כהן ג'וליה
מקום לידה יוון
מחנות אושוויץ, בירקנאו, ברגן בלזן
מספר אסיר 39029
00:00:00
מראיין: שיחה עם אה כהן ג'וייה
ג'וייה: כן.
מראיין: ב- 11.8.85.
ג'וייה: כן
מראיין: אה אני אה הייתי רוצה לשמוע ממך אה מה זה דראמה ?
ג'וייה: דראמה זה
מראיין: מה היו היהודים אה בדראמה. תספרי לי כמה דברים.
ג'וייה: אה כמה יהודים היו?
מראיין: כן. מי היו היהודים בדראמה, מאיפה הם באו?
ג'וייה: אה מאיפה הם באו, מאיפה אני לא יודעת. אם הם נולדו שמה והכל מאיפה אני יודעת
מראיין: כן אבל
ג'וייה: לא יודעת הכל, מאיפה אני יודעת
00:00:33
מראיין: מה את יודעת לספר לי על דראמה?
ג'וייה: אני מה אספר אני גדלתי שמה והלכתי לבית ספר ו אחר כך הלכתי לעבוד ב הייתי עובדת ב איך קוראים בכובעים של אישה. אני הייתי עבודה טובה
מראיין: איפה גרתם בדראמה?
ג'וייה: אני ב בדראמה, בעיר?
מראיין: כן.
ג'וייה: היינו גרים
מראיין: באיזה רחוב? באיזו סביבה?
ג'וייה: ברחוב סָאפוֹ. סָאפוֹ היו גרים.
מראיין: סָאפוֹ?
ג'וייה: הדרך של סָאפוֹ.
מראיין: באיזה מספר? את זוכרת?
ג'וייה: מספר היה חמש. אנחנו בדראמה מהבנות עד שם הלכנו
מראיין: כמה?
ג'וייה: מהבנות הלכנו שמה, לטיול. לא טיול, פרטי. הלכנו
מראיין: איפה נמצאת דראמה ביוון?
ג'וייה: ביוון. לא הלכת שם?
מראיין: לא.
ג'וייה: זה רחוק. מסלוניקי, מהרכבת זה שמונה שעות. זה רחוק. זה איפה זה עיר כמו יש, איך קוראים לזה, יותר למטה ה הקְסַאנְתִי וקוֹמוֹטִינִי וזה זה יותר למטה. זה איפה קָוָואלָה . מקָוָואלָה דראמה זה שעה וחצי . על קָוָואלָה הלכת?
מראיין: לא, אני לא הייתי ביוון עוד
ג'וייה: אה, לא היית עוד? גם הבן שלי לא היה. אמ איפה אני אגיד זה עיר קטן. זה לא עיר גדול.
מראיין: כמה יהודים בערך היו בה כשאתם אה ?
ג'וייה: מתי אני הייתי שמה?
מראיין: כן.
ג'וייה: זה היה 1000. לא היה הרבה. לא היה הרבה יהודים.
מראיין: הייתם אה משפחה גדולה?
ג'וייה: כן.
מראיין: מה אבא עבד? מה אבא היה עושה?
ג'וייה: היה עובד את זה היה לו הראשון חנות של נעליים. ואחר כך סגר את החנות. והיה עובד מקום אחר. לקח את ה דברים ל לך לגטו גם זה
מראיין: כן.
ג'וייה: כשהיה בא עובדת שמה נעליים.
מראיין: כן.
00:03:00
ג'וייה: ושבא זה [דיבור לא ברור] נעליים שמה, בגטו. אתה לא חושב אני הולך למות. איפה היה אנו חושבים על זה
מראיין: הוא נולד בסֶרֶס אמרת
ג'וייה: בסֶרֶס.
מראיין: כן. וזה ליד דראמה? זה בסביבה?
ג'וייה: כן. כן. שעה וחצי שתיים ככה.
מראיין: עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה: בתור מה את זוכרת את אבא? איך את זוכרת את האבא שלך?
ג'וייה: אני זוכרת, בטח אני זוכרת. היה לבן ונאה. עיניים כחולות היה לו. אבא יפה.
מראיין: כן, תספרי לי עליו קצת. אני רוצה לשמוע
ג'וייה: מה אני אספר?
מראיין: מה שאת רוצה תספרי לי עליו
ג'ויה: היה אבא טוב, היה אבא טוב. עשה צחוק וזה. ואני השם של האימא שלו היה אוהבת אותי נורא
מראיין: לא, אבל אני רוצה עוד משהו שתספרי לי על אבא.
ג'וייה: מה אני אספר?
מראיין: הוא היה אדם דתי?
ג'וייה: כן.
מראיין: הוא היה דתי?
ג'וייה: לא דתי דתי. אבל היה דתי.
מראיין: כן. היה הולך בבית כנסת?
ג'וייה: כן, כן, בטח. לא שבת. לפעמים ככה בחג וזה. למה דראמה היה זה עיר קטן ו היו עובדים בשבת. נכון. הראשון לא היו עובדים. היה שתי ימים שבת ו יום ראשון סגור. אחר כך אמרו שיפתח למה שתי הימים ימים אי אפשר. ופתחו גם שבת.
מראיין: כן.
ג'וייה: והיינו עובדים גם שבת. היינו הולכים לעבודה.
מראיין: ואתם בבית הייתם אה דתיים אה לפני או ?
ג'וייה: כן, לא היינו עושים כלום בשבת. מה פתאום, אימא שלי לא עושה כלום. לא אוכל לא כלום. מה פתאום. היינו נותנת האוכל ב [דיבור לא ברור, כנראה ביוונית] מה פתאום! בטח!
מראיין: אימא מה הייתה עושה?
ג'וייה: כלום. בבית.
מראיין: אימא נולדה מאיסטנבול, נכון?
ג'וייה: כן.
מראיין: באיזה שנה היא באה ליוון?
ג'ויה: אני לא יודעת. למה הייתה קטנה. מתי אימא נולדה באה קטנה. מקודם לא היו מספרים הכל כמו עכשיו מספרים הכל לילדים. מקודם לא היו מספרים זה וזה לא היו אומרים הכל. שזה לא יודעת ספרדית, לא יודעת
00:05:56
מראיין: מי, היא?
ג'וייה: כן. היא לא יודעת.
מראיין: אה את היית האחות אה
ג'וייה: השנייה.
מראיין: הילדה השנייה, הגדולה. ואחריך באו כל האחים.
ג'וייה: כן. כן. כן.
מראיין: מה הייתה עושה רְגִ'ינָה? איך את זוכרת את רְגִ'ינָה?
ג'וייה: רְגִ'ינָה היתה תופרת. היינו כל הילדות היה אחר כך להתחתן
מראיין: כן. ו ?
