בללי יצחק
מקום לידה יוון
תאריך לידה 11/02/1916
מחנות אושוויץ, בירקנאו, גרוס רוזן, דכאו, מילדורף
מספר אסיר A-15559
תאריך שחרור 01/05/1945
00:00:00
מראיין: ב 10.5.85 בביתו בוולפסון 40 בתל אביב. אה השאלה הראשונה שאני רוצה לתת לך, זה שתספר לי קצת על הבית שלך בקורפו. מי היו ההורים? במה הם עבדו? מה הם עשו? איך אתה זוכר את הבית שלך? בוא, בוא נתחיל קודם כל מזה.
יצחק: אני זוכר את הבית שלי. שהייתי גר ב הייתי, הייתי גר ברחוב פָּלֶאוֹלוֹגוֹ מספר 59. אבא שלי היה נפח. אימא שלי לא הייתה עובדת. אחי, היה חייט
מראיין: כמה אחים היו לך?
יצחק: שתיים. ואחות אחת. אח שלי היה עובד חייט והשני נפח. גם הוא נפח. ואני הייתי עובד גם חייט.
מראיין: אתה אמרת לי מקודם ש בדף שמלאנו שהיו בבית אה הרבה מאוד אחים ואחיות. וחלק מהם אה
יצחק: מ מ הם מתו לפני
00:01:32
מראיין: ממה?
יצחק: ממחלות.
מראיין: תספר לי על זה.
אישה: הייתה אחת
יצחק: אחת מלידה, אז שלושה ילדים. ושתיים מהם מחלות, כן? כמו ש כל אחד ואחת
מראיין: מה עוד אתה זוכר מהבית שלך?
יצחק: ש ש שהיינו חיים טובים. היינו עושים חיים טובים שמה. היה לנו הכל טוב.
מראיין: חוץ מחיים טובים, מה ממש אתה זוכר? ספר לי למשל על איזה חג. על שבת
יצחק: שבת? היינו כל שבת הולכים לבית כנסת וחגים היינו יוצאים לפיקניק
מראיין: הייתם משפחה מסורתית? דתית? מאמינים?
יצחק: כן. כל הארבע מילים. כן.
מראיין: מה זה להיות אה בקורפו משפחה של דתיים?
יצחק: של דתיים? היינו הולכים לבית כנסת ומתפללים לא היינו אוכלים טרף, לא היינו מדליקים אש בשבת.
מראיין: מה עוד?
יצחק: היינו כל כל חגים וכל בקיץ היינו הולכים לפיקניק כל כל שבוע.
מראיין: איפה זה רחוב פָּלֶאוֹלוֹגוֹ 59 בקורפו?
יצחק: על יד בית כנסת.
מראיין: איזה בית כנסת?
יצחק: בית כנסת 'מִדְרָשׁ' קוראים לו
מראיין: מה אתה זוכר מהבית כנסת הזה?
יצחק: בית כנסת היה שלוש בית כנסת שמה.
מראיין: כן, תספר לי על זה.
יצחק: בית כנסת הכי גדול היה היה קוראים לו 'קוֹלִיעֶזר'. אחר כך היה בית כנסת 'גְרֶקוֹ'. אחר כך 'מִדְרָשׁ'. ה'מִדְרָשׁ' נשרף. והכל נשרפו. בזמן מלחמה.
מראיין: ה'מִדְרָשׁ' נשרף לפני המלחמה?
יצחק: לא. ה'מִדְרָשׁ' לא נשרף, זה רק 'קוֹלִיעֶזר' ו וגר זה
מראיין: מה זה בדיוק בית כנסת 'קוֹלִיעֶזר'?
יצחק: שמה זה אני אגיד לך: פה, אנחנו נקברים כולם ביחד בבית קברות אחת. ושם היה שתי בית קברות. היה לחוד. היה לפי השמות, אני יודע, אני לא
מראיין: כן.
יצחק: היה בית קברות 'קוֹלִיעֶזר' אחד ועוד בית קברות
מראיין: ומה זה 'קוֹלִיעֶזר'? מה זה בדיוק 'קוֹלִיעֶזר'?
