221 קילומטרים האלו ברגל. מתחילים עכשיו, אין לנו רכב אין לנו שום דבר. מתחילים לעבור בכפרים ולבקש פשוט מאוד נדבה, מה זה נדבה? חתיכת לחם, חתיכת משהו. הנכון זה שהחקלאים עזרו לנו הרבה, והשתדלנו תמיד ללכת ברגל בין ההרים ולא בכבישים כי היית רואה איפה שהיית הולך היית רואה מלמעלה, היית רואה הטנקים והזה ועם ה הגרמנים עם הדגל שלהם, הדגל ככה שטוח על הטנקים ופשוט מאוד תמיד פחדנו, לא ידענו מה יהיה. אתה מבין אותי? כאשר הגרמנים הגיעו כבשו את המקום, כל מקום שהיו כובשים הגרמנים היה נמחק ומתפזר הצבא, או מתפזר או ללכת שבוי.

מראיין: מתי הם כבשו את האזור הזה?

יעקב: אחרי איזה שלושה שבועות של סלוניקי, לא זוכר בדיוק את התאריך, אתה מבין אותי, אבל אחרי שלושה שבועות, שלושה – שלושה וחצי שבועות משהו כזה. ורק אני יודע עד שכבשו את כל יוון מסלוניקי והלאה היה בערך חודשיים.

מראיין: כן. עכשיו מה פתאום הלכתם לעשות אימונים בטריפולי? במדינה

יעקב: רגע, רגע, סבלנות, סבלנות, סבלנות. טריפולי זאת עיר ביוון.

מראיין: אהה אז זה אתה צריך להודיע לי.

יעקב: כן, כן, טריפולי

00:48:31

מראיין: חובה להודיע.

יעקב: לא. טריפולי, לא, טריפולי זאת עיר ביוון.

מראיין: איפה היא?

יעקב: יש את הפלופונז.

מראיין: עיר בפלופונז?

יעקב: בוודאי.

מראיין: אז זה היה חשוב מאוד להסביר את זה.

יעקב: זה היה ככה, זה היה אתונה, היית מתקדם היה קוֹרִינְת'וֹס , אני אומר לך את הדרך, אחר-כך היו כמה ערים קטנות, בסוף היה עיירה, עיר בעצם, לא עיירה, עיר טריפולי ואחר-כך היה נָאפְפּלִיוֹ בנָאפְפּלִיוֹ הביאו את כל אלה שהחליטו להצטרף לחיל הים. כי נָאפְפּלִיוֹ זה היה הבסיס

מראיין: זאת אומרת טריפולי או טריפוליס?

יעקב: טריפוליס.

מראיין: עכשיו זה מסתדר יותר טוב.

יעקב: כן, טריפוליס.

מראיין: כן.

יעקב: עכשיו אנחנו התחלנו ללכת התחלנו ללכת ולאסוף ככה אוכל מפה לפה, עד שאנחנו מגיעים לקורינת'וס. בקורינת'וס, יש שמה גם הזה של המעבר של קורינת'וס, אתה מבין אותי, שיש גשר ויש גם ה האניות באות, זה כמו תעלה כמו תעלה תעלת קורינת'וס. יש תעלת קורינת'וס שמה. ושם מביאים לנו פה באות רכבות. באות רכבות? נראה, נחכה. מחכים, מחכים כל הלילה. עכשיו התחיל קרב היינו תחת בארות, התחלנו לשאוב את המים, גמרנו את המים. אין לנו מים. פתאום קרוב לבוקר מגיעה רכבת, איך שמגיעה רכבת אנחנו מתנפלים על הרכבת לעלות, באים הגרמנים מכניסים לנו את ה את הרובים מגרשים אותנו מהרכבת. מה יש? הרכבת הייתה מלאה פצועים גרמנים. ולא נתנו לנו להיכנס בשביל לנסוע לאתונה. העיקר חיכינו עוד חצי יום, בסוף תפסנו רכבת, אפילו היו אנשים שעלו על הרכבת ישבו, על הרכבת כמו כמו חיות, כמו חיות. כמו חיות

00:50:28

יעקב: הגענו בלילה לאתונה, עוד היינו עם חצאי בגדים מָדֵי מדים, אתה מבין אותי? אז תפס אותנו איזה יווני פה והוא אומר "אנחנו ניתן לכם קצת לחם, ניתן לכם כל מיני דברים ואתם תתפשטו ותשימו לכם בגדים סִיוִילִיים ". היו איתנו בגדים סיויליים למי שלא היה נתנו לו בגדים ופיזרו אותנו בחדרים בבתים. זהו. אמרו: "אם לא הגרמנים ייקחו אתכם בשבי". עכשיו, הדרך לסלוניקי סגורה, בסלוניקי לא יודעים שום דבר עלינו. לא יודעים שום דבר עלינו, הם חושבים שאנחנו כבר נהרגנו. אנחנו נשארנו חודש ימים באתונה, שמה פגשתי את הדוד שלי. שהדוד שלי אמרתי לך שהם היו משפחות גדולות, הדוד שלי היה איזה 4-3 שנים יותר מבוגר ממני סך הכל, גם הוא מגויס. הוא היה מאלה שהיו מפרנסי משפחה ושחררו אותם מהצבא. אז לקחו את כולם, הביאו אותו גם כן לאימונים שמה. בפלופונז. גם כן היה ב אוגר . לא זוכר איזו עיר היה. ואמר לי "תשמע, יש לי פה קרובים של אשתי, אל תדאג לכסף, אל תדאג לכסף" הוא אומר "נישאר עד שתהיה תחבורה". הסתובבנו באתונה איזה חודש ימים, התחיל להיות קצת מחסור באתונה, התחילו לקחת את הדברים. ויום בהיר אחד מצאנו איזה משאיות בולגריות שקיבלו עליהם תמורת הרבה כסף להעביר אותנו לסלוניקי. העיקר שבדרך גם גנבו לנו מה שהיה לנו, היה לנו צמיד או משהו, גנבו לנו את הכל אבל הביאו אותנו לסלוניקי. כאשר באנו לסלוניקי השמחה כבר הייתה גדולה שפשוט מאוד חשבו שאנחנו כבר מתים. אבל מספר ימים קודם, מספר ימים קודם אנחנו פגשנו שבאנו מנאפפליו האח של אשתו של דוד שלי, והוא אמר לי "תראו, אני הולך ברגל, בים ובמים איך שזה יהיה 24 שעות, באמת הולך איך שזה יהיה" אז אמרנו לו "רק תלך בבית ותגיד שאנחנו בחיים. אנחנו נגיע לבית מתי שאנחנו נמצא מכוניות מה אנחנו יכולים לעשות"? וככה הביאו אותנו לסלוניקי האוטובוסים האלו. עכשיו, אם אתה רוצה אני אוסיף לך קצת על הזה שלי, על המשפחה שלי איך שבאתי. עכשיו, אני, כשאני יצאתי לצבא השארתי ביד של אחי 50 אלף דרכמות. 50 אלף דרכמות היה סכום נכבד, אז כבר עשיתי את הכסף שאמרתי לך הסכום. ואמרתי לאחי: "תראה, איך שאתה תראה, תעשה". אז התחילו חילוקי דעות בין אחי ואבי. אבי אמר "תשתדל לבזבז את הכסף, כי הכסף לא יהיה שווה" אז אחי ואחותי רצו לקנות חומרים, החומרים מתייקרים לעבודה הזאת. בסוף אני בא "מה עשיתם?" - "אבא אומר שהכסף לא יהיה שווה". טוב. - "אם הכסף לא יהיה שווה אז למה אתם לא קונים חומרים"? אז מה אני עשיתי? הלכתי היה שם טוב בשוק ואת השם, זיכרונו לברכה, בֶּטְשִׁי הזה , היה לו בית חרושת למגשים של עוגות, אתה מבין, שזה בית חרושת והוא עבר, ואמר לכל אלו שהיו, היו כולם יהודים הסוחרים, הסיטונאים של שעוונית, הלא עשיתי גם אמר לכולם: "תתנו לו קרדיט מה שהוא רוצה אני פה" זה היה מספיק המילה שלו.

00:53:44

מראיין: כן.

יעקב: "אני פה". ואני אחר-כך אני כבר רכשתי את השם. אז לקחתי את הכסף, הלכתי אצל האחים חיים, זה היה זה , אמרתי לו "תשמע אני רוצה שעוונית". – "תן" הוא אומר לי ב-135ה אז היו קונים את זה ב-105 מטר, אמרתי לו "135 קח ותן לי 150 מטר". קח לך קח לך קח לך כסף פנימה ותשים את הזה בפינה. עכשיו, זה לא ישראל שפה אין דיבור, שמה דיבור היה דיבור, אתה מבין, כי מספיק שסגרת משהו, גם אם לא נתת דמי קדימה מיליונים לא היו מתחרטים. אז קניתי אני עם ה-50 אלף, חילקתי את ה-50 אלף לאיזה 10 שלבים וקניתי את החצי מיליון . אחר-כך לא הספיק לי זה, הולך אצל הדוד. הוא היה קוראים לו שמואל נחמה והיה לו עוד שותף שמואל נחמה, שניהם, ולא קרובים. אמרתי לו: "תשמע השותף שלך יש לו כסף ותמיד משתדל לנצל את הכסף, בוא נעשה מסחר" אמרתי לו "תדע לך שהשעוונית תעלה, אני אקנה סחורה, הוא ייתן את הכסף, אני אשים את הסחורה פה, אני אשים את הסחורה פה ואחר-כך כשנמכור אותה ניקח את הרווח חצי-חצי" אמרתי לו "בבקשה". הלכתי קניתי עוד כמה אלפים ושמתי אותו שמה. אחר כך הלכתי אצל סוחרים למכור סחורה. אני הלכתי, הראשון שהלכתי זה היה, אני לא יודע אם אתה שמעת, [דיבור לא ברור] בִּיטִי. שם בִּיטִי.

מראיין: לא.

יעקב: הוא היה חי טוב. כי היה נתין ספרדי, הלך עם הנתינים הספרדים ונשאר בחיים. אמר: "תביא גם לי. אתם הייתם מוכרים פעם 138 פָּרְסָה ואחותך מבקשת 162 עכשיו" אמרתי לו: "תשמע עכשיו אני באתי למכור לך, אחותי לא פה. אני רוצה 180, אתה יכול לקחת? לא, מחר בבוקר זה 192 זה המצב היום". - "טוב. טוב, תביא 10 פרסה. אבל מצד שני תביא חמישה", וקיבלתי הזמנה. התחלנו לעבוד. מכרנו מה שמכרנו, עד שאני לקחתי את הסחורה בקיצור הסחורה הייתה כבר 800, אף אחד לא התחרה. תמיד שילמתי לכולם, לקחתי מכולם. עד שהסחורה הגיעה ל-30 אלף מטר. אי אפשר היה למכור, אי אפשר היה לייצר יותר בשביל למכור. תעשה את החשבון למשל, אחי, עבד בחנות קיבל 900 דרכמות ביום, כיכר לחם היה עולה 3000, אתה יודע לתאר לעצמך מה היה, למה היה עובד אחי. אז אני התחלתי לעבוד בשוק שחור. עזבתי את זה, עזבתי את זה בצד. והתחלתי שוק שחור התחלתי ללכת בכפר ולהביא חיטה. אז תמורת חיטה מה היינו מביאים? סבון, שמן, דברים כאלו. אז היה בא אחי, אבי גם כן וזה ובכפר הזה מאחר

00:56:38

והיה על-יד האָקְסִיוֹס הזה והאָקְסִיוֹס הזה היה לו הזה המִיקְרוֹבּ של הטִיפוּס, תפס אבא שלי את הטיפוס, אני לא אומר שגם אני לא תפסתי אותו אחר-כך ואני אספר לך אז תפס את אבא שלי את הטיפוס וחלה ומת. ומת כעבור שנה 1943. אז הפסקתי למכור שמה את הסחורה. אמרתי, לא ידעתי מה לעשות, המחיר הגיע ל-35 אלף דרכמות למטר, לא היה מי שיקנה. ולצאת מזה לתת אותו ככה התחלתי לתת אותו לאנשים. וזה וזה וזה . עד שיום בהיר אחד, קודם כל יום אחד

מראיין: ולא בלי חיטה, היית מוכר חגורות.