ג'וייה: והבעל נפטר בסלוניקי והלכנו.
מראיין: איפה את למדת?
ג'וייה: אני בבית ספר.
מראיין: ואיך קראו לבית ספר?
ג'וייה: בבית ספר אחד בית ספר היה. ספרדי. הם לא היה הרבה. לא היו מרשים ללמוד גם עברית.
מראיין: היה בית ספר ספרדי?
ג'וייה: רק אחד.
מראיין: והם לימדו שם בספרדית?
ג'וייה: יוונית וספרד ו וספרדית
מראיין: דיברו ב בספניולית?
ג'וייה: כן, בטח.
מראיין: לימדו שמה?
ג'וייה: כן בטח.
מראיין: כן?
ג'וייה: רק אחד בית ספר היה.
מראיין: איך קראו לו?
ג'וייה: נו בית ספר, אני יודעת לא לא זוכרת.
מראיין: קשה לך לזכור. כמה שנים למדת?
ג'וייה: עד חמש.
מראיין: מה למדתם שמה?
ג'וייה: יוונית וספניולית . רק זה.
מראיין: היה מורה מיוחד שלימד בספניולית?
ג'וייה: כן .כן. כן. כן.
מראיין: מה?
ג'וייה: ספניולית. כמו לומדים עברית. ככה.
מראיין: כן.
00:07:34
ג'וייה: בטח. גם יוונית ככה.
מראיין: וגם יוונית?
ג'וייה: בטח.
מראיין: תספרי לי קצת על הספניולית. דיברו שם ספניולית בדראמה? כולם דיברו?
ג'וייה: כולם דיברו ספניולית. בטח כולם. עכשיו רק אחד משפחה יש שם.
מראיין: אצלכם בבית דיברו בספניולית או ב יוונית?
ג'וייה: ספניולית. גם יוונית. ביחד. כמו פה. עברית אה ספניולית. אבל יותר היו מדברים ביוונית.
מראיין: גם עם השכנים ספניולית?
ג'וייה: כן כן. לא היה שכנים, היה בית אחד רק אנחנו.
מראיין: איפה? לבד ככה?
ג'וייה: כן. למעלה למטה. גם היה אחותי ספרית הייתה והיה חדרים אה צריך חדרים שיהיה לספרית. והיו בא קליינטים.
מראיין: כן.
ג'וייה: ואחותי הגדולה היה לה התופרת...] היה לה ילדות לבנות תפאורה.
מראיין: כן.
ג'ויה: אה זהו. היה בית גדול. אני הייתי הולך החוצה לעבוד. כובעים. היינו מקצועים, מקצועים. היינו עובדים מקצוע.
מראיין: איך את זוכרת את התקופה שלך?
ג'וייה: איזה? מה תקופה?
מראיין: את התקופה, את ה ילדות שלך בתור מה את זוכרת? טוב?
ג'וייה: [דיבור לא ברור] לא היינו הרבה, איך קוראים ככה, כמו ילדות פה. ללכת לדיסקוטקים וזה לא לא לא. היינו עובדים הרבה. אני הייתי באה מעבודה לשבת לעבוד מאחותי עד 12.
מראיין: כן.
ג'וייה: תפירה. אז זה טוב עכשיו אני למדתי קצת ואני עובדת.
מראיין: ו אחרי שלמדת חמש שנים, יצאת לעבוד?
ג'וייה: הלכתי לעבוד. הייתי אוהבת לעבוד.
מראיין: כן, אה ועכשיו תספרי לי על העבודה. מה עבדת?
ג'וייה: בכובעים של האישה היה מוֹדָה (אופנה) מקודם, הרבה. אימא שלך מגטו? אבא? לא. כן?
מראיין: כן.
ג'וייה: מגטו? מי זה אימא?
מראיין: האימא שלי . מתי אתם עברתם מדראמה לסלוניקי?
ג'וייה: איזה תאריך היה? לצערי הרב, אני לא זוכרת.
מראיין: בת כמה את היית?
ג'וייה: הייתי בת 20-21.
מראיין: כשעברתם מדראמה לסלוניקי ? עכשיו, עד גיל 20 את אה עבדת כל הזמן בחנות של הכובעים?
00:10:40
ג'וייה: כן.
מראיין: זה המון שנים.
ג'וייה: כן, הייתי עובדת
מראיין: זה יותר מ מ 15 שנה.
ג'וייה: כן, הייתי עובדת. גם בסלוניקי עבדתי. בטח, הייתי עובדת כל פעם. הייתי אוהבת אני
מראיין: כן?
ג'וייה: בטח. הייתי עובדת גם בקליינטים גם בבית היו קוראים לעשות פרטי. הייתי עושה גם פרטי. פרטי כי אז
מראיין: כן.
ג'וייה: קליינטים רוצים מישהו יותר בזול והייתי עושה מי שלא יבוא בחנות.
מראיין: כן.
ג'וייה: והייתי עושה גם אה בבית. היה את הזה, הכל
מראיין: אז בת כמה את עברת ל לסלוניקי?
ג'וייה: לסלוניקי היה 20. בת 20 הייתי.
מראיין: אז זאת אומרת ב-35. ב-1935 את עברת בסלוניקי.
ג'וייה: כן. אבל בסלוניקי לא עבדתי כל הזמן בכובעים למה היה מלחמה ולא היה מצב רוח לאנשים כובע לעשות ולא היה עבודה.
מראיין: כן.
ג'וייה: והלכתי לעשות אה לעבוד זה , איך קוראים? לולאות
מראיין: לולאות, כן.
ג'וייה: הייתי עובדת, לולאות. לולאות.
מראיין: כן.
ג'וייה: של היד. היד והמכונה.
מראיין: ו כמה שנים היית בסלוניקי?
ג'וייה: היינו הרבה, עד מתי הלכנו לגטו.
ג'וייה: כן.
מראיין: אז היית שמה אה שמונה שנים.
ג'וייה: כן.
מראיין: למה עברתם לסלוניקי?
ג'וייה: למה? אחותי היה התחתנה, נכון? ואנחנו רצינו ללכת שמה. יהיה כולם ביחד. ולא היה כל כך עבודה בדראמה שאנחנו נלך שם לעבוד.
מראיין: עברתם כולם, כל השבעה אחים ו
ג'וייה: בטח. כן כן. היה באלאגן
מראיין: מה היה?
00:12:57
ג'וייה: לאט, לאט, לאט לאט בית לעזוב זה לא קל. זה רחוק דראמה סלוניקי. [דיבור לא ברור] לקחנו בית וזה היה קשה קצת. משפחה גדולה זה לא שתיים שלוש. אחותי הייתה שמה נשואה. היא הייתה שלוש שנים הסתדרה.
מראיין: כן. ושמונה שנים עבדת בסלוניקי? על לולאות של הבגדים?