יצחק: גם אני לא יודע מה אני אגיד לך. לא שאלתי אף פעם את זה. זה לפי ה לפי השמות, אתה מבין? היה
00:04:44
מראיין: מה זה 'גְרֶקוֹ'?
יצחק: זה הנה, זה בֶּלֶלִי, זה מוּסְטָאקִי זה זה מָתַתִיָה זה כולם זה לחוד וזה אני לא אני לא זוכר ל להסביר לך. אני לא יודע. היה שתי בית קברות לחוד.
מראיין: רגע. אבל אתה אומר היה פה שלושה בתי כנסת.
יצחק: אני מתכוון עכשיו שבית קברות. היה ארבע בית כנסת היו
מראיין: אני שואל על הבתי כנסת.
יצחק: כן.
מראיין: לא בית קברות
יצחק: כן. בית כנסת.
מראיין: כן
יצחק: בית כנסת היינו הולכים איפה שאנחנו רוצים. היינו הולכים להתפלל, לא היה חשוב.
מראיין: 'קוֹלִיעֶזר' היה רק שם של הבית כנסת? זה הכל?
יצחק: כן. כן.
מראיין: זה כמו אני לא יודע מה
יצחק: כמו זה כמו בית כנסת ליד יונה הנביא זה כמו בית כנסת שמה בית כנסת שמה בשפירא 'פועלי צדק'. כן, זהו
מראיין: זהו, 'קוֹלִיעֶזר' זה שם?
יצחק: זה שם, כן.
מראיין: ומה עומד מאחורי השם הזה?
יצחק: לא יודע להסביר לך.
מראיין: כן. טוב, זה לגבי הבתי כנסת. אז, שוב פעם אני שואל אותך, מי מהבתי כנסת נשרף לפני המלחמה?
יצחק: אני לא הבנתי, רגע. מה?
מראיין: אתה אמרת שהיו שלושה בתי כנסת.
יצחק: כן. היו ארבע בתי כנסת. אחד שכחתי שהיה ארבע. שתיים נשרפו.
מראיין: מי היה הרביעי? 'קוֹלִיעֶזר', 'גרקו', 'מדרש' ומי עוד?
יצחק: היה בית כנסת והיו קוראים לו 'סְקוֹלָה נוֹבַה' .
מראיין: כל הבתי כנסת היו קרובים לבית שלך?
יצחק: שלוש.
מראיין: מה זה היה 'סְקוֹלָה נוֹבַה'?
יצחק: בית הס אה היה שם שלה, אולי בנו בזמן האחרון שהיה חדש. בית כנסת חדשה, חדש.
מראיין: מה אתה יודע על היהודים מקורפו? ממתי יש יהודים בקורפו? אתה יודע משהו על זה? מאיפה הגיעו היהודים לקורפו?
יצחק: היו מספרד.
מראיין: אתה יודע משהו על המשפחה שלך? על השורשים שלהם?
יצחק: לא לא. אני לא שאלתי אף פעם.
00:07:24
מראיין: אתה לא יודע. איפה למדת?
יצחק: אני ב בקורפו.
מראיין: כן, אבל באיזה בית ספר?
יצחק: בית ספר העממי.
מראיין: איך קראו לו?
יצחק: היה היה בית ספר של היוונים, ואחר כך לקחו אותנו לבית ספר 'תלמוד תורה' .
מראיין: כן.
יצחק: היה בית ספר שלנו, עברית.
מראיין: כן.
יצחק: היה בית ספר 'תלמוד תורה'. למדנו בעברית ו יוונית ועברית.
מראיין: מי לימד אותכם עברית שמה?
יצחק: מנחם בֶּלֶלִי.
מראיין: מה הוא היה?
יצחק: היה חכם בבית כנסת וגם מורה. מָנְזוֹלִינוֹ . מנזולינו.
מראיין: איך קראו לו?
יצחק: מָנְזֹלִינוֹ בֶּלֶלִי. אבל שם שלו עברית היה מנחם. הוא אחר כך היה גם אה ... עוד מורים, מפה, מארץ ישראל
מראיין: מאיזה בית כנסת הוא היה חכם?
יצחק: בית כנסת ה קוליעזר.
מראיין: מה זה היה העברית שהוא לימד? לפי מה הוא לימד עברית?