יעקב: לא, לא, לא אני גמרתי עם החגורות.

מראיין: עזבת?

יעקב: לא. לא היה יותר חגורות. כבר גמרתי את החגורות. גמרתי עם החגורות. לא היה, לא היה מה לעשות, היה רק אוכל, כבר גמרנו, רק אוכל. הייתי מביא להם לכפרים סבון וזה וזה בכפרים: "יעקב, בוא נסתיר אותך. הגרמנים יהרגו אתכם, בוא נסתיר אותך, הגרמנים יהרגו אתכם". אמרתי שום דבר. הלכתי ובאתי, אחותי הייתה באה איתי, אחי אז היה בא איתי אז כולנו תפסנו את הטיפוס הזה. אבל אבי רק מת. יום אחד אנחנו היינו בשכונת 'ברון הירש' והיה שמה חיים גָטֶנִיוּ הוא נמצא פה, הוא בא מאוחר, בא לפני איזה 5-4 שנים פה, בארץ. העיקר, הוא היה מייצר סבון ושמה היה יושב שותה עם שוטר אחד וזה . שותים ואחר-כך אני הלכתי איפה סבא שלי היה יושב ושותה. תמיד לי היה סבון אז פתאום בא השוטר הזה אומר לי

מראיין: באיזה שנה בדיוק אבא, באיזה חודש אבא לך מת?

יעקב: חודש? חודש? הוא מת ביום, בין ביום החמישי אחרי ראש השנה, אתה מבין אותי, בין ראש השנה לכיפור למה עשו לו את האזכרה. זה התחיל אני מבין ש אז בא השוטר הזה שהיה שותה ערק אצל חיים גטניו חיים גטניו היה לו [דיבור לא ברור] ובית חרושת לדברים מלוחים ומהנה. הוא בא אצלי [דיבור לא ברור] "מה יש לך שם"? התחלתי כבר לגמגם. אתה מבין אותי? [דיבור לא ברור] יעצרו אותך בבית סוהר. "אני רוצה למכור לך, רוצה למכור לך" אני אגיד לך בסוף, לא הייתה לי ברירה, רציתי להגיד, הייתי מפחד להגיד. בא מישהו אומר לחיים גטניו "חיים תדע לך ג'קו תפסו אותו" - "מי תפס אותו? בִּיצ'וֹ? אני פה, אל תדאגו, אני אלך". הוא הולך: "מה קרה בִּיצ'וֹ, מה קרה? זה הסבון שלי" אומר לי: "יָא ממזר, עכשיו יש לי עסק איתו. יא ממזר, אותך אני מחפש. כמוך אני מחפש. אני לא רוצה דג דג קטן. אני רוצה דג שמן" ודיבר 10 דקות היה

00:59:45

השוטר איתו. [דיבור לא ברור] אני לא יודע כמה נתן לו. אתה מבין, להתפטר ממנו. למרות הכל המשכנו. המשכנו. יום בהיר אחד, אתה מבין אותי, ערב היה אחד, לפנות ערב, ובשעה שלוש בלילה היינו עוברים את [דיבור לא ברור] הייתי ממלא עגלה חיטה, זה לא קל, זה לא ככה. פתאום יוצאים מאיזה מקום באמצע, אם לא נסגור הם ידעו שאנחנו יודעים. זאת אומרת זה היה אתה יודע השנה. אם לא נסגור אתכם במחנה ריכוז אתם לא תהיו בני אדם. כך שעם החיטה עם הכל שמה ושומרים עלינו הגרמנים, שוטרים יוונים וכל מיני דברים. אז בסוף אבא שלי היה פה, היה איתי ועוד מישהו שנתן לנו, שותף, זה היה דוד של סבא שנתן לי שותף אומר: "תראה, זה יעזור לך ". אני רציתי עסקים קטנים להביא לחם בבית, מספיק שהיה לי בָּאוּל, אתה יודע מי זה בָּאוּל. כן? שמעת מאימא ומאבא. בָּאוּל מלא חיטה היה לי זה היה מספיק לי את בשביל האוכל וזה . אז בסוף מחליטים בואו נעזוב את הכל, את העגלה ואת החיטה ובואו נשתדל לברוח מפה. וזה מה שהם רצו גם האחרים, אתה מבין אותי?

מראיין: כן.

יעקב: גם השומרים שלנו, זה הם רצו כי הם לקחו את הכל. טוב, ברחנו ובאמת הפסקתי עם זה. בינתיים היה לי חיטה יכלנו לאכול, לא הייתה לי עבודה, בינתיים הוציאו חוק: כמה אתה רוצה למכור את הלחם? 3000? 5000? כמה אתה רוצה? נותנים לו עד 30 אלף דרכמות. זאת אומרת אחי היה צריך לעבוד 35 יום בשביל קילו קמח אותו דבר בשביל סוכר. כמה אתה רוצה למכור תשים אותו באמצע, באמצע השוק ותמכור אותו חופשי, אף אחד לא ייגע לך. אבל תתעסק בשוק שחור יתפסו אותך, יביאו אותך ליידיקולי . אז פעם, אמרתי לך שהיא הייתה יוצאת לפני הגרמנים, הייתה מישהי שהייתה לה בית חרושת לחגורות בטן של הנשים. "לי יש כך וכך סחורה, אני רוצה תמכור לי אותה". – "בבקשה". נתנה לי את הסחורה, נתנה לי את הסחורה ומכרתי לה בזה בשוק. בשוק עד שפתאום יום בהיר אחד, אתה מבין, [דיבור לא ברור] "אתה מוכרח לצאת מהבית הזה". שמה נשארה הסחורה, נשארתי חייב כסף, לא יודע מה שנעשה. ועברנו תפסנו דירה והלכנו לשמה לגור. אז מאותו זמן שאני הייתי שמה ברחוב מָקֶדוֹנִיָה שזה היה מקום הגטאות, עכשיו לא היה לנו קשר, בין גטו לגטו לא היה לנו שום קשר. אי אפשר היה לעבור, אי אפשר היה לעבור רק עם זה עם אה אפשר היה לעבור רק עם זה עם אישור מיוחד.

מראיין: עכשיו בכל התקופה ש כל הניצולים מספרים על הרעב הגדול ועל ה

יעקב: אה?

01:02:36

מראיין: הרעב, הרעב הגדול של ה

יעקב: כן, כן, אני תיכף אספר.

מראיין: מה קורה לך ב ?

יעקב: כן, לא, לא סבלתי מרעב.

מראיין: לא סבלת. לא סבלת משהו כזה?

יעקב: לא סבלתי רעב, בעקבות השוק השחור הזה לא היינו סובלים מרעב בעקבות השוק השחור. עכשיו לא סיפרתי לך גם כן איך ש איך שהתחיל העסק הזה, אתה מבין, של סגירת הגטו.

מראיין: כן.

יעקב: יום אחד, לפי דעתי זה היה אם אני לא טועה בחודש פברואר 42 לא לא זוכר בדיוק, אל תרשום לא זוכר בדיוק את החודש. הוציאו צו שבשבת בבוקר בשעה 10 כל גבר מגיל 15 עד 50 צריך להתאסף בכיכר השחרור, פְּלָתֵיאָה אֶלֶפְתֶ'רִיָה . זה היה אגף של בנק בנק יוון שזה כמו בנק ישראל פה, בנק יוון. אספו אותנו שמה, השאירו אותנו כל הבוקר עם שמש יוקדת, שמש אנשים התחילו להתעלף. כל אלה שהיו לבושים טוב עשו להם את המוות, עשו להם כל מיני תרגילים להתעמל והיה הקורבן הכי טוב היה הכי גדול היה אחד בשם טֶבֶת שבא היה עם חליפה לבנה. אז רשמו אותנו ואז קראו במספר לכל אחד ואחד ושמו לנו את ה . זה היה במקום הזה, בכיכר החירות. ומאז התחיל הטלאי. עכשיו שמו לנו כבר את הטלאי הצהוב, עוד לא שמו, נתנו לנו את הטלאי הצהוב אבל עוד לא שמנו אותו. אחר-כך הפרידו אותנו בגטאות, כל אחד בחר איפה שרוצה ללכת, אמרו לו מפה עד פה, מפה עד פה, מפה עד פה, לא היה קשר אחד עם השני, לא היה קשר, היה קשה מאוד. אז לא עבדתי, היה לי עוד קצת כסף ששמרתי. לפני זה, גם כן לפני זה, זה לא חשוב שאני

מראיין: בסדר, בסדר.

יעקב: לפני זה בהיותי בבית עוד לפני שזה כשחזרתי מהעבודה כשגמרתי קיבלתי פחד באותו לילה אז מהפחד הזה בא לי טיפוס. בעצם פָּארָא-טיפוס. זאת אומרת זה בין מלריה לטיפוס. זה היה תופס אותי חום 40 ביום, מחר היה לי טֶה, טֶה, טֶה, ככה, אתה מבין אותי? אז בהיותי ככה מת גם אבא שלי, קמתי הלכתי לברר ללֶוָיָה לא הייתה עגלה. לא היה שום דבר. אז לקחנו עגלה שמוכרים ירקות, שמנו אותו שמה והבאנו

01:05:06

אותו, הבאנו אותו לשמה. אז אני הייתי איזה 25 יום עם חום גבוה, התחלתי אז השעוונית הזאתי הצילה אותי. התחלתי למכור אותה בתור חומר גלם, מכרתי את הכל, זה מה שנזכרתי עם השעוונית, והייתי משלם 4000 דרכמות עבור ביקור רופא כל יום. 4000 דרכמות זריקה אחת, 4000 דרכמות להזריק את הזריקה. זה חוץ מאוכל הבית היה אוכל, אתה מבין, היה אוכל, לא היה רע, אבל אני הייתי תאר לעצמך שאני את סבתא שלי, את האימא של האימא שלי שאהבתי אותה כל-כך, פעם אחת קמתי מהמיטה ורדפתי אחריה מהחום. אתה מבין אותי, רדפתי אחריה. תמיד הייתי אומר לאימא שלי, הייתי אומר: "תראי, תסתכלי שמה בתקרה, שם אחותי ישנה" הייתי אומר לה "שם אחותי ישנה". עד שבא רופא אחד אומר: "תשמעו, הילד הזה [דיבור לא ברור]" קדחתי. פתאום, בא משיח הביתה "תשמעו" הוא אומר "יש לנו רופא אחד מנהל בית חולים, מנהל בית חולים במחלות מדבקות שזה מחוץ לסלוניקי" זה היה נקרא בספרדית: 'לה גואירטה דיל ב'ינו' זאת אומרת ה

מראיין: הגן של ה

יעקב: הגן של היין, ככה היו קוראים אותו. אתה יכול לבדוק המילה הזאתי ככה.

מראיין: כן.