ג'וייה: לא שמונה שנים הייתי עובדת בכובעים עד השואה
מראיין: כן.
ג'וייה: ואחר כך במלחמה, במתי הגרמנים ו גרמנים היו מלחמה נכון?
מראיין: כן.
ג'וייה: ו לא היה עבודה. מלחמה היה מי רצה כובעים?
מראיין: כן.
ג'וייה: והלכנו לולאות לעבוד
מראיין: כן.
ג'וייה: זהו.
מראיין: עכשיו תספרי לי אה מתי בפעם הראשונה ראית בסלוניקי את הגרמנים?
ג'וייה: את הגרמנים? מתי ? אני לא זוכרת. לא זוכרת. זה היינו צעירה. הצעירים היינו לשים לב מתי באו גרמנים? זאתי ההיא יודע עבר אה גרמנית איך קוראים, אֶסְטֶלִינָה?
מראיין: כן.
ג'וייה: היה מדבר גרמנית זאתי, מסלוניקי.
מראיין: כן.
ג'וייה: אני יודעת, מאיפה היא למדה? אבל אנחנו מאיפה?! מה שקרה היה אחי הקטן היה חולה, והיה טיפוס ו אנחנו לא רצינו להעביר לבית חולים. לקחנו אחות פרטי בבית.
מראיין: כן.
ג'וייה: והיה מלחמה, והיינו עושים בלי אור, כמו פה מלחמה היו שלא רואים אור החוצה.
מראיין: כן.
ג'וייה: בא גרמני בדלת, ודופקת דופקת דופקת בדלת. אח שלי הגדול היה בן 15.
מראיין: כן.
ג'וייה: בן 15 ו בא אח שלי, עשה ככה ביד שלו והגרמנים ככה פתחו את הדלת ונכנסו. ואומר אח שלי מה את רוצה? למה יש אור זה וזה? לא, זה מלון, זה ככה אומר. זה נכון. המלון היה איפה אנחנו היינו גרים, איפה היינו גרים אנחנו המלון היה נו, אה ככה, לא היה המלון זה שמה. אח שלי והלכו שם. איזה פחד. בכינו והכל . איזה פחד היה. גם היה אסור ל שיהיה בבית, צריך להביא לבית חולים. אנחנו לא רצינו. חולה הביאו לגטו.
מראיין: עכשיו, אה את תספרי לי, אני לא אשאל אותך שאלות. את תספרי לי איך היה כל המצב. איך לקחו אותכם במחנות
ג'וייה: כן. כן.
מראיין: אני רוצה לשמוע את זה, כן.
00:16:49
ג'וייה: זה הראשון הלכנו, נכון?
מראיין: כן.
ג'וייה: הלכנו ועשינו בתור ולקחו פשוט את המסמכים
מראיין: לא. לא. לא. עוד בסלוניקי, עוד עד הגטו בסלוניקי איך לקחו אותכם?
ג'וייה: אה בסלוניקי לקחנו. נכון כולם עשינו חמש-חמש הלכנו לברוניש
מראיין: כן.
ג'וייה: כומו שמה ישבנו כולם לאכול ל ישבנו שמה. היה כמה ימים, שלוש ימים, חמש ימים היינו שמה.
מראיין: כן.
ג'וייה: ואחר כך לקחנו אספו ב רכבת. ברכבת היינו כמה ימים ואחר כך ירדנו ו לקחו בבאר יעקב בבירקנאו .
מראיין: כן.
ג'וייה: שמה לקחו לכולם, והלכנו לעשות את המספרים.
מראיין: את אה כשאת היית ב. ברכבת את זוכרת אה עם מי דיברת למשל? מה חשבתם, לאן אתם נוסעים?
ג'וייה: לא. לא. לא. אימא שלי היה אומרת: הולכים על יד החוצה, לא טוב. היה רואה בחלון היה אומר: זה לא טוב. והולכים ככה הרבה רחוק זה לא טוב. היה אומר כל פעם.
זאתי מתה, אחותי השנייה לא רג'ינה, השנייה מתיקה. זאתי הייתה כל פעם בחלון היה לוקח מים. אבא שלי לקח אה את ה איך קוראים, של הנעלים, נכון? שם הברזלים של החלון. של החלון של הרכבת, ברזלים היה
מראיין: כן.
ג'וייה: הוציאו את הברזלים. צעירים היו ברכבת, היו גם צעירים, הרבה בחורים באו, היו הרבה אנשים ברכבת. לקח כל הברזלים ואחותי היה יפה לה [דיבור לא ברור] עשתה פה את ה [דיבור לא ברור]. ו היה לוקח היה מבקשת שיביא מים, שיביא בתחנה. מתי היה תחנות היו מבקש להביא מים. והיה נותן את הקומקום והיו מביאים מים. זאתי רצתה לברוח. רצתה לברוח זאת.
מראיין: והיא לא ברחה בגלל פחד. היא פחדה?
ג'וייה: לא. אז גם האח שלי. גם אח שלי. ביוון היה קטן אח שלי, נכון? 15 לא היה בית ספר בסוף למה היה מלחמה, רוצים לקח אותנו זה וזה. ו היה עובד איזה מקום של גרמני. זה גרמנים זה אחד גרמני, גוי. זה רצה לקחת אח שלי בא שמה לקחת, שלא הולכת ב שבגרמניה. שלא הולך שמה.
לא רוצה. איפה הולכים כולם, כולם שיהיה ביחד. לא רצה.
מראיין: כן.
ג'וייה: מה הם יודעים אנחנו איפה הולכים? לא ידענו. היה יפה אח שלי. גבוה, בלונד
מראיין: פחדתם?
ג'וייה: בטח פחדנו. איזה שאלה.
מראיין: את זוכרת מה אבא אמר? אבא אמר משהו? דיבר משהו?
00:20:42
ג'וייה: אבא אמר אומר אבא אומרת יעבוד שמה, עושים נעליים זה, בטח חיים עושים חיים . אמא היה אומרת כל פעם: מה לא טוב. הולכים שמה לא טוב. כל כך רחוק.
מראיין: ואת מה חשבת?
ג'וייה: אני רציתי ללכת לטיול. רציתי ללכת טיולים. לנסוע, כמו עכשיו. רוצים ללכת. לנסוע לחוף. מאיפה יודעים מה זה. אנחנו חשבנו כמו מה מתי היינו שם ב לא חשבנו יהיה חי, היינו רואים אנשים.
מראיין: ואז הגעתם ו לאן הגעתם?
ג'וייה: הגענו לזה איך קוראים לזה?
מראיין: בירקנאו.
ג'וייה: בירקנאו. ואנחנו עושים את השערות הכל. ומה עשו שם . התלבשנו
מראיין: כן.