יצחק: מה אני אגיד לך, אני זוכר מה שלמדנו? למדנו ! כּוֹמוֹ כיתה א' וכיתה ב' וזה. איך קוראים לזה, איך קוראים לזה . ואני אני אגיד לך, הרבה יהודים הילדים לא היינו הולכים שמה לבית ספר של אה של עברית.
מראיין: למה?
יצחק: גם אני לא יודע למה.
מראיין: מה למדתם מ בעברית? תורה?
יצחק: כן, תורה. גמרא.
מראיין: וביוונית מה למדתם?
יצחק: אני הייתי רק כיתה שישי . שמה לא היה כיתה ח'.
מראיין: וכיתה שישית הפסקת?
יצחק: כן.
מראיין: חשבת ללמוד בתיכון?
יצחק: לא.
מראיין: למה?
יצחק: הלכתי ל ללמוד מקצוע.
00:09:57
מראיין: איך היה המצב הכלכלי בבית?
יצחק: היה בסדר.
מראיין: מה זה בסדר?
יצחק: לא היה חסר שום דבר.
אישה: לאימא שלך היה חצי חנות
מראיין: בכל אופן כל כך הרבה אחים והמצב הכלכלי היה סביר, אז למה לא רצית להמשיך ללמוד?
יצחק: כי אחי היה בחנות חייטות, ואני הלכתי איתו ללמוד. מקצוע.
מראיין: זאת אומרת אפשר להגיד שאתה הפסקת את הלימודים בגלל שנמשכת לעבודה.
יצחק: לעבודה, כן.
מראיין: איך היה המצב הכלכלי של יהודי קורפו בכלל?
יצחק: אחרים היו במצב טוב ואחרים לא כל כך הטוב.
מראיין: אני מבין. מי לימד אותך חייטות?
יצחק: אחי.
מראיין: כמה זמן עבדת אצלו?
מראיין: כן. עכשיו, בוא ניכנס כבר לתקופה הזאת של ה אה גרמנים, של האיטלקים. איפה אתה רואה שהמצב בקורפו מתחיל להשתנות? משהו מתחיל להיות אה
יצחק: מה שבאו הגרמנים שהפציצו, שהיה מלחמה גרמנים ואיטלקים [דיבור לא ברור]
00:12:13
מראיין: כן.
יצחק: התחילו ל להפציץ קורפו .
מראיין: כן.
יצחק: נכנסו הגרמנים בפנים. אחרי כמה זמן היה באו אס.אס
מראיין: כן.
יצחק: והלכו ל ראש עירייה שית שיתנו להם את ה שמות של היהודים. קראו לנו לעירייה, נתנו תעודות זהות, חתמו שאנחנו יהוד
מראיין: כן.
יצחק: אחר כל פעם היינו היינו היינו עושים אה מסדר שלא שלא יברח מישהו. ובסוף, היו מבקשים הרבה, הרבה כסף מ יהודים עשירים שמה בגדים וזה וזהב, ואלה היו נותנים את הכל. מה שהיה אפשרות לתת להם. בסוף קראו לנו באיזה מקום באיזה בית ספר איטלקית שהיה. היינו שעות של של לעמוד שמה. כל אחד היה בוכה. וישחררו אותנו.
מראיין: בן כמה היית?
יצחק: בגיל 23. 24.
מראיין: כן.