יעקב: "אם הרופא הזה יגיד לך כן אז תצטרכי לשלוח אותו לבית חולים וזהו". אז בא הרופא הזה, בודק אותי קיבל 4000 דרכמות ביקור. אומר: "אם אתם מצליחים להביא את הבחור עד שעה שש לבית חולים, אני אתן לך אותו חי אחרי שבוע ימים. אבל אם יגיע שעה שבע הוא ימות הלילה". אז לקחו אותי, שמו אותי בעגלה כזאת כמו שהביאו את אבא שלי, אתה מבין, לא, הביאו אותי עם הטְרָמוויי . עד בישצ'ינאר . מבישצ'ינאר שמו אותי בעגלה כזאת כי לא הייתה תחבורה והביאו אותי לבית חולים. איך שאני מגיע לבית חולים מפשיטים אותי, תיכף ומיד מרביצים לי אמבטיה קרה. בלילה הוא בא בודק אותי, זריקה. אחרי שעתיים זריקה, אחרי שעתיים זריקה. לאימא שלי אמר "אסור לך להיכנס לבית חולים, זה מחלות מדבקות". אסור היה לה להיכנס, אימא שלי הייתה שואלת מבחוץ מה המצב "עדיין חי" היו אומרים לה "עדיין חי". אז, רגע כן. עדיין חי. אז ביום השני אומר לי הרופא: "תקום ותלך לראות את אימא שלך". הבנת? איך שהוא הבטיח. אני הלכתי והייתה שמחה לאימא שלי שאני כבר קמתי והחזיקו אותי עוד שבעה ימים. אני בעצמי הלכתי לעשות [דיבור לא ברור] גדול שמה. יום אחד עוברים עם

העגלה של האוכל, שואלים אותי "איזה רֶגִ'ים יש לך?" אתה יודע מה

01:07:50

זה רֶגִ'ים? אתה מבין? אתה יודע מה זה רג'ים?

מראיין: לא.

יעקב: איזה סוג אוכל אתה אוכל? רג'ים ראשון, שני, שלישי. אני אוכל ראיתי שעועית שמה. אומר: "שעועית" טוב, תן שעועית. עוברת האחות הראשית, איך שרואה מרביצה לי סטירה, וואלה ראיתי את הכוכבים. "יא ממזר" אומרת לי "אנחנו נלחמים 8 ימים להציל אותך ואתה רוצה למות ברגע אחד"? רק, היה מותר לי לאכול מרק, הבנת? הייתי רעב, הייתי רעב. העיקר ב-14 יום משחררים מבית חולים בריא ושלם. וניצלתי. זה היה נס מהשמיים שהשכנה הזאתי נכנסה שמה. עכשיו התחלתי, הייתי צריך ללכת מהבית שלי אגיה סופיה, היה 3 תחנות טרמוויי, עד לשאדרוון. זה בוא נגיד שזה מפה עד שכונת התקווה. פחות, פחות, עד צפון מכבי. הייתי צריך, הייתי עוצר 5-4 פעמים לאכול פעם, הייתי יושב במסעדה ואוכל, 600 דרכמות הייתה צלחת פִיז'וֹנֶס הייתי אוכל, אתה מבין, הייתי אוכל 8-7-6 כי כל הזמן הייתי רעב. שעה אולי ככה זה אמרו אחרי המחלה הזאתי ככה זה. ואז אתה מבין אותי, הבראתי, 100% הבראתי ועוד המשכתי לעזור, אז נשארתי בבית שהייתה החיטה שמה

מראיין: כמה עלה כל הטיפול הזה ב בבית חולים?

יעקב: כל ההון שלי, כל השעוונית שהייתה לי. זה הסָמָנְתָה הזאתי אותי. אני אומר הסמנתה הזאתי שנתתי כמה כסף, הכל התחלתי למכור ב-35 אלף מטר לדברים אחרים. מכרתי את הכל עד המטר האחרון, עד המטר האחרון מכרתי. אחי היה מוכר, גם אחי תפס את הזה . בינתיים האנשים הלכו באֶרגָאס אתה שמעת את האֶרגָאס? אני לא הלכתי בגלל המחלה הזאת. אחי עכשיו, אני אמרתי לך זה היה יום ויום.

מראיין: כן.

יעקב: יום שהייתי טוב הייתי קונה גם את [דיבור לא ברור] של אחי, היה קורה אותי ג'קו

סוף צד קלטת

01:09:56

בשל קיטוע בהקלטה נעשה שחזור מידע מתוך הסטנוגרמה של הקטע המקשר בין סוף הקלטה בקלטת הקודמת להתחלת הקלטה בקלטת הבאה:

מחלת הטיפוס "הצילה" אותי ממשלוח לעבודות כפיה. מאחי, שנשלח לעבודות, נודע לנו כי התנאים לעובדים איומים; אבל הייתה תקווה בלב, לא ידענו מה העתיד

המצב הלך והתדרדר. החלו השילוחים. התנחמנו בדברי ההבל של הרב קורץ. לבסוף נשלחנו גם אנו. זה היה ב-28.4.43. למזלי, נשלחתי עם הטרנספורטים שיצאו מסלוניקי לאושוויץ. זה היה מזל להגיע לשם כי היו טרנספורטים שיצאו לפנינו בדרך לבירקנאו – מחנה המוות. ביחס לבירקנאו המצב באושוויץ היה עוד קל יחסית. כשהגענו, הרמפה של אושוויץ נראתה בעיני כגיהינום. ראיתי פתאום גופות מצומקות הלובשות בגדי פסים. זה היה מוזר. חשבתי שאלה בני השטן. לא הבנתי מה המקום המוזר הזה. פתאום נגשו אלינו גופות כאלה שדיברו אלינו בשפה מוזרה – זו הייתה יידיש. נשלחנו לקרנטינה בבלוק 8 שם גם נודע לנו באופן סופי שאין סיכוי לפגוש יותר את ההורים ושעלינו לדאוג לעצמנו.

01:10:00

התחלת צד קלטת

יעקב: היו מחזיקים אותנו איזה 30 יום שמה, אולי יש שם מחנות כי ידעו שהיה טיפוס וכל מיני דברים. ולא נותנים לנו לצאת, רק היו מוציאים אותנו כזה, היו עושים לנו התעמלות, היו נותנים לנו ללכת קצת עם הוראות גרמניות ימין, שמאל, ימין, שמאל ודברים כאלו. והיינו אחד מהשני מתחבקים ומתעטפים אתה מבין, על מנת ל להתחמם, היה קר. אני נכנסתי במחנה ב-4 במאי 1943. היינו אחד עם השני, אתה מבין, לא להתחמם. פתאום שהיינו בפנים הבלוק יושבים בבלוק, זה היו מוציאים אותנו רק שעה ביום. עכשיו בבלוק זה דבר הכי הכי מצער בחיים שלי שאני ראיתי, פתאום אומרים: "מי זה יעקב מנו"? – "אני". אמרתי: "אני". מישהו רוצה אותך בבלוק 9. מחלות. זה היה בבלוק 9. "מי אתה? מה אתה רוצה ממני"? – "אני אליעזר אחיך" ככה הוא אומר לי. בחי אלוהים [דיבור לא ברור] אני התחלתי לבכות. "למה אתה פה"? אמרתי: "מפה ישלחו אותך לקרמטוריום" אתה מבין אותי? הוא אומר לי: "אני אמרתי שיש לי מלריה אמרתי שיש לי מלריה בשביל לפגוש אותך כי אם אני אפרד ממך אני אמות" אמר לי. טוב, אתה תצא, אמרתי מחר בבוקר אני אצא. כבר ידעתי שאם יש מלריה ועכשיו תראה מה שאני עשיתי, אחר-כך עם אליעזר ידעתי שיש מלריה ואני והוא אמר לי והוא אמר שיש מלריה. אז יצא, לא עברו יומיים, שלוש פתאום אחרי 30 יום מוציאים אותנו בשורה ל להביא אותנו ל ל ללאגֶר של עבודה. באותה שורה היה גם גִיוֹם השותף של אבא כי יש לנו אותו הזה, אתה יודע, יש לנו אותו מספר, 3 מספרים אחרונים אז אה ואפשר להגיד שבטרנספורט הזה נשארנו איזה 8-7 אנשים, לא יותר. אז אה הלכתי לעשות, פתאום אני רואה את אחי מרחוק, אני רואה את אחי מרחוק, הוא אומר לי: "תשמע, אל תגיד ג'קו, אל תגיד שיש לך משהו, אם אני אפרד ממך אני אמות". אלו היו המילים האחרונות שאני שמעתי מאחי. אנחנו בוחרים אותנו, מוציאים אותנו בזה רושמים להם את המספרים בשביל הטרנספורט הזה. הטרנספורט הזה הלך לכריסטוטוביץ . אני בלילה, פעם ראשונה ויחידה בחיים שלי מתחילה לכאוב לי האוזן הזאת ומתחילה לרדת מוּגלָה. בבוקר אני אומר אני באתי, יש לי כאבים בלילה, אני לא רוצה כאבים אבל אמרתי שיישאר לי [דיבור לא ברור] מסלוניקי. עכשיו מי יודע איפה יביאו אותנו, אני הולך לבית חולים שיראו אותי. יוצא מסדר חולים, הולך לבית חולים, שמים לי מודד חום שמים לי מודד חום 38.5. להתפשט למיטה, בבית חולים. ניתוח. אז אני שוכב במיטה, מיטה יפה, שחורה בלוק 28. בלוק 28.

3 שמיכות, מתחמם, אוכל בשפע. פתאום היה מישהו מעלי, הלא היו 3 קומות [דיבור לא ברור]. אתה מבין שאני מדבר לך זה? אני אתרגם לך בדיוק כאילו שהיה אתמול הדבר הזה [דיבור לא ברור] זה היה חדר של הזה זה היה חדר של האוזניים. "ינתחו אותך" הוא אומר לי "עם אזמל ופטיש, בלי מרדים, בלי שום דבר". מה עושים? מה עושים? בבית חולים הזה אסור מה שעושים היה ניסיונות, ניתוחי לב וכו' וכל מיני דברים עושים על החיות פה, על כלבים ועל קופים, שמה עשו על בני אדם.

01:13:33

יעקב: לקחו את הבן אדם היהודי עשו לו את כל הניסיונות בבלוק הזה ואחר-כך כשהבריא שלחו אותו לקרמטוריום. אז קורא אותי הרופא אוּנְדֶרְטנוֹיְיצֶן - נוֹיְינאוּנְדֶרטפִירְצִיךְ קורא לי. אומר לי. מתחיל למלות את הדף, אתה מבין אותי, את פירוט המחלה והכל. "מה יש לך?" - "מלריה" עכשיו אני יודע שמלריה זה שולחים לקרמטוריום, אתה מבין אותי, אני אומר שיש לי מלריה. מהפחד שנתן לי הבחור הזה

מראיין: עכשיו, בינתיים את האח שלך לקחו למשרפות?

יעקב: לא. רק מהטרנספורט לא ראיתי אותו יותר, מילים אחרונות שראיתי זה לא ראיתי אותו יותר. הלך לטרנספורט הזה וגמרנו. אז אני שמע עכשיו אמרתי לו שיש לי מלריה [דיבור לא ברור] אוּנְדֶרְטנוֹיְיצֶן - נוֹיְינאוּנְדֶרטפִירְצִיךְ 119940 – אני. תוריד את התחתונים [דיבור לא ברור] אני מוריד את התחתונים [דיבור לא ברור] הוא אומר "יש לך מלריה?" אני אומר: "אין לי מלריה כואבת לי האוזן" טיק, אלוהים אמר לי, אתה מבין, הוא אומר לי ככה: "תיזהר חביבי" אומר לי, "עכשיו היית מת". "עכשיו היית מת" הוא אומר לי. הבנת?

מראיין: למה? לא הבנתי למה.

יעקב: כי יש לי מלריה, מלריה מדבקת.

מראיין: כן.

יעקב: רצה להרוג אותי. "עכשיו היית מת", אומר לי. "ואל תגיד" הוא אומר "פעם שנייה שיש לך מלריה במחנה הזה כי יהרגו אותך ואל תגיד שאני רציתי לעשות לך את זה" הוא אומר "כי אני יהודי כמוך ואם ישמעו יעשו לי את הזריקה הזאתי מפני שלא עשיתי לך".