ג'וייה: והיינו חודש, בפנים. לא יצאנו לאף מקום. עד מתי רצינו ללכת לעבוד. ואחר כך עבדנו ב חוצה. כמה חודשים. להרוס בתים. 10 בחורות כּוֹמוֹ סֶה יָיאמָה גדול 10 בחורות
מראיין: עץ.
ג'וייה: עצים. להוריד את הקיר ו היו [דיבור לא ברור] אחר כך היינו 20 בנות 20 בנות אנחנו היינו הולכים לאיזה מקום שאנחנו רואים את ה אחים, איפה עובדים. בדרך. אתה מבין?
מראיין: כן.
ג'וייה: [דיבור לא ברור בלאדינו]
מראיין: כן
ג'וייה: 20 בנות. והיינו רצים מי הולכת יותר מהר ללכת ראשונה 20 צריך
מראיין: כן.
ג'וייה: רק 20. ואני הייתי רצתה אני הייתי רצה ו אנחנו כבר מה שתי חודשים ככה. ראינו כל יום לאח שלי. היינו רואים לאחי כומו היינו באים לאכול.
מראיין: כן.
ג'וייה: וככה. מפה עד שמה. היינו רואים את אחי והיינו לא יכולים לדבר. רק לראות.
מראיין: עם מי את עבדת בקומנדו הזה של ה
ג'וייה: שלוש ביחד היינו.
מראיין: את זוכרת אותם?
ג'וייה: הבחורות? בטח.
מראיין: כן. איך קראו להם?
ג'וייה: מָרִיקָה בֶּלָה [דיבור לא ברור] מָרִיקָה בֶּלָה רוֹזִיקָה. רוֹזָה איננה פה. זה בנות
מראיין: איך השמות שלהם? עוד פעם.
ג'וייה: בֶּלָה אֲלַלוּף
מראיין: בֶּלָה אֲלַלוּף
ג'וייה: כן, מריקה איך קוראים לה את השם השנייה ? אני את השם לא זוכרת. ו רוֹזָה שָׂרִיקָה. כן אני לא זוכרת עוד
00:23:56
מראיין: הם כולם היו מדראמה?
ג'וייה: לא, מה פתאום. אף אחת לא היה מדראמה, רק אני. לא היה אף אחד. כולם מסלוניקי. לא היה מדראמה שמה.
מראיין: הייתה לך אה חברה טובה מתוכן?
ג'וייה: [דיבור לא ברור] למה אחותי הייתה של 10 היה מנהלת. זאתי באמריקה.
מראיין: כן.
ג'וייה: שב-10 בחורות היינו יושבים בשולחן לעשות את הנעליים
מראיין: זאת [דיבור לא ברור]?
ג'וייה: לא. זאת אָלֶגְרָה.
מראיין: אָלֶגְרָה. באמריקה היום?
ג'וייה: כן. וזאתי היה מנהלת ל לעשות את הנעליים כמו שמהר וזה היה עושה קונטרול.
מראיין: כן.
ג'וייה: הייתה מנהלת זאתי.
מראיין: איך איך קראו לתפקיד שלה בגרמנית, את זוכרת?
ג'וייה: שׁוּקוֹמָנְדוֹ
מראיין: לא. היא, האָלֶגְרָה. מה הייתה עושה?
ג'וייה: זאתי כן, מנהלת, היה אומר אנחנו גומרים את הנעליים והיה לוקח את הנעליים והיה עושה היינו עושים ב ארגזים, ארגזים. ואחר כך היינו מעבירים ברכבת ארגזים, ארגזים. היה שם קונטרול.
מראיין: זה היה שׁוּקוֹמָנְדוֹ?
ג'וייה: שׁוּקוֹמָנְדוֹ. כן.
מראיין: זה הנעליים?
ג'וייה: כן.
מראיין: כמה זמן עבדת בשׁוּקוֹמָנְדוֹ?
ג'וייה: עבדנו שנה וחצי, בטח. עבדנו.
מראיין: ו אתם ידעתם מה קרה עם שאר האחים? עם שאר האחיות? עם אימא? עם ה
ג'וייה: כן, מתי הלכנו שמה אנחנו לא ראינו את האחים. גמרנו. וזהו.
מראיין: האחים הקטנים?
ג'וייה: כן. לא, השתיים ראינו.
מראיין: כן.
ג'וייה: הייתי הולך לעבוד, נכון? אנחנו אחותי זאתי היה עושה [דיבור לא ברור בלאדינו] הילדים האחים [דיבור לא ברור בלאדינו]
מראיין: כן.
ג'וייה: ו באים החברים היו יכולים זה ולא היינו [דיבור לא ברור]
מראיין: כן.
00:26:44
ג'וייה: והיה עושה גם מספרה. ספרית. היה עושה ספרית שמה.
מראיין: אלגרה?
ג'וייה: כן. היה לוקח לחם, מה משהו.
מראיין: מאיפה היה לה מספריים לספרית וכאלה?
ג'וייה: אני יודעת? מה משמה ב היינו עובדים. היינו עובדים עם מספריים כמו עם זה
מראיין: אה בנעליים.
ג'וייה: סי
מראיין: הייתם מוציאים את העור של הנעליים?
ג'וייה: סי . [דיבור לא ברור בלאדינו]. היינו עושים עבודה.
מראיין: גם אותך היא סיפרה?
ג'וייה: בטח. כולנו. גם הבחור גם הילדות. הילדות מה היה ביחד אנחנו.
מראיין: אה הילדות שלה?
ג'וייה: לא, הילדות מה החברות.
מראיין: כן.
ג'וייה: מה היינו עובדים ביחד.
מראיין: כן. כן.
ג'וייה: כן. היה מספרת.
מראיין: גם כן. וזה היה אסור אבל לעשות את זה?
ג'וייה: בטח אסור את זה.
מראיין: כן. אז אמרת לי ששנה וחצי היית ב שׁוּקוֹמָנְדוֹ ביחד עם אָלֶגְרָה.
ג'וייה: כן.
מראיין: ואחר כך איפה הייתן?
ג'וייה: הו, היה גם אחותי, נכון? אחותי לקחו אותה.
מראיין: כן.
ג'וייה: לא, הראשון, לפני שׁוּקוֹמָנְדוֹ אמרו מי רוצה ללכת לקחת תה? ארגזים של תה.
מראיין: כן.
ג'וייה: אמרו. בערב. ואָלֶגְרָה אומרת: את רוצה לבוא? כן. אני אמרתי. ואומרת אני אמרתי גם השנייה שיבוא תהיה ביחד. כל השלוש לא היו יודעים של עבודה זה. אמרתי אני לא רוצה ללכת. תלכי אתם. הלכנו שמה, ארבע בחורות צריך לקחת ארגזים של תה. זה [דיבור לא ברור בלאדינו]. ארבע. שתיים מפה שתיים משמה היינו מביאים ב מה מהקוּזִינָה לבְּלוֹק .