יצחק: באמצע היה חודש יוני. היה יום שישי. הודיעו לנו בערב. כן? ביום חמישי. ומחר בבוקר יום שישי, שאנחנו נ ניפגש מחוץ ל מחנה. הצבאי. כל אחד מה שהוא יכל לקחת מהבית, קצת בגדים,
00:14:03
קצת אוכל. לקחנו ואמרו: לא, אתם תלכו הביתה, תיכף. הוֹפָּלָ'ה הלכנו למחנה, סגרו את הדלתות, אף אחד לא יכל לצאת אחר כך משמה. נשארנו אנחנו אותו דבר התחלנו להרביץ וזה הגרמנים נפלו הכל משמה. אחרי כמה ימים, הלכנו לצָטָרָה , זה לאֹנייה. לא אֹנייה, זה כמ סירה. התחנה הראשונה עשינו בלֶפְקָדָה , היה סערה, לא יכלנו ל לנסוע. שמה נסענו בכזה מיטה גדול, גם שמה קיבלנו מכות. איזה בחור שלנו, הוא ברח. אני ראיתי אותו שהוא ברח. מה, אני צריך להגיד שהוא ברח ושיתפסו אותו? בסוף, נכנסנו עוד הפעם ב בסירות ונסענו עד אה פִּירֶאוּס . עד פָּאטְרָאסו . גם שמה נכנסו לנו איזה בית בית ספר גדול. בית ספר, כולם ביחד. שמה עזבו אותנו הגרמנים. היה חיילים קבוצה של היוונים. היו שומרים עלינו. אני אגיד לך את כל האמת, אני היה לי טבעת גדול, אמרתי לחייל: "תביא לי תמיד לברוח קצת, ללכת החוצה למכור את הזה לקנות משהו בשביל הילדה שלי". אמר: "רגע, אני אקח אותך". גמר תפקיד שלו, אומר בוא איתי. יצאנו קצת כמה מטרים מה בית ספר, אומר "תלך, אתה חופשי". אמרתי: "בוא הנה, אתה מכיר את זה קצין קוראים לו וַסִיליאוֹ וַסִילוֹפּוֹלוֹ?" אומר: "הנה, פה גר. מה אתה רוצה ממנו"? אני: "היה קצין שלי ב תותחנים". אני הולך למעלה אני דופק ויוצא העוזר: "מי אתה אדוני"? "אני רוצה את וַסִיליאוֹ וַסִילוֹפּוֹלוֹ ". אומר: "הוא הלך לעבודה, הוא יבוא בלילה". אמרתי בעצמי תראה איזה מזל יש. ירדתי מלמטה, היה עוד יהודי יחד איתי. קנינו לחם, אמרתי קודם נמכור את הטבעת. אחר כך קנינו לחם, קנינו ענבים, תאנים. ואני רצתי, רצתי, רצתי כמו מטורף. אז באים אומרים: אה , איפה אתה הולך? בוא הנה! כבר הסירה נסעה. המשכנו. לרוץ. כבר התחילה סירה להתרחק מה מהחוף, אני רצתי רצתי רצתי קפצתי בפנים כמו לא יודע מה, כמו אריה. כאילו הייתי הולך ל לניו יורק. וככה לקחו אותנו לאתונה, לפיראוס. שמה יצאו כל היהודים משמה, כל האנשים בחוץ. בנמל. נשאר החזיקו אותי בפנים הגרמני, אתה תישאר פה. היינו ארבעה חבר'ה נקינו שמה, את ה את הסירה. קיבלנו מכות, אין לך מושג איזה מכות קיבלנו. אמרתי לחבר'ה, חבר'ה פה זה המוות שלנו. אחר כך משמה זרקו אותנו לאיזה מקום, היו קוראים לו חַייִדַרִי איזה בית ספר היה לא יודע. איזה מחנה. ישבנו שמה איזה יום, יום אחד, יומיים. גם שמה קיבלנו מכות. הכנסנו אותנו לרכבת. כּוֹמוֹ כּוֹמוֹ נמלים, כּוֹמוֹ פרדות. 20, 120, 130 כל רכבת. בלי אוכל, בלי שום דבר, בלי מים. הרבה אנשים היו מתים בתוך הקרונות. היו זקנים, אני יודע, ילדים קטנות, לא היה להם לאכול. בקיצור, הכנסנו ל , הגענו לבולגריה. לקחת מים, לקחת מים. ולי היה לי בגד ים. קפצתי מהקרון ללכת להתרחץ. שהיה לנו כינים. ואומרים לי אנשים שהיו עובדים שמה, בוא הנה, ברוסית, בבולגרית אני יודע בולגריה. ככה עם הידיים היו עושים לנו סימנים. איפה אני, הייתי מבין שהיו מדברים? התרחצתי, עליתי כמה בקבוקים מים עליתי עוד הפעם לקרונות. הלאה, קדימה. לקחו אותנו לבירקנאו . היה 11 בלילה, 12 בלילה, היה כמו אור יום בצהרים. שמש, כמו שמש. מהחשמל. ירדנו למטה, עם מקלות הגרמנים טוּ טוּ טוּ ימינה שמאלה, ימינה שמאלה. אימא שלי היה אומר: "יצחק, אתה רואה? תזהר שמה מארובה" היה יוצא מארבע, חמש מטר מארובה. "אתה מריח את זה? איזה ריח"? "מה, אימא מה? השתגעת"? אמרתי. "אין שום דבר". "לא! שם יזרקו אותנו!". וכך היה. [העד בוכה]
מראיין: מה קרה הלאה?