מראיין: זו הייתה זריקה כדי להרוג את ה

יעקב: כן, כן, אתה מבין, באיך קוראים את הזה את ה קוראים את הזה פָּארָאנוֹל , זה הורג במקום, אתה מבין? זה הורג במקום.

מראיין: כן.

יעקב: [דיבור לא ברור] "מחר בבוקר תסתלק מפה" הוא אומר לי "תלך מפה, לא רוצה לראות אותך פה".

01:15:40

מראיין: אתה אמרת לו, לך היה כאב אוזניים ואתה אמרת

יעקב: אמרתי לו שיש לי מלריה. כאשר בערב שראיתי את הזריקה, אני כבר פחדתי שזה משהו בשביל מלריה. זאת אומרת פחדתי, אני ידעתי שאם זה מלריה אז שולחים אותי למשרפות. השפה הצרפתית הצילה אותי הרבה פעמים. "מה זה דוקטור"? הוא אומר לי "יש לך מלריה" [דיבור לא ברור] יש לי אוזן. אז הוא אמר "תיזהר חביבי פעם שנייה אתה פה עכשיו היית מת, הייתי הורג אותך עכשיו עם הזריקה. ואל תגיד אף פעם במחנה הזה שיש לך מלריה כי יהרגו אותך ואל תגיד שאני רציתי לעשות ולא עשיתי לך כי אני יהודי כמוך יעשו לי את זה".

מראיין: כן.

יעקב: בקיצור למחרת הבוקר הוציאו אותי החוצה שם. שם היינו אוכלים טוב, הכל טוב, פגשתי כמה אנשים שהיו בשביל ניתוחים אחרים גם כן היו אוכלים טוב. ופגשתי בלוק-רון מה זה בלוק-רון ? בלוק-מנוחה. בלוק-מנוחה איזה בלוק זה? זה בלוק 9. אני הלכתי לבלוק 9, יושבים שניים במיטה אחת והזה [דיבור לא ברור] ו תסלח לי, עושים את הצרכים במיטה, אנשים חולים ואוכל אין, שום דבר אין. שום דבר אין. מנגלה בא 4 פעמים ביום, "כל החלשים החוצה", מוציא את החלשים עם האצבע פה-ושם פה-שם פה-ושם. בסוף, אחרי 6 ימים כבר לא נשארה לי סבלנות להישאר שמה. מה זה סבלנות? לא שהייתי עצבני וזה, אבל הפחד, הפחד ממנגלה יימח שמו. אז אני בא אומר לרופא בצרפתית אמנם היה פולני אבל היה מדבר צרפתית, יהודי. אמרתי לו: "דוקטור אני רוצה ללכת החוצה" אומר לי בצרפתית "תגיד לי, השתגעת? אתה רוצה ללכת למלחמה? אתה עוד חולה למלחמה"? הוא אומר: "בוא". מביא אותי מהחלון ומראה לי מול היה בלוק 17 והייתה רחבה בבלוק 17 ושמה היו אנשים כל מיני שאין להם עבודה. כל אלה שאין להם עבודה היו הולכים שמה. ו עכשיו בין אלה שאין להם עבודה היו [דיבור לא ברור] קאפוס האלה אתה יודע מה זה קאפו, אני לא צריך להגיד לך. קאפו היו [דיבור לא ברור] עבודה, אז היו באים הקאפו לחפש אותם, היו נופלים מכות שמה, יום יום היו מתים, 10, 15, 20 שמה רק ממכות. "אתה רואה מה שנעשה שמה"? – "דוקטור, מה אני אעשה" אמרתי לו.

יעקב: "אם שם אני לא אמות אז אני אמות מהיד של מנגלה" אמרתי לו. אבל לא אמרתי לו של מנגלה מאיפה ידעתי ממנגלה. אמרתי שהרופא הזה שבא, הרופא הגרמני. טוב לפחות כאשר אלוהים רוצה לעזור לך, כאשר אלוהים רוצה לעזור לך זה בא לך מהשמיים. במקום להביא אותי שמה, אותו היום הביא אותי באיזה רחבה אחרת. רחבה אחרת? שמו אותנו ככה כולם ביחד. ופתאום יש שמה האַרְבָּייטְס ארבייטאלטעסטע אתה יודע מה שזה, מפקד העבודה אבל השבוי. היה ילד אחד קטנצ'יק. ילד אחד, אתה מכיר אותו. ילד אחד קטנצ'יק. "איזה עבודה אתה עושה? איזה עבודה אני עושה? איזה עבודה אתה עושה"? שבא אליי "אני יודע לתפור" אמרתי. "אתה יודע לעשות חשבון"? – "וודאי". צוחק קֶה אֶסְטָאס ריינדו צִ'יקִיטִיקוֹ"? אני אומר לו. מי היה הצִ'יקִיטִיקוֹ הזה? ג'קו מָאֶסטרוֹ. הבנת אותי? לא הכרתי אותו. [דיבור לא ברור] אתה מבין אותי? |"קֶה אֶסְטָאס בְּרוֹמֵיאִינְדוֹ צִ'יקִיטִיקוֹ?" מה אתה צוחק? הוא אמר לי "אתה נפלת במקום הכי טוב של המחנה". אמרתי אלוהים יודע איפה, ממזר אני, אתה מבין אותי? אלוהים יודע איזה מכות אני אקבל, בטח שמו אותי במתפרה. הבנת? יאללה, לוקחים אותי למתפרה. עכשיו אני רועד מפחד, אתה מבין, אני אומר אני יודע, מתפרה זה בגדים, דברים כאלו הדבר הראשון שראיתי בתוך שמה זה היה פריס. בד צרפתי [דיבור לא ברור] קודם כל השפה המדוברת בפנים הבלוק הזה זה צרפתית. זה כבר בשבילי משהו גדול. אני אומר: "אלה מסלוניקי"? – "אל תפחד. יש לנו שניים מסלוניקי, אחד עובד לילה ואחד עובד יום".

מראיין: מה היו התופרים שלו?

יעקב: תיכף אני אגיד לך, רק שיהיה סבלנות. אז בא אחד שעובד לילה, בָּרְקוֹ זיכרונו לברכה שהיה חי בסלוניקי, זה היה דבר ראשון. הוא אומר "פה תופרים בגדים, מתקנים בגדים אבל דברים כאלו חשובים באמת יש את הצרפתים שהם 25 שנים במקצוע". הבנת? "לך ייתנו דברים פשוטים לעשות". עכשיו, מאחר ואני פה חודש שלם אני כבר התנסיתי מספיק, אתה מבין, ממה שהייתי בבית ולא הרבה זמן שהייתי גם חולה, אז שמו אותי בשולחן אחד לתקן גרביים, הבנת, זה מה שהשאלה שלך .

מראיין: מקודם, כן.

יעקב: מתקן גרביים. עכשיו אני חצי שמאלי חצי ימני. אני כותב ביד ימין, אוכל ביד ימין, חותך,

תופר, דופק עם פטיש עם יד שמאל. הלכתי לחפש לי פינה בשביל לא להפריע לאנשים, הוא אומר לי "אתה תצטרך רק לעבוד בלילה. תשתדל לעבוד בלילה על מנת שלא תפגוש עם הקאפו" תיפגש עם הקאפו. הקאפו היה נורא ככה נורא שמן, בריא, גבוה, עד התקרה חתיכת שור, ובסוף, יש לנו את הסגן שלו

01:21:26

מראיין: איך קראו לו? איך קראו ל [דיבור לא ברור]

יעקב: מה? תיאודור פָּרְדוֹ. אומר אני יש לי חנות לבגדים משומשים בסלוניקי". הבנת, ואחר-כך פגשתי גם את השני שיצא מהעבודה, זה היה אלברטו אֶרְנָנְדֶס היו קוראים לו זיכרונו לברכה ואת [דיבור לא ברור] פגשתי זיכרונו לברכה הוא אומר "אני הולך [דיבור לא ברור] טוב, לכל הפחות הייתה חצי נחמה אתה מבין אותי, הפחד טוב, אני בא ונכנס בלילה, שמים אותי בשולחן הזה, מתחיל לעבוד, צריך לעשות כך-וכך גרביים וכך-וכך זה בסדר. איך שאני עובד, עברו חודש, חודשיים, יום אחד בא הקאפו, ערב אחד בא הקאפו, ושואל "למי יש למי אין מחט בשביל לעשות טלאים? מחט מיוחדת"? אתה מבין אותי אני הבנתי את ההיפך. לא הבנתי. למחרת, הוא בא עוד פעם, פתאום הוא רואה אותי אוסף ערימה עם [דיבור לא ברור], והוא אמר "למה הגברים לא מתקנים את הגרביים כמו שיש נעצים בנעליים [דיבור לא ברור] בשביל הגרביים, אין לי מושג ". לוקח לי את [דיבור לא ברור], זורק לי אותו פה. חצי שעה אני שם [דיבור לא ברור]. אחר-כך הוא אומר: "בוא" אחרי שמרביץ לי את המכות שלי, הוא נותן את המכות עם המקל, הוא שם אותי בפינה ככה שעתיים, מסתכל עליי עם כיסא ביד, שעתיים. הרג אותי, אני המשכתי לעבוד שמה. פתאום, [דיבור לא ברור] מוציא את המוּזֶלמַן, אתה יודע מה זה מוזלמן. [דיבור לא ברור] מוזלמנס. אני הייתי בשולחן של מוזלמנס מוציאים אותנו מהעבודה. מוציאים אותנו מהעבודה, איפה שמוציאים אותנו שולחים אותי באיזה מקום שהיו קוראים אותו פְּלָנִירוּס [דיבור לא ברור] לרַייִסְקוֹ . זה היה היינו עושים חור אחד באדמה, חור חור אחד באדמה בגודל של בניין היום, למחרת היינו מכסים אותו, למחרת היינו חופרים אותו עוד פעם. עכשיו, היה קאפו פולני פושע. אתה סיפרו לך איך היו הקאפוס, מה היו הקאפוס. היו פושעים, היו כל מיני דברים, היו [דיבור לא ברור] וכל מיני דברים. זה קאפו פושע ואני בצרפתית [דיבור לא ברור] "...עוד לא הלכת לקרמטוריום? היה לי צועני אחד שהוא לא אַרְבַּייִטֶר , לא ארבייטר [דיבור לא ברור] אבנים על הראש". לא הייתי יכול לעבוד, תראה, מנהל חשבונות לא ידע מה זה עבודת פרך, אתה מבין אותי, אז התחלתי אתה מבין, הייתי הולך אצל החבר שלי אהרון רוֹזָה זה שאמרתי לך. הבן אדם הזה

מראיין: רגע, למה יצאת בכלל מה מהמתפרה הזאת?

יעקב: תקשיב, אז אחרי שלי אהרון רוֹזָה שהיה רוקח בסלוניקי שאמרתי הקרונית הזה שסיפרתי לך, אז הוא נפל שמה פעם בבית מרקחת של אס.אס. אז אלוהים ייתן לו, אתה יודע, את הטוב שנמצא בן אדם הזה. הבן אדם הזה היה מסתכן, היה גונב תרופות מבית המרקחת של האס.אס., היה מביא אותם במחנה היינו נותן למי שיש לו קריציס , אתה יודע מה זה קריציס?