מראיין: כן. ומה היה?
ג'וייה: ואחר כך הבאנו ובערב קראו ואמרו: מי הלך לקח תה? ו אנחנו הלכנו כולם מי לקח תה. הלכנו כולם [דיבור לא ברור בלאדינו]. הלכנו שמה. אתם מחליפים את הבלוק. אתם הולכים למקום אחר. ואחותי נשאר שמה. זאתי החליפו את המקום. אה הולכת אליו עוד אה עבודה קשה ו אנחנו בוכים בוכים ולא יכולים לקח אותה. למה היה בדיוק מהלכנו. הלכנו ל זה. בערב היינו
00:30:08
ביחד, לאכול ביחד כל השעות. פתאום באנו ערב אחד אמרו: אנחנו לא יוצאים החוצה. למה? לקחו כל ה לכולם לקחו. לאחותי לקחו משם. העבירו למקום אחר ש הולכת ל בכינו כמה, כולם שמה. למה היו גם אחות הרבה היו אחים שמה. וכולם אה לא היה. אה הלכנו אחר כך לעבוד. ואחותי לא ראינו.
מראיין: אז אני עוד פעם רוצה להבין. את אה
ג'וייה: מאָלֶגְרָה היו כל פעם ביחד.
מראיין: כל הזמן הייתם ביחד?
ג'וייה: כל הזמן ביום אחרון. כל הזמן. כל הזמן.
מראיין: אבל את אומרת ש הפרידו אותכם?
ג'וייה: מה הפרידו? מה פתאום הפרידו. מה הפרידו. לא הפרידו. היינו כולם ביחד. כל הזמן, מאלגרה. גם השניה היה אחר-כך מתי הלכנו לקחת התה גמר. לא ראינו.
מראיין: אה, אבל זה היה בסוף כבר?
ג'וייה: לא בסוף. הלכנו לשׁוּקוֹמָנְדוֹ. לעבוד. שנה וחצי.
מראיין: כן.
ג'וייה: נכון?
מראיין: כן.
ג'וייה: לא, זאתי החליפו מקום.
מראיין: הבנתי. מה היה אחר כך?
ג'וייה: אחר כך היינו עובדים. בשׁוּקוֹמָנְדוֹ.
מראיין: כן.
ג'וייה: ואחר כך עבדנו גם ב
מראיין: שנה וחצי עבדת בשׁוּקוֹמָנְדוֹ?
ג'וייה: כן.
מראיין: עם אלגרה?
ג'וייה: עם אלגרה כל הזמן.
מראיין: ואחרי שנה וחצי איפה?
ג'וייה: אחרי זה אמרו יהיה שולם. יהיה שולם וזה, לא היה עבודה. לקחנו משמה. הביאו באושוויץ . היינו שם. היה לנו קצת לעבוד ואחר כך לא היינו עובדים.
מראיין: עכשיו יש לי אליך שאלה קשה. איך את היית בתור אישה עדינה, קטנה, איך החזקת מעמד בכל זה?
ג'וייה: עדינה נורא. איזה מותק הייתי. לא הייתי אוכלת
מראיין: איך החזקת מעמד?
ג'וייה: הייתי בוכה, אני לא יודעת . לא הייתי חושבת כלום. אני חשבתי גמרנו. לא רואים אנשים. נורא עדינה הייתי. הלכתי לבית חולים, הייתי חודש. חודש הייתי בבית חולים. גם עכשיו עדינה אני, כמו מקודם.
מראיין: אז על מה את חשבת שמה?
00:32:51
ג'וייה: לא חשבנו אנחנו יוצאים משם. גמרנו. אמרנו הילדות מסלוניקי זה היו מדברים עם בחורים לא יודעת. באו הרבה משמה מ מבחורים. התחתנו. בא בסלונ אבל היו בשמה, הכירו משמה. הכירו שם והיו גמר מלחמה היו הולכים איפה הבחורים. אנחנו לא הלכנו. אנחנו לא רצינו ללכת לאף מקום. רצינו ללכת לסלוניקי
מראיין: את ב במחנה, את חשבת ש על העבודה , אמרת אם אני אעבוד אני אצא מפה?
ג'וייה: לא. לא. לא חשבנו כלום.
מראיין: אז מה מה
ג'וייה: לא חשבנו.
מראיין: מה היה לך במוח?
ג'וייה: היה במוח, אנחנו זה החיים שלנו. אני לא יודעת אם יוצאים מפה? לא היינו רואים אף אחד. זה לא היה בתים, זה לא היה כלום. זה היה איך קוראים, סגור הכל. לא היינו רואים כלום. בדרך רק היינו רואים אוטובוסים של אה בחורים היו הולכים לעבוד.
[פניה אישית למראיין]: יש הרבה עבודה ככה. כל אחד את הולכת זה מותק. זה קשה. תשתי קצת. זה הרבה עבודה את לקחת. גם לנו יש נחמה פה
מראיין: של מה? של כתיבה? אה
ג'וייה: של ה הגדולה, גדולה, זאת עבודה טובה גם זאת.
מראיין: כן.
ג'וייה: היית בחברה בתנובה. היה הרבה הרבה היא הייתה עובדת.
מראיין: כן.
ג'וייה: היה עבודה טובה. [דיבור לא ברור]
מראיין: אז את אומרת שלא לא היה לך לחשוב שמה על שום דבר?
ג'וייה: על שום דבר. לא מותק, לא. היינו רואים את המוות. היינו אומרים אנחנו נמות פה. גמרנו.
מראיין: ובכל זאת איך את יצאת משמה?
ג'וייה: יצאנו משם באו אמריקאים. ראינו, ראינו את הסוסים מהדגלים והכל. וזהו.
מראיין: עכשיו, אחרי השׁוּקוֹמָנְדוֹ, איפה את הלכת?
ג'וייה: לאושוויץ. לקחנו שם. זה טוב זה הטייפ הזה
מראיין: כן. זה עכשיו יישאר כל השנים שמה בטייפ.
ג'וייה: טוב, זה גם שומעים הילדים זה?
מראיין: אה יוכלו ל גם לקרוא את זה.
ג'וייה: כן? לקרוא? לא כל כך אוהבים לקרוא. לפעמים שומעים למה אני דיברנו לבעלי וזה ועשו בטייפ. שומעים לפעמים רגע לשמוע זה טוב.
מראיין: כן. מה עשית באושוויץ?
ג'ויה: היינו עוברים באאוּסקומנדו . החוצה. היינו לוקחים ארגזים שמה. עבודה טובה היה. בסוף היה. זה בסוף.