00:19:26
יצחק: אחר כך שלחו אותנו לעשות אמבטיה ועשו גילוח מלמעלה למטה עשו דֶזאִינְפְקצִיָה . נתנו בבגדים. ואחד על השני לא היינו מכירים; אחד על השני: איפה אח שלי, איפה זה, וזה. יצאנו החוצה ו עוד הפעם עשו לנו סֶלֶקְצִיוֹן . מי שיכול לעבוד, מי שלא יכול לעבוד. אחרים היו אומרים: הו , אני לא יכול לעבוד. אפילו שהיה בריא היה אומר אני לא יכול לעבוד, מפחד. באותו היום שלחו אותם גם הם לקרמטוריום. לא ידעו. אני הייתי אומר לאחי אל תלך, תשב פה אתנו. מה שיהיה עם שלושה אחים, שנהיה כולם ביחד. אחרי כמה שעות שלחו אותנו בדיוק על יד הדלת של הקרמטוריום כומו שאומר דָרִיוֹ. דָרִיוֹ. שהוא לקח את הגיטרה, כן? היינו שמה עד שיפתחו את הדלת הם באו. הם שם איטלקים, יוונים ופתאום בא שומר גרמני שמה, הוא הביא גיטרה, מנדולינה אני יודע. ושרו וכבר הוא נרדם זה ושכח לסגור את הדלת. בא עוד אֶקְספּוֹרט , פתח את הדלת להביא את האֶקְספּוֹרט השני להיכנס בפנים בתנור בקרמטוריום. ואנחנו ניצלנו את זה. עם הגיטרה, והמוסיקה של דָרִיוֹ ועוד כמה חבר'ה שהיו הצלנו את החיים שלנו. והלכנו לעבודה. שלחו אותנו לעבודה. איזה עבודה? עבודת פרך. כמו שהיה פעם יותר גרוע מפרעה.
מראיין: אימא אה נכנסה לעבודה במחנות או שהיא אה
יצחק: אימא נכנסה אימא? אימא? לא, היא בקרמטוריום. גם אחותי, גם הבנים של אחותי. בנים
של אחי. כולם.
מראיין: מיד בלילה הראשון כבר?
יצחק: בלילה הראשון, כן.
מראיין: וכל האחיות נשלחו לקרמטוריום?
יצחק: כן.
מראיין: אתה תיכף הרגשת שאתה נשאר לבד בעצם?
יצחק אני ואחי.
מראיין: מה הוא הרגיש? מה אח שלך אמר? אתה זוכר משהו?
יצחק: שלחו אותנו לקרנטינה ואחר כך היו עוד יהודים שמה מאיטליה מטריאֶסטֶה אמרו: "חבר'ה אל תבכו. תשמרו את עצמכם. אין משפחה, אין ילדים, אין שם אף אחד כולם נשרפו. שלחו אותם שלחו אותם לקרמטוריום. תחשבו את עצמכם עכשיו". ככה אנחנו הבנו שהיה חורבן גדול.
מראיין: אתה אה היה לך איזה קשר מיוחד עם האח שלך בגלל שנשארתם רק שניכם?
יצחק: היינו ביחד. כמה כמה זמן ביחד.
מראיין: תספר לי על החיים שהיה לכם ביחד קצת.
יצחק: היינו ביחד. בלילה היינו נפגשים בתוך ה בלוק וביום כל אחד היה הולך מה שרצה גרמנים היו שולחים אותנו מפה משמה. אני לא הייתי הולך איתם ל לעבוד איתם ביחד. למה היה מפריע לי אם הוא היה מקבל מכות, היה מפריע לי. לא לא יכולתי לראות הוא היה מקבל מכות. לא הוא שיראה אותי ש שהיו נותנים לי מכות. כל אחד היה הולך למקום אחר.
מראיין: במה הוא עבד?