[קטע של דיבור לא ברור ומבולבל, ערבוב שיח של העד ושל המראיין]

יעקב: חצי לחם [דיבור לא ברור], הבן אדם הזה עשה מה שיכל, אתה יודע, כולם מכירים אותו, כל מי שהיה באושוויץ זוכר אותו. הוא היה כמו מאסטרו. עזרו הרבה. אז אמרתי לו לך תגיד לג'קו. לך תגיד לג'קו" עכשיו כבר ידעתי מי זה ג'קו מאסטרו, אתה מבין אותי, "לך תגיד לג'קו", הוא היה בטח עוזר הוא היה אַרְבַּייִטֶר-דִינְסט . היה התפקיד הזה גבוה, אפשר להגיד מספר 3 במ . בסוף אומר לי: "ג'קו, תשמע אפשר לפטר את כל האנשים הוא לא רוצה [דיבור לא ברור]". עוד כמה ימים, היה 15 יום עבדתי שם, הייתי גמור. יום אחד אמרתי: "די, אני גמרתי, אני מת לגמור". באמת אני לא יכול. אז הולך בסוף אני את [דיבור לא ברור]. מביא אותי שמה בשבילך שקר בשבילי נכון. ג'קו היה ענק הקאפו היה שמה ושמן היה שוקל חמישה ג'קו. אתה צריך אומר לו: "תגיד לי למה"? – "אבל ככה". – "תגיד לי מה אתה צריך את ה את היהודי הזה מהעבודה"? ההוא אומר לו: "ככה"! טוב, אומר לו: טוב [דיבור לא ברור] אני מכיר אותו גם מיוון הוא [דיבור לא ברור] מסלוניקי. "לא, לך למעלה. לך לעלות". נתן לו פקודה. ג'קו, הוא נתן פקודה. אז לקח אותי, החזיר אותי למתפרה. עבדתי חודש במתפרה. שלחו עוד הפעם המשכתי לילה, עוד הפעם המשכתי לילה עם תיאודור פרדו. עכשיו הוציאו אותי מהגרביים ושמו אותי בתור מומחה. מה זה? לתקן בגדים. עכשיו אני מתקן בגדים, עכשיו יכול להיות בגד, יכול להיות מעיל אחד שיש לו 6 שעות עבודה וגם אה

מראיין: עוד שנייה. מה היה התפקיד המדוייק של ג'קו מאסטרו?

יעקב: עוזר למפקד מפקד העבודה של המחנה. האסיר. היה מפקד העבודה של הזה . עכשיו, בלילה אני עוד הפעם [דיבור לא ברור] יכול לעבוד עם מעיל, יכול לעבוד עם מעיל 6 שעות עבודה. אז אם [דיבור לא ברור] אתה תעשה מה שאני אגיד לך היא אמרה לי. אז היינו גומרים, היינו גומרים חבילה, היה בחבילות, כאשר לקח אותי אמר לי: "כמה חבילות

אתה יכול לעשות"? אני ידעתי שמ-8 חבילות הוא אומר להם את הנורמה ל-10 חבילות. אמרתי: "10". – "טוב לך". אז היינו גונבים חבילה אחת היינו משאירים אותה תחת השולחן, רזרבה. אם היו תופסים אותנו במקום היו תולים אותנו, הורגים אותנו. מה חשבת שהיה זאת אומרת שהיו מלא אנשים, שיש הרבה עבודה, היו קורעים אותנו לחתיכות. היינו

01:27:56

לוקחים מתחת לשולחן חתיכה אחרת, הבנת אותי, וככה עברנו עד שהגיע ערב כיפור 43 זאת אומרת הספקתי לעבוד עוד חודש ימים שם.

מראיין: כן? והתפקיד מה היה?

יעקב: מה?

מראיין: התפקיד אה , בכיר אני לא יודע ,

יעקב: לא. לא. חייט פשוט, [דיבור לא ברור] היה צרפתי, היה מתקן מכנסיים, אם היה צריך כפתור אחד, אם היה צריך כפתור אחד, היה צריך אתה יודע, לעבוד 6 שעות מתקנים היה אותו דבר, זאת אומרת חתיכה, אני צריך לעשות 10 כפול 3. כל חבילה היה 3. אז המשכתי לעבוד שמה עד שפתאום בא הזה יום פקודה: באתי ללכת לוורשה , את מי הם מוציאים לוורשה? את כל היוונים. פולנים לא יכולים לשלוח לוורשה. הבנת? פולנים לא יכולים לשלוח לוורשה. ומה הם רוצים מהיוונים? את כל העבודות הטובות.

מראיין: בערב כיפור איזה שנה?

יעקב: ערב כיפור 43 . ערב כיפור 43 . יום לפני כיפור אוספים אותנו שמה.

[שתיקה ארוכה]

מראיין: בזיכרון כבר .

יעקב: בזיכרון אתה יודע . אהה בהיותנו בזה , בטח סיפרו לך את זה , בהיותנו באוֹשְׁוֵוינְצִ'ים כמעט פעמיים בשבוע היו עושים סלקציות. וכל אה זה כמעט שני וחמישי, אז הוציאו בא באַנְטְרֶטֶן זאת אומרת כל היהודים במסדר. אז אותו יום היה צוּלָאגֶר , אתה יודע מה זה צוּלָאגֶר?

מראיין: לא.

יעקב: צוּלָאגֶר זה היה זאת-אומרת עוד חצי לחם נוסף, היינו מקבלים חצי לחם, במקום חצי לחם, מפה עובר האס.אס. הרופא, לא יודע אם היה מנגלה או מישהו אחר, אתה מבין אותי, ומתחיל: צ'יק, צ'יק, צ'יק . מפה, [דיבור לא ברור בנושא הקרמטוריום] העיקר,

זה היה פעמיים בשבוע הזה, פעמיים בשבוע היה הפחד הזה . עד שהגיעה ההוראה הזאתי להוציא טרנספורט לוורשה, אז עמדתי [דיבור לא ברור] הוא אומר לי: "יעקב, עד עכשיו עשיתי לך את הכל, מפה אני לא יכול להוציא אותך". הבנת?

01:30:20

מראיין: מי שהחזיר אותך למתפרה זה היה מאסטרו.

יעקב: בוודאי, אבל מאסטרו היה חבר של אהרון. אהרון ביקש ממנו.

מראיין: כן.

יעקב: אני לא הייתי מכיר את מאסטרו. אבל את אהרון היינו באותו בית ספר.

מראיין: כן.

יעקב: היינו באותו בית ספר. אז בא אה בא ו אמר לי: "אין ברירה, אני לא יכול". מוציאים אותנו, מעמיסים אותנו על הרכבות, על הרכבות, לא יודעים לאן אנחנו הולכים, איזה יעד. העיקר בבוקר בשעה ארבע-וחצי – חמש, ערב כיפור, זה כיפור בבוקר הגענו לוורשה. ידעתי שזה כיפור, במפורש ידעתי שזה כיפור. אמרתי, אם לוקחים אותנו ברכבות, מביאים אותנו שמה, עוברים בוורשה מה רואים שמה? בָּאלָגָאן, פצצות מפה פצצות משמה, וכל מיני דברים, כל מיני דברים, הם לא יודעים מה שנעשה, אף אחד לא יודע מה שנעשה. מכניסים אותנו שמה ואומרים לנו פתאום בא מישהו אני אמרתי: "אני אצום", אני צמתי מגיל 5, בא מישהו אומר לי: "תשמע, ייקחו אותנו [דיבור לא ברור] כתוב קוֹנְצֶנְטרָצִיוֹן-לָאגֶר [דיבור לא ברור]". אומר לי: "קח לחם אחד תן לי את המעיל. אחרי שעה תיקחו את המעילים ותלכו זה עיר". אתה היית עולה על גבעה היית רואה את הפרבר לא רחוק שם. פעם עבדתי לא פעם [דיבור לא ברור] אני אוכל חתיכה ואני אמשיך לצום. אני אוכל חתיכה ואני אמשיך לצום וגמרתי את השני קילו לחם, וכנראה שנשארתי לצום. אהה נכון היה [דיבור לא ברור] נתנו לנו את המעילים [דיבור לא ברור]. אני נשארתי לעזור ואכלתי בכיפור. אחר-כך הביאו אותנו כן, אותי הביאו אותי לבלוק 2. הייתי כמעט היווני, היווני היחיד שהלך לבלוק 2. [דיבור לא ברור] אז היה שמה, איזה גרמני פושע, רע, אין כמוהו, אין כמוהו. לא יודע אם היה עוד בן אדם רע כמוהו. כמעט כל לילה היה מוציא אותנו בחוץ, בשלג והיה אומר: "חלמתי שגנבתם שמיכות. אני רוצה לספור את השמיכות". היה משאיר אותנו שעתיים - שלוש בחוץ. עכשיו, גם בפנים הבלוק לא היה את אותו המצב.

מראיין: מי היה עוד בבלוק הזה חוץ מ ממש אתה אומר שלא היו יוונים אז מי היה?

יעקב: אחרים, אחרים מארצות אחרות.

מראיין: מאיזה ?

יעקב: ארצות אחרות: צ'כוסלובקיה ועוד-ועוד מדינות צ'כוסלובקיה כן? כן? צ'כוסלובקיה גם פולנים פגשנו שמה, אבל כנראה ממקומות יותר מרוחקים, לא יודע מאיזה מקומות .

01:33:14

אז כל לילה 10 שעות עכשיו גם לא היה לנו חיים [דיבור לא ברור] מדוע? הבלוק עדיין הבלוקים עדיין לא היו בנויים, זה היה מקרשים. למטה בין הקרשים היו חורים, זה היה חצי מטר מעל האדמה, הקש היה אוכל אותנו. עכשיו, הבלוק הזה היו 250 איש, היו מצטופפים בפינה חצי חדר זה כולנו ביחד מהקור בלילה. אתה מבין, סה"כ עברנו שמה תקופה גם [דיבור לא ברור]. ספירת השמיכות, היה ספירת השמיכות, ו היה מה [דיבור לא ברור] מקלחות חוסר מים, לא היינו מתרחצים, לא היינו מחליפים, עד שהגענו להיות מלאים כינים. היינו עושים ככה את היד היינו סופרים [דיבור לא ברור] התחלנו לסבול סבלנו שמה בזה . עכשיו, העבודה הייתה לעבוד בלֶבֵנים. לנקות לבנים. [דיבור לא ברור]. והיינו מנקים לבנים עכשיו מי שהיה מנקה לבנים פחות או יותר החיים היו בסדר. אבל מי שהיה צריך להעמיס לבנים, היו עושים שרשרת. עכשיו אה אז איך היו עושים את הבתים? עם אה כלים בנאים. עכשיו בית של 7-6 קומות שהיו הורסים אותו עם דינמיט, הייתי עומד בראש הגבעה עכשיו, הקאפו או האס.אס היו יושבים על יד הראשון שהיה זורק את ה את הלבנים. אתה ראית פה את [דיבור לא ברור] איך מורידים אבטיחים מהאוטו, מהמשאית? זה שום דבר, זה צחוק, הלבנים: הראשון היה מקבל כל הזמן מכות. אותו היום היה צריך בראשון. אתה מבין אותי, הראשון, הוא היה מקבל [דיבור לא ברור] בהליכה, מלמעלה-למעלה עד למטה שהייתה משאית. היינו צריכים להעמיס את הלבנים בשביל שילכו לגרמניה. אז עבדנו קשה מאוד, היינו באים בבלוק עוד יותר קשה. יום אחד, אני מגיע עכשיו [דיבור לא ברור] יום אחד, אומרים מי שלא מרגיש טוב, מי שלא מרגיש טוב יכול להישאר בבלוק היום. אני, חבר שלי לא מרגיש טוב, מה אני אעשה? מבחינתו, לא יוצאים משם משמה מוורשה, אתה מבין אותי, ואם היו יוצאים מהקרמטוריום זה היה פעם ב-4-3 חודשים היה איזה טרנספורט וגם הדברים האלה כמעט לא היו. לוקחים אותנו אחרי שבאנו כל הזה שהיה פה כל מי שישב בבלוק שיבוא ניתן לכם עבודה קטנה לעשות. מוציאים אותנו מהמחנה כולאים אותם [דיבור לא ברור]. [דיבור לא ברור] היה להם, לפולנים, היה להם בית סוהר, בית סוהר זה היה כמו שיש לנו דלתות פלדה, כל דלת הייתה כזאתי, עם צוהר קטן בזה . הולכים, עוטפים אותי ככה - תסתכל עליי – פָּאק זורקים אותי, זורקים אותי בפנים. נכנס בפנים, מה אני רואה? דרגש אחד מפה מבטון, דרגש אחד מפה מבטון, 15 איש שוכבים מפה, 15 איש שוכבים משם שמה מצאתי גם את הבן דוד של חיים מָטָארָסוֹ פה. "מה זה פה חבר'ה"? יש לך [דיבור לא ברור]

01:36:26

מראיין: כן.