מראיין: מתי זה שאת היית חולה? כשהיית בבית חולים?
00:36:29
ג'וייה: בראשון, מתי הלכתי.
מראיין: כן.
ג'וייה: [דיבור לא ברור בלאדינו] עדינה אני. כל כמה שעות לחכות קר הרבה. בחוצה. כומתה, מה זה. איפה, אני הייתי כל כך עדינה ואני הייתי היה הרבה קונטרול עשו. מזל היה עוד פעם
מראיין: כמה זמן עבדת באאוּסקוֹמנדו?
ג'וייה: אאוּסקוֹמנדוֹ עבדנו גם בראשון וגם בסוף.
מראיין: כן, אבל באושוויץ?
ג'וייה: באושוויץ עבדנו קצת, כמה חודשים. חודש וחצי ככה שתיים. למה אחר-כך גמר, המלחמה זה גמרנו. היינו כמה זמן אה שמה, בלי לעבוד בלי כלום
מראיין: שמה היית גם כן עם אה אלגרה?
ג'וייה: כן בטח. כל הזמן. והיינו מקבלים פָּקֶטוֹס , צ'וֹקוֹלָדוֹס וכאלה. קוֹנְצֶרְבַס . כן, היינו מקבלים הרבה דברים.
מראיין: ממי קיבלתם את זה?
ג'וייה: מאמריקאים. בטח, היו מקבלים הרבה.
מראיין: עכשיו אני אשאל אותך שאלה, מי עזר יותר למי? את לאלגרה או אלגרה לך?
ג'וייה: אלגרה לי.
מראיין: איך?
ג'וייה: אחותי היה עושה את המספרה והיה עושה גם את הנעליים [דיבור לא ברור בלאדינו] היה לתקן את זה
מראיין: סוליות.
ג'וייה: סוליות. אבל בסוף אני הייתי עובדת סינורות . אאוס זה סינורות .
מראיין: כן.
ג'וייה: היה. בלי מכונה, איפה היה מכונה
מראיין: באושוויץ שמה?
ג'וייה: באושוויץ.
מראיין: בשביל מי את עושה את זה?
ג'וייה: לאנשים. לא לאנשים [דיבור לא ברור בלאדינו]
מראיין: ואנשים היו רוצים כזה דבר?
ג'וייה: לפעמים. אני והיו גם חברות עכשיו [דיבור לא ברור]
מראיין: כן.
ג'וייה: שתיים אחות.
מראיין: איך קראו להם?
ג'וייה: סוּזִי ואֶסְטֶליקָה
מראיין: כן.
ג'וייה: סוּזִי ואֶסְטֶלָה. כן, היו כל פעם ביחד. זאתי ואחת עוד אחת היה מאדאם אֲלֶגְרֶה, זאת היה גוי בסלוניקי התחתנה עם גוי.
00:38:50
מראיין: איך היה השם המלא של סוזי? איך קראו לה? סוּזִי מה?
ג'וייה: סוּזִי צִ'ימִינוֹ. וזהו אחות היה
מראיין: ואֶסְטֶלָה, מה היה השם שלה?
ג'וייה: זה ביחד. כן.
מראיין: גם כן כן. היום הם שתיהם גרות בלוס אנג'לס?
ג'וייה: כן.
מראיין: את דיברת איתם מאז המלחמה?
ג'וייה: כן.
מראיין: כן?
ג'וייה: דיברתי, קיבלתי מתנות הבאתי מתנה שמה.
מראיין: אה, נסעת בלוס אנג'לס?
ג'וייה: לא נסעתי הבאתי מישהו וזאת הביא גם לי.
מראיין: אה, הבנתי.
ג'וייה: כן.
מראיין: אבל לא ראית אותם פנים אל פנים?
ג'וייה: לא. לא ראיתי. יש לי תמונה של החתונה הזאתי
מראיין: והיום גם סוּזִי וגם אֶסְטֶלָה חיות שמה?
ג'וייה: כן. כן.
מראיין: הם גרות שמה.
ג'וייה: כן, בטח. וזאתי יפות.
מראיין: ו אה היית במחנה שמה עם אֶסְטֶלָה ועם סוּזִי צִ'ימִינוֹ.
ג'וייה: כן.
מראיין: מה הדבר הכי הכי קשה שאת זוכרת מאושוויץ?
ג'וייה: הכי קשה? הכי קשה היה רק זה מתי הלכנו. ובבית חולים מתי הייתי, היה נורא קשה. נורא קשה. היו באים כל פעם לעשות קונטרול שמה, הרופאים. הייתי מפחדת שלא לוקחים אותי. למה היו לוקחים מהמיטות.
מראיין: כן.
ג'וייה: הייתי מפחדת.
מראיין: והיום את חיה עם הפחד הזה, את זוכרת את זה, את המחנה כל הזמן?
ג'וייה: אה כן לפעמים. בטח. כן בטח. בטח אני זוכרת. כּוֹמוֹ היה כּוֹמוֹ לא היה . כמו היינו הולכים לקחת את היינו מביאים את האוכל וזה . בטח. זה שוכחים?!
מראיין: גם היום את פוחדת?
ג'וייה: אה היום לא כל כך. הראש לא כל כך שם
מראיין: כן.
ג'וייה: יש משהו אחר עכשיו.
00:41:29
מראיין: יש לך מדינה משלך כאילו, יש לך מקום משלך לגור, לחיות, מדינת ישראל.
ג'וייה: כן, בטח.
מראיין: זה לא
ג'וייה: כן, לא בטח. לא כמו יוון. ולקחנו, למה ב טורקיה לא לקחו? גם בבולגריה.
מראיין: אה אחרי כמה זמן השתחררת, באושוויץ?
ג'וייה: אחרי כמה זמן?
מראיין: כן
ג'וייה: מתי גמרנו הכל?
מראיין: כן.
ג'וייה: אחרי שלוש חודשים היה. שלוש-ארבע חודשים
מראיין: היה משהו מיוחד בכל התקופה הזאת שהיית בגטו? משהו שאת זוכרת אותו מאוד?
ג'וייה: והיה קשה?
מראיין: כן.
ג'וייה: מתי היינו עובדים בראשון ב בקומנדו, בטח. והיו עושים את זה היה זה איך קוראים ה החייל היה מהכלא, והם לא לוקחים לא היה עובד היה עושה למעלה מהכלב ש מה היה עושה? הייתי מפחדת. אני הייתי עובדת כל פעם. שלא ייתן לי מכות. אני לא הייתי מקבל מכות. למה הייתי מפחדת.
מראיין: אפשר להגיד שאחר כך התרגלתם למכות?
ג'וייה: בטח. בטח. המזל היה למה היינו בקומנדו טוב למה היינו בבית חרושת והיינו עובדים זה
מראיין: כן.