יצחק: אני, אני עבדתי שם בבירקנאו ב מקלטים. בניין גדול. לא יודע מה היה בזה במקלטים היו עושים.
00:23:06
מראיין: היו עושים חפירות במקלטים?
יצחק: היו עושים חפירות גדולות, כן.
מראיין: במה הוא היה עובד?
יצחק: מי?
מראיין: אחיך.
יצחק: כל מיני עבודות.
מראיין: למשל?
יצחק: היה עובד ב בחיל האוויר לא בחיל האוויר. שמה היו היה מקום שמה ברכבת שהיו חתיכות של אווירונים, כן? ש מקולקלים. היו היו אוספים את האלומיניום, הברזל מפה משמה. כל מיני דברים. תפוח אדמה, קומנדו תפוח אדמה
מראיין: מה זה קומנדו תפוח אדמה?
יצחק: היה איזה היו עובדים ברכבת שהיו לוקחים תפוח אדמה היו שמים תחת אדמה כמו מחסן. עכשיו בגרמניה שמים תחת אדמה תפוח אדמה. לא בקירור. וזהו. זה נקרא קומנדו קָארטוֹפֶל .
מראיין: הוא היה מביא לך משם תפוחי אדמה? הוא היה מביא לך משם תפוחי אדמה?
יצחק: היה אסור להביא.
מראיין: הוא ניסה להביא לך אבל?
יצחק: הוא היה הוא היה אוכל שם כמה שהוא רצה. אבל להביא ב ב בית לא היה מביא שום
דבר. היו פוחדים. היו מפחדים. היו עושים לנו ביקורת בדרך.
מראיין: זה היה קומנדו טוב?
יצחק: לא. בקומנדו הכי גרוע.
מראיין: תפוח אדמה.
יצחק: כן.
מראיין: למה? למה זה היה הכי גרוע?
יצחק: זה היה עבודה קשה.
מראיין: אבל זה היה טוב כי היה אוכל. זה היה טוב כי היה אוכל?
יצחק: אוכל. כמה תפוח אדמה יכלת לאכול? שתים? שלוש? ארבע? ככה בלי בישול בלי שום דבר. תפוח אדמה חי היה אוכל.
מראיין: כן. כמה זמן היית עם האח שלך?
יצחק: אני יודע? בספטמבר היה חגים, כן? בהתחלה ספטמבר.
מראיין: חצי שנה בערך הייתם ביחד?
יצחק: לא. פחות. פחות. היה יוני יולי אוגוסט. ארבע חודשים.
מראיין: וכל הזמן נפגשתם?
יצחק: כן.
מראיין: איפה הייתם נפגשים?
00:25:27
יצחק: בבלוק. בחדר, בבית. בבלוק.
מראיין: איזה בלוק הייתם?
יצחק: 27.
מראיין: איזה?
יצחק: 27.
מראיין: מה היה מיוחד בבלוק הזה?
יצחק: לא היה שום שום מיוחד. היה בלוק גדול, ובאמצע היה ארובה בשביל להכניס עצים מצד השני, מצד ימין מצד שמאל היו מכניסים עצים שיהיה חם החדר. בבלוק.
מראיין: הוא היה מחמם התנור הזה?
יצחק: כן. היה מחמם נורא. כן, ו איזה לילה
מראיין: כן.
יצחק: לפני ש לפני שאני נפרדתי מהאחים שלי היה איזה בְּלוֹקוֹבֶה , פולני, יימח שמו וזכרו. גוי.
מראיין: כן.
יצחק: הוא היה , נתנו לו משפט למוות. אבל הוא לא ידע מתי היה את המוות שלו. זה כל פעם היו מרביצים אותנו וזה לא היה לנו נותנים אוכל טוב. ולילה אחד הוא אומר: כולם בחוץ ערומים, ללכת לעשות מקלחת. ערומים. הוא כל מיטה שהיה שישה חברה, שלושה קומות, היה מרביץ אותנו שנצא החוצה. אני כיסיתי עם השמיכות ושהוא הלך ירדתי וקיבלתי מכה. מכה, מיטה שלי ו והיה נפוח. והלכתי לבית חולים. והרופא שמה היה יווני. הוא אומר: אני אשלח אותך לבית חולים כללית. אני אומר: אל תשלח אותי לבית חולים כללי הם ישלחו אותי לקרמטוריום תן לי פה כמה ימים לנוח וככה אני ארפא את עצמי. לא. למחרת הוא שלח אותי לבית חולים כללי.