יעקב: משהו מרגיש פה, אכלת אותה. כעבור שעה מת לך מישהו פה, כעבור עוד שעה מת עוד מישהו משם. אם תפסו 4-3 מקרים, בצהריים, כבר: "אתה לא מתבייש [דיבור לא ברור] יש לך פה [דיבור לא ברור]". בערב, מביאים עוד איזה כלים [דיבור לא ברור]. באמצע החדר, יש באמצע זה התא הזה יש פח אחד שם עושים את הצרכים ואני יושב טיפה מלמעלה. ריח, צנחה , מתים בבוקר פותחים את הדלת [דיבור לא ברור] זאת תרופה, הביאו תרופות. [דיבור לא ברור] אתה מבין? הבנת?

מראיין: כן.

יעקב: אתה מבין? לא לוקחים אותם, זורקים כמו [דיבור לא ברור] ממלאים את המלאי. חזרה, לקחו 5 זורקים עוד 5. העיקר 15 יום שמה ו [דיבור לא ברור]. נכנס רופא, לא רופא, אך "תגיד לי דוקטור" אני אומר לו, "למה אני פה"? [דיבור לא ברור] "יש לך דיזנטריה". – "לי דיזנטריה"? אמרתי לו, [דיבור לא ברור] "בוא איתי" הוא אומר לי. רק אני יצאתי משמה. אף אחד לא יצא משם. היה לנו, על יד השכונה שלנו היה מישהו היו קוראים לו אהרון טֶבֶת זה היה לוקח אותי במחנה מרים אותי בשתי ידיים כמו שמרימים כוס מים, הבנת אותי, גם זה היה שמה. כולם חלו שמה וזה לא מדבק אחד לשני, היינו איזה 40-30 חברים, אף אחד לא נשאר שמה, רק אני יצאתי.

מראיין: רק רגע.

יעקב: טוב. כן. כפי שאמרתי, אז לקח אותי משמה והחזיר אותי לבלוק. לבלוק 2. עוד הפעם אותם החיים בבלוק, עוד הפעם אותה מיטה, עוד הפעם אותה . עכשיו, הלכו הכינים, בא בחורף, פתאום נתקפנו פרעושים. ומי אכל אותה יותר? היוונים. היינו יותר רגישים לזאת כי כבר היה לנו שמה ביוון, אתה מבין אותי, היינו החבר'ה [דיבור לא ברור] לקחו אותנו, עשו שני בתים סגרו ושני וָואפֶן רצו להכניס אותנו שמה. עכשיו אני הלכתי שמה, משפילים אותי, משפילים אותי, עכשיו אני לא רוצה, לא אומר שום דבר, הייתי נותן לזה בבוקר היה בא סניטר, הסניטר הזה אחד מאתנו, אחד מאתנו, היה שואל: "יש מתים"? על המיטה. זורק ארוחה. לא כדור לא שום דבר. אז אני הייתי אומר לו: "קח את הלחם תביא לי מים. קח את הלחם תביא לי מים". יום יום היה [דיבור לא ברור] מתו. אז היה מת

היו באים שני סניטרים לוקחים אותו אחד מהרגליים ואחד מהראש, עושים ככה, תסתכל עליי, הוֹפּ פּוּף זורקים אותו מהחלון. בחלון לוקחים אותו עם עגלה [דיבור לא ברור] שמים אותו בזה כמו שעושים זה כמו שעושים חוטבי עצים

01:39:24

מרימים אותם כדי לשרוף אותם בחוץ. איך היו שורפים אותם? היו שמים עליהם פח נפט ושורפים.

סוף צד קלטת

01:39:36

התחלת צד קלטת

יעקב: אה קודם שמה קודם כל לפני זה היו הרבה ימים בתפקידים טובים. היו בחור אחד זיכרונו לברכה היו קוראים לו שאול סֶנוֹר. אני לא אשכח את השם הזה. זה היה, אם אני לא טועה זה בן דוד של זה של ליאון יחיאל. בן דוד.

מראיין: אוקי.

יעקב: כן, זה היה עובד במכבסה. ואני עובד במכבסה ב [דיבור לא ברור] קָאמֶר . מה זה [דיבור לא ברור] קָאמֶר, זה המחסן של הבגדים [דיבור לא ברור] הבן-אדם היה יוצא לידי במכבסה [דיבור לא ברור]. שמה, הוא תפס איזה מאהבת יוונייה נוצרייה והיא אמרה לו אני אבריח אותך. סיכמו ש היא נתן הרבה שוחד לאס.אס. שלה, ונתן שוחד לאס.אס. שלו ואמר לו: "תשמע, אני אברח. אתה תעשה שאתה לא ראית על מנת שתבריח את עצמך גם אתה, אני אחטוף לך את הרובה ואני ארביץ לך מכות". הבנת? האס.אס. אמר [דיבור לא ברור] אחר-כך, אבל המקרה שלו ראינו בעיניים. אז כשהוא עומד שמה ואנחנו במכבסה, טיפס על שולחן הרביץ לאס.אס. וזה אבל מה, הם לא עשו את החשבון השני כמו שאומרים ביוונית [דיבור לא ברור ביוונית] logariazmo אתה יודע מה שזה? הגסטפו [דיבור לא ברור]. לא ידעו שהגסטפו למעלה בדק. הבנת אותי? הרי הגסטפו שמה ירה לו בישבן ופצע אותו, פצע, הביאו אותו לבית חולים. עכשיו, עם הפרוטקציה שהייתה לו באיזה בית חולים מביאים אותו? בבית חולים של האס.אס. הבנת? עם הפרוטקציה שהיה לו, היה לו הרבה כסף, והיה נותן. גם הוא היה לו הרבה כסף מצאו מצאו שמה דולרים וכל מיני דברים והיו אוכלים מזה, חבורה שלמה היו אוכלים מזה. לא סיפרתי לך את זה. אני אספר לך את זה.

מראיין: כן, אבל אה

יעקב: אז מצאו איזה מזרון של דולרים, שמו אותו [דיבור לא ברור] ומזה ככה היו נותנים בשביל משהו לאכול. ככה היינו נותנים שהיה [דיבור לא ברור]. העיקר, אתה מבין אותי, אז שמו אותו בזה בינתיים היה את [דיבור לא ברור] לא ידע שום דבר, פתאום יום אחד

01:42:08

מביאים אותנו שמה [דיבור לא ברור] אז בא הבן אדם, אתה מבין, ששם יד ועושה "תגיד לי למה אתה אתה כל כך חזק, מה פתאום אתה [דיבור לא ברור] "? הבן אדם כבר היה בריא אבל נשאר שם בגלל פרוטקציה. אני עשיתי [דיבור לא ברור] אלוהים. אתה מבין, אמר לו לעשות [דיבור לא ברור] כזאת. אתה מבין אותי, עשיתי [דיבור לא ברור] כן או לא. הלך מברק לברלין תוך 24 שעות תלו אותו לפנינו. לפנינו. לפני הבלוק של היוונים, שמו את כל היוונים את [דיבור לא ברור] בראש, אחיו בראש, ותלו אותו. ותלו אותו לפנינו. את הבחור הזה. [דיבור לא ברור] היינו זוכרים את המקרה הזה. אחר-כך בא חודש יוני היה כבר אוגוסט התחילו כבר הרוסים להתקרב. פעם אחת

מראיין: זה יוצא בשנת?

יעקב: מה? 44 אני קצת אקצר, אתה מבין אותי. אז באו [דיבור לא ברור] והתחילו אנשים לקלל, אמרו לנו אנחנו נוסעים הולכים לגרמניה ברגל. מי שיכול להחזיק מעמד שיחזיק. מי שלא יכול להחזיק מעמד שיישאר פה, יבואו אוטובוסים, יבואו רכבות, אנחנו ניקח אותם.

מראיין: עכשיו, לגבי דכאו מילדורף וואלד-לאגר אני מבין אה אני אה לא רוצה שאנחנו נרחיב כמו הרחבנו לגבי וורשה. אלא, באמת תן לי להבין מה היו המקומות האלה.

יעקב: בסדר. טוב, עכשיו, אנחנו ככה ההונגרים רוצים להישאר כולם, אמרנו: "תשמעו, יהרגו אתכם". – "לא, אנחנו למודי ניסיון, אנחנו רוצים לפגוש את ההורים, רוצים לפגוש את ההורים". – "אתם תפגשו את ההורים אבל בשמיים". וככה היה, אנחנו יצאנו, ביקשו אחר-כך 200 מומחים, בא חבר הוא נמצא עכשיו בקליפורניה, היה לי חבר [דיבור לא ברור] אומר: "הלב שלי לא עובד". אנחנו לא הרחקנו חצי קילומטר שמענו את המכונות הירייה טְררררר על כל האנשים שם במחנה. אנחנו התחלנו את 'צעדת המוות', 6 ימים ו-6 לילות. 6 ימים ו-6 לילות אנחנו התחלנו ללכת, וללכת, וללכת. מים אין, באות הפולניות לתת לנו קצת מים, שמים להם את החרב בבטן והם זורקות והם זורקים אותם, הם לא נותנים לנו לשתות. "עוד קצת נגיע לנהר שמה תשתו מים". העיקר אתה מבין אותי, הולכים ככה עם חתיכת סמרטוט שיש לנו כבר תופסים איזה שלולית מים, בוץ,

לוקחים ככה אנשים מתים. אס.אס. יושב בסוף, כל מי שנשאר אחרון יורה לו בראש. כל מי שנשאר בסוף יורה לו בראש והורג אותו. עד שאנחנו מגיעים סוף כל סוף בשעה טובה ומוצלחת מגיעים לנהר. האנשים, איך שהם ראו מים נטרפה להם דעתם, והתנפלו על הנהר.

01:45:16

השליכו עליהם את כל הכלבים. התחילו לירות, הרגו כמה מאות והנהר נהיה אדום ולא נתנו לנו לשתות מים. אני מקצר לך עכשיו, אתה מבין, אני רואה ש אמרתי לך שיש הרבה, הרבה לספר, אתה מבין?

מראיין: כן. טוב, בכל מקרה אני מקצר את זה תמיד.