ג'וייה: היה עבודה טובה. הזאתי אמא של זאתי זה במָטְרִיאָל היה עובד. אוּנְיוֹן . זה אוניון.
מראיין: כן.
ג'וייה: גם אנחנו, זה הנעליים זה מטריאל . היו מביאים את ארגזים עד הרכבת.
מראיין: כן. מי שחרר אותכם?
ג'וייה: אמריקאים.
מראיין: איך ידעתם שאתם משוחררים?
ג'וייה: אה היו יודעים אה למה היו מדברים מהבחורים, והבחורים היו יודעים. אני יודעת מאיפה ? ככה וככה היו מדברים ו ידענו. יום אחד רואים אה באו. ואנחנו אמרנו: באמת אנחנו רואים אנשים עכשיו, זה חלום זה.
מראיין: מה הם עשו איתכם האמריקאים? איך הם שחררו אותכם?
ג'וייה: לא אמרו לאנחנו
מראיין: כן, אבל מה הם עשו?
ג'וייה: אני לא יודעת, מאיפה אני יודעת? אמריקאים אני יודעת מה אמרו?
מראיין: מה הם עשו איתכם? לקחו אותכם? לאן הם לקחו אותכם?
00:44:52
ג'וייה: לא. לקחנו הלכנו אנחנו הלכנו לאיזה מקום אחר. היינו הולכים בברגן בלזן
מראיין: כן.
ג'וייה: היינו הולכים לא אמריקאים, הגרמנים לקחו.
מראיין: כן.
ג'וייה: ברגן ו הלכנו ו כמה הסתובבנו מהרכבת. וברגל. מהשלג. לא היה מים, היינו שותים מהרכבת. היינו אוכלים אה שלג. היה פתוח את הרכבת. זה וַאגוֹן פתוח ו השלג למעלה.
מראיין: כן.
ג'וייה: פתוח הרכ הוַאגוֹן היה.
מראיין: לקחו אתכם ל 'מצעד של המוות' שמה המסלול הזה.
ג'וייה: איפה עושים את האש? היינו הולכים גם שמה
מראיין: כן.
ג'וייה: והיינו מביאים עגלות. עגלות.
מראיין: כן.
ג'וייה: היינו מביאים עגלות. ראינו גם את המתים. מתים, חולים, אני לא יודעת. ככה אחד על השני, אחד על השני, אחד על השני. ממש
מראיין: כשאמריקאים אה פגשו אותכם, לאן הם לקחו אותכם? מה היו עושים איתכם?
ג'וייה: ברוֹקְסֶל הלכנו. איך קוראים
מראיין: כן?
ג'וייה: שמה, כן.
מראיין: אבל ברגע הראשון, מה נתנו לכם? אוכל?
ג'וייה: אוכל, כן. בטח.
מראיין: אתם הייתם בטח רעבים?
ג'וייה: כן.
מראיין: ונתנו לכם אוכל?
ג'וייה: אוכל, כן. וזה לא היה. אנחנו לא אוכל איך קוראים? פָּקֶטוֹס, פָּקֶטוֹס .
ראיין: מה היה בפָּקֶטוֹס האלה?
ג'וייה: היה קוֹנְצֶרְבַה , סיגרייה, הכל היה, צ'וקולטה. היה הרבה דברים
מראיין: היה בפנים גם בגדים?
ג'וייה: לא, בגדים לא.
מראיין: מי נתן לכם בגדים?
ג'וייה: בגדים משמה. איזה בגדים? משמה היינו לוקחים. היה בית חרושת של בגדים ואחד על השני, אחד על השני, היו מביאים. היינו עובדים מ יוונים היה בחורות הביאו .
מראיין: מי הביא אותך לבריסל?
ג'וייה: האמריקאים. היינו 20 ימים שמה.
מראיין: ומה עשיתם בבריסל?
סיום צד קלטת
00:47:34
התחלת צד קלטת
מראיין: אז אמרת לי שהגעתם ל אה בריסל.
ג'וייה: כן.
מראיין: והייתם שם במלון? הייתם הרבה יוונים ביחד?
ג'וייה: כן. כן. כן, בטח.
מראיין: מה, מה עשיתם בניכם?
ג'וייה: איפה?
מראיין: בבריסל.
ג'וייה: מה עשינו? כלום לא עשינו. היינו מטיילים. ורואים ככה חברה, היינו הולכים כל פעם לטייל. לאכול, לטייל, זהו. לא היינו עושים כלום. דווקא רצינו לשבת אנחנו שמה. אני ואחותי.
מראיין: לגור בבריסל?
ג'וייה: לא אני הייתי הולך לעבוד, בכובעים ו זאתי היה ספרית. והלכנו לעשות אה את השערות שמה.
מראיין: כן.
ג'וייה: עשינו פֶּרְמָנֶנט שמה. ורצתה לשלם לי. אני אמרתי: לא צריך פה ללכת ליוון לראות אם אולי יש אחד ככה .
מראיין: אז את עבדת בבריסל בכובעים, ואחותך?
ג'וייה: לא. רציתי לעבוד שם. לא עבדתי. רציתי. על ה ראינו למה ישבו שמה שתיים בחורות ישבו שמה. התחתנו והכל.
מראיין: איך הגעתם ליוון בחזרה?
ג'וייה: אה במטוס.
מראיין: מי לקח אותכם?
ג'וייה: מטוס גדול בלי כיסאות בלי כלום. ככה מטוס.
מראיין: לאן חזרתם? לסלוניקי?
ג'וייה: כן, אתונה.
מראיין: ומה מצאתן באתונה?
ג'וייה: שמה היה אחד אה בית-ספר אני יודעת לקחו אותנו משמה ו אמרו שאחר כך היה אחד בא [דיבור לא ברור]. היה גר באתונה. אחותו עוד שמה. לקח אותנו, אנחנו לא היינו בבית ספר. לילה אחד רק. אחר כך הלכתי לדוד. ישבנו שם שבוע ואחר כך משמה הלכנו לסלוניקי אנחנו. לבד. לא רצינו לשבת שם. רצו, אני לא רציתי. מה, להפריע הכל. שוברים מה זה.
מראיין: מה מצאת בסלוניקי?
ג'וייה: בסלוניקי הרי הלכנו לאיזה בית ספר. כולם שמה. לא היה בית איפה באנו שמה גם שמה אני
ישבתי. בא אחד מהקהילה. גם זה בא מהגטו והיה לו בית ואמר שאני הולך לבית שלו. ונתן לי חדר וישבנו עם אחותי. זהו. ככה ככה הסתדרנו
מראיין: בסלוניקי פגשת את בעלך?
ג'וייה: כן
00:51:00
מראיין: והוא גם כן הגיע מהמחנות?