מראיין: לאיזה בית חולים היית בהתחלה?
יצחק: בבירקנאו. אני יודע איך קוראים את ה ? בבירקנאו.
מראיין: זה הרופא שמצאת היה יווני?
יצחק: יווני, יהודי. כן.
מראיין: יהודי יווני.
יצחק: סלוניקאי.
מראיין: אתה יודע איך קראו לו?
יצחק: לא.
מראיין: כן, הלאה.
יצחק: והלכנו שמה לבית חולים, נכנסו במיטה. בא איזה רופא לב, דוקטור לוי ודוקטור אַלְקָאוָוה. יווני גם זה, הרופא הזה. בודקים אותי בחדר שלהם. אומר: מחר צריך לעשות לך ניתוח.
מראיין: כן.
יצחק: ונכנסתי, למחר נכנסתי לחדר ניתוחים, הם עשו לי קצת ניתוח בצד, פה למעלה. ניתוח, הכניסו לי מחט, כן? בתוך הביצה, נגיד ככה. שתבין. במקום שיזרקו לי רפואה, הוציאו לי הוציאו אותי מים מבפנים. בקבוק שהיה ריק, הוציאו לי מים. אתה מבין איך שאני ירדתי מהמיטה, התנפח ה זה
00:29:12
שלי. והיה היה קוראים לו היִדְרוֹקִילִי . והיה לי מים בפנים. והוציאו לי הוציאו אותי מים משם.
מראיין: זה היה מהמכות שקיבלת?
יצחק: לא. זה שאני ירדתי מהמיטה וקיבלתי מכה מהמיטה.
מראיין: אבל ממה קיבלת הידרוקילי? ממה זה ?
יצחק: שאני שאני, היה מיטה. אני במקום להצטרף לרדת אני ירדתי ככה, כן? ואני קיבלתי מכה עם ה מקל של המיטה.
מראיין: אתה אז ידעת על הניתוחים, על הניסויים שמה שהיו עושים?
יצחק: כן. שמענו שמה. בבית חולים שהייתי שהיו חותכים את הביצים של האנשים.
מראיין: הבנתי כן. שמעת שהיו אה מנתחים ו ?
יצחק: והרבה אנשים נשארו אִינוולִיד .
מראיין: אתה פחדת ש
יצחק: שלא יעשו גם לי, אותו דבר.
מראיין: כן, תמשיך את הסיפור שלך. מ
יצחק: ו ביום ביום ראש השנה שם היו הרבה הונגרים שמה, פולנים, אדוקים מאוד. אה בבוקר ביום ראש השנה בבוקר התחילו להתפלל, בתוך ה בית חולים, בתוך החדר. סגרו לנו את החלונות, את הדלתות ופתאום היו דופקים את הדלת בדפיקות חזקות, כולם במיטות הלכנו, תיכף. כשהיינו במיטה הלכנו תיכף למיטה חשבנו שבא מֶנְגָלֶה . לי היה רב רב גדול בהונגריה, רב גדול בהונגריה שהיה. גם הוא התחיל להתפלל אתנו. אחרי ש גמרנו להתפלל, תקעו גם שופר, רק ספר תורה לא היה לנו. הלכנו עוד פעם למיטה, היה אוכל, אחרי צהריים בשעה שלוש, שלוש וחצי בא מֶנְגָלֶה אומר לנו: כולם בחוץ ערומים. בחצר. יצאנו החוצה, ערומים מי שיכל יכל, מי שלא יכל לאט לאט היו סוחבים אותו. והוא היה עושה לנו עם היד ימינה שמאלה ימינה שמאלה. והיה לי היה גם פה, קיבלתי איזה פצע, בצד ימין למעלה על הבטן, ככה על הבטן והיה לי תחבושת. ואומר הדוקטור אַלְקָאוָוה תוציא את התחבושת שלא יראה אותו. הוא בא, הוציא את התחבושת, היה לי פה בדיוק – יש עוד סימן - והלכנו בחוצה לחצר. מֶנְגָלֶה היה מסתכל עלינו איך זה הגוף שלנו. ימינה שמאלה ימינה שמאלה. היה עם היד. היה עושה לנו
מראיין: רגע, אני חוזר רגע לרב הזה. הרב הזה היה הונגרי שגם שגם כן בא למחנות?