יעקב: כן. טוב, אבל אתה רואה לא נתנו לנו לשתות מים. טוב, המשכנו את הדרך, המשכנו, 6 ימים ו-6 לילות. פתאום הגענו לאיזה יער, אם אני לא טועה היה לוֹדְז' . פתאום היה איזה [דיבור לא ברור] בין הסלע. בא מישהו אומר, כנראה שגיאולוג, "באדמה הזאת" הוא אומר "יש מים, תחפרו". התחלנו עם הכפיות לחפור, זה 3.5 אלף איש מתחיל לחפור, אחרי 20 ס"מ מוצאים מים ושותים מים. שותים מים, כולנו שמה. בבוקר הכניסו אותנו לרכבות. עכשיו, מסלוניקי באנו ברכבות אותן הרכבות, עם ההבדל שכל הרכבת בסלוניקי הייתה של בהמות, ופה, המקום של השערים היה מלא אנשים [דיבור לא ברור], ואנחנו היינו 45 45 נשארנו. אז, [דיבור לא ברור] היה [דיבור לא ברור] הם אספו את כולם שמה אצלם. עכשיו, הייתה [דיבור לא ברור] האס.אס. סיפרו לנו, היה איזה בחור קטנצ'יק אלכס באיזה קרון, איך שפתחו לו את הראש, היה קרון אס.אס. הכניסו אותם את הקת של הרובה והוציאו לו את המוח. הוציאו לו את המוח. סיפרו לנו על הבחור הזה. אני לא מכיר. אז אנחנו המשכנו ברכבת, מים אין. מישהו לאס.אס. לתת להוציא את השיניים באותו רכבת ולתת [דיבור לא ברור] לו מים. אנחנו נוסעים, אני נמצא עם היהודי הזה, היהודי הזה היו קוראים לו סָלְבָטוֹר בּוֹנְפִיל אבל במחנה נתנו לו את השם פָּנִי. פָּנִי בפולנית זה אדון. למה? כי היה סוחר גדול הוא [דיבור לא ברור] . מה עשינו, הייתה לנו קופסאות, עשינו פִּיפִּי, שמנו אותו בחלון, קיררנו והיינו שותים מים. סיפר לך מישהו את זה?

מראיין: לא.

יעקב: אנחנו שתינו פִּיפִּי. עכשיו [דיבור לא ברור] יום אחד [דיבור לא ברור] סלבטור [דיבור לא ברור] אני יודע [דיבור לא ברור] לא שכחתי את זה, אל תראה אותי ככה לא שכחתי את זה. הבנת, והדוד שלו גם כן יודע את זה, זה סלבטור [דיבור לא ברור] שיש לו את [דיבור לא ברור]. העיקר, מגיעים לדכאו

מראיין: מה עשיתם שם?

יעקב: שום דבר. זה, אתה מבין, היו תלאות מהרבה-הרבה אנשים היו לוקחים, היו מוצאים אותם מתים בקרון הגענו לדכאו, כאשר באנו לדכאו מקבלים אותנו קאפוס שמה. "מה יש לכם? למה אתם צמאים ככה"? כאשר סיפרנו להם מה עשו לנו, כאשר סיפרנו להם מה שעשו לנו אז באו לקחו, את כל הקאפוס נתנו להם

01:48:28

מכות, מכות רצח. עכשיו מדוע? הקאפוס שלנו היו פושעים. ההם היו בטחון, קומוניסטים, הבנת אותי?

מראיין: כן.

יעקב: היו בתור קומוניסטים לא היו פושעים, הרביצו להם מכות ועשו להם שמות והורידו להם את הדרגות כולם היו מבסוטים מזה. [דיבור לא ברור]. נשארנו [דיבור לא ברור] בדכאו, שום דבר. שום דבר. אחרי חודש מתחילים להוציא אותנו בטרנספורטים. אותי הוציאו ל נגיד שום דבר, לא בדיוק שום דבר, אבל עבודות ככה שלא היו לא היו נותנים לי עבודות כאלו אתה מבין אותי, לא לגמרי, עבודות קטנות, עבודות יזומות בצמנט, כל מיני דברים ומשהו כזה, אתה מבין, מבחינת עבודות שמה עשינו שום דבר אפשר להגיד. אז לוקחים אותנו, חלק מגיע לוַאלד-לאגר חלק מגיע למילדורף, אני הגעתי למילדורף. איך שבאים למילדורף על יד הלאגר [דיבור לא ברור] היה ראש המחנה קצין מספר 1. זה היה פושע ואיך שבאנו, בא ל"התלבש", קודם כל "התלבש" על היוונים. דבר ראשון התלבש עלינו. התחיל להרביץ לנו מכות וזה, וזה, וזה. וכל מיני דברים. אחר-כך התברר לנו

מראיין: איפה נמצאת מילדורף?

יעקב: [דיבור לא ברור]

מראיין: איך הגעתם לשם?

יעקב: רכבות, הכל רכבות, רכבות עד הזה. בכל מחנה, בכל מחנה בחוץ היו פסי רכבת. הרכבות היו מגיעות עד המחנה. אז הגענו למילדורף. התחלנו שמה כבר לוקחים אותנו [דיבור לא ברור] הוא אמר: "אני אעשה כל מה ש בקיצור, הבן אדם הזה היה הבן אדם הכי חלש שלנו שהיה יותר מכולם. אז מה אמר לנו אחר-כך? "אתם רוצים לחזור לנחת זרועי". הבנת, אני הייתי באיזור אסירים בין של צרפת בלי יוונים, אני מכיר את היוונים. [דיבור לא ברור]. העיקר, נכנסנו למחנה, קבלת פנים של ההונגרים הייתה עלובה מאוד. ההונגרים היו "הבָּלָבָּתִים" של המחנה. יהודי הונגריה.

מראיין: מה זה אמר "בָּלָבָּתִים"?

יעקב: תראה, בכל מחנה היה מישהו שהיה בעל הבית, הוותיק, הוותיקים. התחילו לדבר עלינו

שאנחנו גנבים ואנחנו ככה ואנחנו ככה, לא אומר מה שחסר לנו, אתה מבין, לא שהיה חסר לנו אבל לא ככה, אתה מבין אותי, ואנחנו אתה מבין כמה אנחנו טובים, זה שמה היה המטבח, במחסן של המטבח הכל פתוח. איך שאנחנו עומדים בשורה, בפנים המחנה רואים

01:51:14

איזה 20 מטר מאתנו יש ערימה של כרוב, ערימה של תפוחי אדמה, ערימה של זה . אז לא היה חבל לא לעשות [דיבור לא ברור] תחת המיטות שלנו? קמים בבוקר, לא מוצאים שום דבר. מי גנב? היוונים. אתה מבין? [דיבור לא ברור]. כל אחד בא מי גנב? היוונים. [דיבור לא ברור] אז הרביצו מכות וזה וזה . התחלנו לעבוד, התחלנו ב-10 [דיבור לא ברור] 12 שעות עבודה. רק הייתי שותה כוס מרק, חצי כוס מרק, שזה מים ולעבודה. [דיבור לא ברור] עוזר לנו, עכשיו מה היה? היו שמים שורה של 21 קרונות אנחנו היינו גומרים קרון היינו צריכים לחכות שיגמרו גם האחרים, הבנת, כי אם לא אי אפשר להזיז את כל הקרונות מהרמפה לתת לנו. היה לנו זיכרונו לברכה [דיבור לא ברור] אתה זוכר אותו?

מראיין: כן.

יעקב: [דיבור לא ברור] היה סוחב 4 שקי מלט. רזה. גרקו. היה עוד אחד מסכן ילד

מראיין: מה הייתה העבודה הזאתי? מה היו ?

יעקב: מה? זה, זה היו עושים את המלט, היו מעבירים ברכבות, מהרכבות היו שמים אותו שמה ומשם היו [דיבור לא ברור]

[ רצף משפטים רבים לא ברורים]

יעקב: מה הייתה בָּאוּשְׁטֶלֶה? בָּאוּשְׁטֶלֶה היה איזו מנהרה, 10 מטר עובי של בטון מלמעלה ומלמטה, אתה מבין, [דיבור לא ברור] עכשיו מי שהיה בבָּאוּשְׁטֶלֶה, הבָּאוּשְׁטֶלֶה הייתה "אוכלת" מעל 100 איש ביום, "אוכלת" . שמה העבודה הרבה יותר קשה. [דיבור לא ברור] שהיו עובדים לכל הפחות בערב היה לנו מקלחת חמה, היו מוצאים עכשיו, אין לנו לא מקלחת ולא שום דבר. וגם אני עבדתי שמה. אז מי שהיה צריך לא היה לו מקלחת ולא שום דבר. ולעלות את המלט אחרי שכבר עבדנו [דיבור לא ברור] במשמרות [דיבור לא ברור] היה עובד ככה, עם איזה קרש ועם זה . היה נותן מכות וזה וזה. אחר כך היו מתלכלכים, היינו מתלכלכים ולא היית מתרחץ.

מראיין: זה לא זה עם אה בסיס תעופה תת קרקעי?

יעקב: כן, כן. ככה, [דיבור לא ברור] עכשיו, זה לא היו עושים את זה בידיים, היית עובד במכונה. עכשיו מי שהיה עובד שמה הייתה לנו אפשרות לא לעבוד. איך לא לעבוד? היה

צריך לשבת רק על הזה, על הברז של המכונה, אתה מבין אותי, ולפתוח את [דיבור לא ברור] הקרונית להוריד את המטען. אבל מה, זה שהיה לו לעבוד על המכונה היה קופא כי היה 30 מעלות מתחת ל-0 כל הלילה, אז מה היה קורה? היינו מסתתרים באיזה מקום

01:54:21

והיינו נשארים ארבעה נרדמים, היו תופסים אותם בבוקר הורגים אותם. מוציאים אותם להורג. שורפים אנשים, מסיעים קודם כל את כולם, מסיעים את כולנו לאפֶּלפּלאץ שם, משאירים את כולם באפלפלאץ, ואחר-כך הורגים אותם, מביאים אותם . הם, הם עשו להם צרות. [דיבור לא ברור] אז בהתחלה עבדנו שמה ולקחנו ברוך השם שם טוב. היינו עובדים עבדנו אפשר להגיד איזה 5-4-3 חודשים שמה, עבודה קשה מאוד. אני שלא הייתי רגיל הייתי סוחב פה שקית של מלט 12 שעות בלי זה . עכשיו אנחנו היינו הולכים בדרך, בדרך הולכים, אנחנו שמים את התפוחי האדמה היינו שמים אותם בבית קירור, בקירור. אתה שם תחת העגלה והולכים. מהשורה גונבים תפוחי אדמה משמה לפני האס.אס., האס.אס. יורים להם על הראש. [דיבור לא ברור] אתה מבין אותי, לא היה שום דבר. היינו הולכים והיינו עושים את זה, לא הייתה לנו ברירה, אבל מה שהיינו עושים היינו צריכים לעשות את זה. כי מה נאכל? מלט?! מלט? [דיבור לא ברור] בשביל הלחם. זה מה שהיה לנו שמה. עבדנו עד 31, לא, עבדנו כל הזמן אבל אני ועוד איזה 15 איש עבדנו עד 31 בדצמבר בעבודה הזאת [דיבור לא ברור]. עכשיו, ואז בא זה בא מ-31 לדצמבר, זה הערב לראשון לינואר פתאום מחליט בָּאטִי, אתה יודע מי זה באטי?

מראיין: כן.