ג'וייה: כן, בטח.
מראיין: אחרי כמה חודשים שהגעת מהמחנות פגשת אותו או
ג'וייה: לא אחרי באנו ב יוון. ביוון אני הכרתי אותו.
מראיין: כן.
ג'וייה: ושתיים שבוע, שבוע אחת ככה.
מראיין: איך אמרת קראו לו? מה היה השם שלו?
ג'וייה: חיים. חיים.
מראיין: מה עשיתם? הוא עבד בסלוניקי?
ג'וייה: בטח.
מראיין: היה לו איזה עבודה?
מראיין: כן?
ג'וייה: בעלי?
מראיין: כן.
ג'וייה: כן. בטח.
מראיין: במה הוא עבד?
ג'וייה: היה זה סוכן. סוכן.
מראיין: סוכן? למה?
ג'וייה: סוכן של אה בית ספר של אה של דברים של בית ספר. היה הולך לכל העיר, כל העיר היה הולך. בדראמה, בכל אה יוון. היה מסתובב.
מראיין: אחרי הגטו? אחרי המחנות?
ג'וייה: לא, גם לפני. זה עבודה היה לו.
מראיין: אה, ואחרי המחנות מה הוא עשה?
ג'וייה: גם זה. גם זה.
מראיין: מצא את אותו
ג'וייה: כן. מצא אותו עבודה בדיוק מצא. מצא את עבודה איפה היה עובד. היה יווני. יהודים.
מראיין: כן.
ג'וייה: לא הלך לגטו. והיה עובד. אחותה ה בת בסלוניקי.
מראיין: גם היום היא חיה שם?
ג'וייה: כן. כן. כן. יש תמונות והכל. בטח.
מראיין: כמה שנים גרתם בסלוניקי?
ג'וייה: אה? בעלי היה ציוניסט. היה שמע פה יש מדינה - מהר הלך למכור הכל ולבוא פה. עשינו בית הכל יפה.
מראיין: ו את כשהיית בסלוניקי לא רצית ללכת לדראמה בחזרה?
ג'וייה: למה בטח אחותי היה גרה שמה.
00:53:13
מראיין: ומה מה ראית בדראמה? מה מצאת שמה?
ג'וייה: לא [דיבור לא ברור בלאדינו]
מראיין: התחלף?
ג'וייה: כן כן. כמו אחד נשאר ככה. נורא, לא היה כמו מקודם. מקודם היה יותר טוב. יהודים לא רצו בשום אופן לשבת שם. על ה אני הייתי גם בסלוניקי מתי הייתי בסלוניקי היה שואה. הלכתי כמה פעמים. היה גרה אחותי שם.
מראיין: עכשיו, בשנים האחרונות היית בדראמה עוד פעם?
ג'וייה: לפני שש שנים.
מראיין: ומה ראית שמה?
ג'וייה: מה מקום מקודם. אין משהו
מראיין: כמו אה אחרי המלחמה?
ג'וייה: נשאר. ככה, כן. לא היה משהו מיוחד. שם היה הרבה מותק. שמעת מה היה? לוקחים מהבית גם יהודים גם יוונים, לקחו לפְּלָאתֵיאָה והרגו לכולם הדם היה הולכת עד הרכבת. עד ה כורכר שמה. בדראמה. אחרי אנחנו הלכנו משמה היינו בסלוניקי היינו גרים, זה טוב לא היינו שם. עשו נורא נורא שם.
מראיין: עכשיו אה לסיום, ב ב עזבתם את כל הדברים בסלוניקי
ג'וייה: לא עזבנו, מכרנו.
מראיין: מכרתם, ובאתם אה
ג'וייה: כן.
מראיין: בארץ. באיזה שנה?
ג'וייה: ב-50
מראיין: כשבאתם אה בארץ, מה חשבתם למצוא כאן?
ג'וייה: רצינו ללכת לקיבוץ, הלכנו לקיבוץ אנחנו.
מראיין: כן.
ג'וייה: אנחנו. היינו גם בקיבוץ.
מראיין: למה קיבוץ דווקא? מה חשבתם מיוחד בקיבוץ?
ג'וייה: בעלי רצה לקיבוץ, גם הלך לביקורים. ראינו שם אנשים, ללכת לקוּזִינָה לקחת אוכל וזה וזה. הייתי בהריון ו אמר בעלי יותר טוב ללכת לקיבוץ. לעבוד שמה
מראיין: אז בואי, בואי נגמור. אתם אה רציתם לגור בקיבוץ?
ג'וייה: כן.
מראיין: והלכתם בקיבוץ?
ג'וייה: הלכנו.
מראיין: איזה קיבוץ?
ג'וייה: הרצליה.
מראיין: ליד הרצליה?
00:55:52
ג'וייה: כן, בהרצליה, כן שמה.
מראיין: בהרצליה.
ג'וייה: כן, היינו עשרים ימים שמה. חודש. עשרים. כן. הייתי עובדת אני ובעלי היה עובד
מראיין: אז למה עזבתם?
ג'וייה: היה קשה. היה קשה ואני חשבתי גטו עוד פעם. לאכול בלי כסף? בלי כסף. ואני רציתי משהו מיוחד הייתי בגטו, נכון? רציתי משהו, כל הכסף. מה הבאנו מיוון לבזבז להרצליה, ללכת לאכול, בערב לבוא אני לא רציתי את האוכל של קיבוץ. עוד פעם הלכנו. עד מתי לקחנו בית. זה לא בשבילנו קיבוץ. זה בשביל צעירים מותק. בעלי היה הרבה גדול. 14 שנים יותר.
מראיין: או-וואה
ג'וייה: כן, היה גם אני עשיתי תעודה גדולה. מיוון עשיתי תעודה, ככה
מראיין: כן
ג'וייה: רציתי, אני לא יודעת של מה, רציתי גדול. וכתבתי 15 אני יש חמש פחות.
מראיין: ב-1920
ג'וייה: כן.
מראיין: הבנתי. ו
ג'וייה: אין דבר אני בתעודת זה טוב בשביל הביטוח. יש הרבה דברים. זה גדול.
מראיין: כן. ו משם נסעתם לאשקלון?
ג'וייה: כן, מהבית חולים כן. התחתנו, בית והיה לנו באשקלון.
מראיין: טוב, יש עוד משהו שאת רוצה לספר עליו?
ג'וייה: לא, אין כלום.
מראיין: להזכיר מישהו?
ג'וייה: מה להזכיר, אני להזכיר כלום.
מראיין: כן.
ג'וייה: ואני לא כל אחד מה זה זה. יותר טוב לא לשקוע
מראיין: טוב. סוף שיחה עם אה... ג'וייה כהן ב-11 לאוגוסט 1985
תגיות הקשורות לעד