יעקב: מחליט באטי וזיכרונו לברכה דרוויש לעשות [דיבור לא ברור] את הנוֹאֶל ולבוא להגיד חג שמח לראש המחנה האס.אס.. איך שאנחנו , איך שאנחנו יוצאים 20 איש, כן, האס.אס. מוציא את האקדח שלו לירות. חשב שזה משהו בא הזה, הפושע הזה, הראש המחנה האסיר ואומר: "היוונים באים להגיד לך חג שמח". היוונים באים להגיד לך חג שמח". אהה, הוא אומר, טוב, תעברו במאפייה, הריח של הלחם אנחנו , ישר הבעל-בית שלנו אמר: "תראו" , הוא דיבר צרפתית, "אני רוצה אני רוצה לתת לנואל אני רוצה לתת לראש השנה אני רוצה לתת לחם לחג מתנה, אמר תאכלו ותשתו. אני אתן לכם שתי קוֹמנדוֹס, שתי קוֹמָנְדוֹס" [דיבור לא ברור]. מזכיר המחנה גם כן אסיר, אסיר [דיבור לא ברור] הוא במיוחד [דיבור לא ברור] צוחק [דיבור לא ברור]. טוב, מחלקים אותנו לעשרה ועשרה, לא, לעשרה וחמישה. החמישה יצאו לקומנדו איפה שהיה המחסן של הלחם, נקניק בערב כבר הביאו לחם

במחנה התחלנו לתת, היו 121 איש בבלוק שנכנסנו למחנה היינו מפוזרים, כשלקחנו את השם של גנבים אז הכניסו אותנו בבלוק אחד עם כולם. אז היה אה , ראש הבלוקאלטעסטע, ראש בלוק, אתה מבין אותי, שונא יוונים, הוא התחיל לקלל אותנו,

01:58:03

התחיל לקלל את האימהות שלנו, אתה מבין אותי, אז [דיבור לא ברור] אנחנו נראה לו לאיש הזה. והעיקר אנחנו הולכים שמה, הולכים וזה, וזה אז הולכים שמה [דיבור לא ברור] פונים לאיזה כביש, יוצאת לנו הנשמה. אהה קמים בבוקר שעה וחצי יותר מוקדם, המקום המחנה, המקום עבודה היה 25 קילומטר רחוק מהמחנה. היינו הולכים 6-5 קילומטר ברגל מגיעים לתחנת הרכבת, ומתחנת הרכבת [דיבור לא ברור] לזה אז יוצאים בשעה חמש וחצי בבוקר, ישנים שעה וחצי יותר מוקדם ומגיעים ב-23:30. רגע, בשביל מה אנחנו פה? אז חמישה נשרו אחרי 6-5 ימים, נשארנו כך נשארנו עשרה, נקווה שזאת הייתה המטרה שהיו צריכים רק עשרה. אז שלושה עבדו במקום הזה, שלושה [דיבור לא ברור] את הבִּיגֶמַייסְטֶר זה ראש העיר וארבע שעבדו את העבודה הזאת. ואתם תתחלקו. השלושה שלחו אותם לעבוד במשא, מה יש במשא? בונקר [דיבור לא ברור] שמעת מה שזה? זה מרק שעם קילו אחד היו עושים 5 חביות. בצל יבש, בצל מיובש, כל [דיבור לא ברור] מגרמניה, בקיצור אתה מבין, עוד פעם בשביל [דיבור לא ברור]. התחילו , התחלנו ביום השביעי כבר [דיבור לא ברור]. או [דיבור לא ברור] בביגמייסטר . היה לנו איזה חייל מה [דיבור לא ברור] שומר עלינו, שומר עלינו ו ההוא היה יותר רעב מאיתנו, היו עוברים הגרמנים, [דיבור לא ברור]. זה היה בכפר כאשר היו משתכנעים היו מביאים שק חיטה , סל תפוחי עץ ולחם [דיבור לא ברור] הייתה אישה אחת עכשיו, החבר'ה שהתחילו לגנוב ביניהם הראש הגנבים היה ליאון בֶּנְסִי אתה מכיר אותו?

מראיין: לא.

יעקב: הייתה לו מסעדה [דיבור לא ברור]. היה שם היה לו בית שימוש עם איזה קרש, [דיבור לא ברור] התחיל לקבל שוחד. האס.אס., זה לא היה אס.אס. ממש [דיבור לא ברור], אתה מבין?

מראיין: כן.

יעקב: התחילו לקחת שוחד, התחיל לקחת התחיל גם להיות "לכסות" עלינו אבל מה: "תראו, אם תופסים אותכם אני מוכרח להוציא את הדין: או להרוג אותכם או לתלות אותכם או לתת לכם 25 וכל העונש [דיבור לא ברור] שיהיה לכם ברור". אז

התחילו ככה, התחילו להחליף אותנו. אכלנו קצת לחם שם, יכולנו להסתדר. היינו [דיבור לא ברור] אבל מה, 11 וחצי בלילה היינו עוזבים ביער הולכים למחנה ומה שהיו מביאים היינו מכניסים לכל [דיבור לא ברור] סלקציות במחנה הזה היה בא בבלוק שלנו המפקד

02:01:24

במחנה, הגרמני עם האיש המנגלה, אתה מבין אותי , או שהיה מישהו אחר, אתה מבין אותי, אז היה אז היה רק 121 איש כולם בריאים, תעבור הלאה. הבנת, עבור הלאה. וככה יום אחד מת. [דיבור לא ברור] \סיפור זה שהאווירון [דיבור לא ברור], אתה מבין, הפציץ, המכונת ירייה חתכה את היד של [דיבור לא ברור] אתה מבין אותי, ועוד מישהו ש [דיבור לא ברור]

מראיין: טוב, אני לא רוצה [דיבור לא ברור] ואלד-לאגר.

יעקב: ואלד-לאגר [דיבור לא ברור]. עכשיו, טוב, אנחנו שוב במחנה הזה,

מראיין: [דיבור לא ברור] במילדורף

יעקב: במילדורף? היינו עובדים קשה אבל לכל הפחות אנחנו [דיבור לא ברור] אתה מבין אותי, והוא היה אומר שהיה משהו כזה תאר לך שערב אחד עוצר אותנו לילה אחד עוצר אותנו קומנדו של המחנה של המחנה ואומר לנו תיכנסו למשרד שלי. [דיבור לא ברור]

מראיין: עכשיו, היום ככה לאחור איך אתה רואה את המחנה הזה? כמחנה שאה עזר לך קצת? חששת ממנו?

יעקב: רק היוונים.

מראיין: תגדיר לי שאני אבין מה.

יעקב: תראה, כל היוונים אנחנו ידענו להסתדר פשוט מאוד, כל הישרדות. [דיבור לא ברור] ההונגרים, אתה מבין אותי. אבל מה הסלקציות לא היו פעמיים בשבוע? הבנת, אז אני מתי התאוששתי מהם? עד ה-1 לינואר 45 אתה מבין? הייתי שלד [דיבור לא ברור]? 4 החודשים האחרונים אני פשעתי קצת אבל ההונגרים בהמוניהם. קודם כל הבָּאוּשְׁטֶלֶה, הייתה "אוכלת" הייתה אוכלת 2000 עד 3000 איש לחודש. עכשיו, פעם אחת תפסו תופסים בבאושטלה [דיבור לא ברור] הייתי רעב, אכלתי [דיבור לא ברור] אכלתי אותו תפסתי איזה שלשול [דיבור לא ברור] אז עמדתי בתור, אני כבר מת, לא יכולתי להחזיק. היה מישהו שקוראים לו נֶבוּס. נֶבוּס. היה קאפו היה [דיבור לא ברור] "אתה תיכנס לשירותים עד שיגיע הלילה ואני אכניס אותך ביום". [דיבור לא ברור] היו מתים. כן? סך הכל המחנה היה 3000 איש, היו מתים 3000

לחודש. זאת אומרת כל שבוע היה מגיע טרנספורט. זה היה אחד המחנות הכי גרועים שאנחנו 100 איש יכולנו, אתה יודע, לחיות טוב זה לא אומר שהמחנה היה טוב. אז עברנו שמה, עברנו שמה ויום אחד היה מקרה ש [דיבור לא ברור] את העבודה הזאתי,

02:04:47

המפקד "אף אחד לא יכול להוציא אתכם רק אני ומפקד העבודה". באס.אס. דרגות גבוהות מאד. [דיבור לא ברור]. אז יום אחד אני לא שמעתי, לא שמעתי שקראו אותנו אבל הקריאו אותנו שעה וחצי קודם. פתאום [דיבור לא ברור] שלך! אנשים שלך כבר הלכו. אני רצתי [דיבור לא ברור] קאפו אומר לי: "בוא הנה, לך. יש לי כבר עובד". אני נזכרתי במנהל [דיבור לא ברור] ניגשתי אליו הזה, מפקד העבודה, אני [דיבור לא ברור] חייט. עכשיו, [דיבור לא ברור] היה נותן לי לתפור לו את הבגדים, לגהץ לו את הבגדים בעבודה, אתה מבין אותי, הייתי מגהץ לו, והייתי זה היה אומר לי "יש לי 10 בחורות בערב, אני לא יודע עם מי ללכת בערב", שלא היו גברים. [דיבור לא ברור] נותן לי גם קצת אוכל שמה בקומנדו הזה. אז קורא לקאפו, אומר לו: "למה אתה [דיבור לא ברור]"? אז אומר: "חולה". - "חולה. אתה לא יכול לעבוד"? – "לא". .- "קומנדו-פיהרר קום " זאת אומרת: מפקד העבודה, אתה מבין, [דיבור לא ברור]. הוא אומר טוב, אני מכיר אותו. אתה מבין, הוא רצה אותי. אז מכניסים אותי מבפנים, הוא לקח מוציא אנשים. בערב שאנחנו חוזרים למחנה, אומר הקאפו: "הערב אתם באים [דיבור לא ברור] אין, הפציצו כל הרכבות. כולם יוצאים הולכים ברגל [דיבור לא ברור]" אני אמרתי להם: "חבר'ה היום אני לא מביא שום דבר במחנה. היום אני לא מביא שום דבר אני מפחד, אני יודע שבסוף היום הגיע [דיבור לא ברור] שמפקד המחנה [דיבור לא ברור]". – "אני אגמור אותך חביבי" אתה מבין אותי, "אני אגמור אותך". עכשיו, זה קאפו [דיבור לא ברור] אז אני בא ולא אומר שום דבר [דיבור לא ברור] אנחנו באים פתאום רואים אזעקה, יורים על אווירון בסוף מתברר שהאווירון היה שלהם. איך שאנחנו מגיעים, אתה מבין, למחנה אני [דיבור לא ברור] איך שמגיעים למחנה רואים כל המחנה בוָאגוֹנִים בטרנספורט, זה מביאים אותם בבירור בשביל להרוג אותם. [דיבור לא ברור] כל היוונים. ואגון אחד של יוונים, יימח שמם הגרמנים

מראיין: זה היה כבר איפה?

יעקב: מה? יימח שמם הגרמנים אמרו: Wagon nach Saloniki . זה הרכבת הזה הואגון הזה הולך לסלוניקי, הקרון הזה הולך לסלוניקי,

אתה מבין אותי, אז ככה הם חשבו [דיבור לא ברור]. ישר ליוון [דיבור לא ברור] אנחנו היינו [דיבור לא ברור] אתה מבין אותי, זה לא סיפרתי לך כל מה שהיינו עושים פה. היה עושה זה היה עושה הצגה של [דיבור לא ברור] סיפרו לך על זה?

02:07:52

מראיין: כן.

יעקב: אז לא רוצה לספר לך [דיבור לא ברור] נשארנו שמה, אחר-כך בא מפקד העבודה אומר תשמעו: "יהיו לכם בעיות עם הרוסים". [דיבור לא ברור] הרוסים והיוונים היו אנטישמים יותר מהגרמנים. אכלנו, קיבלנו מכות מהם בלי סוף. [דיבור לא ברור] מה נשארנו אנחנו? 10 [דיבור לא ברור] הרוסים נשארנו כשאחרים הלכו למוות. המטרה שלהם זה להרוג אותם.

מראיין: זאת אומרת התחילו לאסוף את כולם כדי לשלוח אותם ל

יעקב: [דיבור לא ברור]

מראיין: [דיבור לא ברור]

יעקב: אני אתן לך תאריך בערך היה.

תגיות הקשורות לעד

גטו ורשה (גנשובקה)
הצלה בידי יהודים

מפת אירועים

עדויות מקושרות

לוי גדליה

לוי גדליה

מקום לידה: יוון

תאריך לידה: 21/11/1921

מחנות: בירקנאו, יבוז'נו, בלכהאמר

תאריך שחרור: 22/01/1945

קראו עוד Read more

מרכוס יהודה לאון

מרכוס יהודה לאון

מקום לידה: יוון

תאריך לידה: פורים 1921

מחנות: אושוויץ, בירקנאו, גטו ורשה, דכאו, ולדלאגר, מילדורף, פלדאפינג

תאריך שחרור: 1945 (לא זכור התאריך המדויק)

קראו עוד Read more