יצחק: כן.
מראיין: והוא החליט שאתם צריכים אז להתפלל בשביל ראש השנה? מה זה היה?
יצחק: כן, בשביל ראש השנה.
מראיין: מאיפה היה לו שופר?
יצחק: גם טלית היה שמה. גם סידורים היה, הכל היה. רק ספר תורה לא היה.
מראיין: רגע, אני לא מבין. איך הגרמנים נתנו אה לעשות כזה דבר?
יצחק: תראה, במחסנים היו יהודים, יהודים שהיו באים מחוץ לארץ ומה טרנספורט היו דברים ש טלית וספרים ושופר וזה. הם עזרו לזרוק הכל מה שהבאתם.
00:32:43
מראיין: כן.
יצחק: היהודים שמה שהיו עובדים היו שמים את זה במחסן, במחסנים. אה מצאו איזה ספר תורה, הבאת איזה ספר אה , איזה טלית. לא לכולם היה טלית. רק לחכם היה טלית.
מראיין: כן. תספר לי עוד קצת על ה... סלקציה הזאת.
יצחק: ומ- 300 אנשים שהיינו ב בבית חולים, בחדר אחד, כן? יצאנו איזה 12 – 13 אנשים חיי בריאים. והיתר שלחו אותם כולם ל לקרמטוריום. גם אותי ועוד חבר שלי יווני זרקו אותי מצד ימין, מצד שמאל שהיו בקרמטוריום. והדוקטור אַלְקָאוָוה הוא הציל את החיים שלנו. הוא אמר תברחו משם, ביוונית. הספקנו לברוח, ללכת יחד עם ה עם הבריאים. אחרי שהוא גמ שהם גמרו, נכנסו בפנים, אנחנו, ואלה שנשארו בחוץ הרופא לקח את המספרים. לא הרופא, מישהו אחר היה. לקח את המספרים של היד ונכנסנו כולם בחדר עוד הפעם. בערב מאוחר בא רופא וקרא שמות. כל אחד את המספרים, כל אחד היה יוצא החוצה. היה אוטו, נכנסו באוטו 10 10, 12 12, סגרו את הדלתות, היו לוקחים אותם קרמטוריום.
מראיין: והם ידעו שהם הולכים לקרמטוריום?
יצחק: בטח שידענו.
מראיין: הם ידעו?
יצחק: בטח שידעו.
מראיין: מה הם הרגישו?
יצחק: הרגישו ש זה כל אחד לא יכל ללכת, כל אחד היה חולה מאוד.
מראיין: אנשים אה ניסו להציל את החיים שלהם ברגע האחרון?
יצחק: מה זאת אומרת? אף אחד לא יכל להציל את החיים שלו שמה. לא יכל לברוח לאף מקום. איך הוא יכול להציל את החיים?
מראיין: כן. מה עוד אתה זוכר מהמחנה?
יצחק: אחר כך הלכנו לפני יום הכיפורים יצאנו החו , יצא פקודה לצאת החוצה. כל הבריאים שאנחנו היינו. לפני שיוצאים מבית חולים ללכת אליו למחנות עבודה היה עוד הפעם ביקורת ממנגלה. יצאנו עוד לעבודה, היה ערב יום הכיפורים. ביום כיפורים הלכנו עוד הפעם לעבודה
מראיין: רגע, אני עוד הפעם רוצה לשאול משהו. כל העניין הזה עם ה עם ה רבי ההונגרי וכל זה היה בבית חולים?
יצחק: בבית חולים.
מראיין: כן. הוא גם כן היה אחד החולים?
יצחק: כן, בטח. כן.
מראיין: טוב.
יצחק: יום אמרתי לך, יום לפני כיפ ערב יום כיפורים יצאנו החוצה, הלכנו למחנה, ביום כיפורים הלכנו לעבודה ונשארנו כמה זמן שמה. אני לא הייתי יחד עם אחי אם הייתי אז נפגש הייתי שלחו אותי ל חדר אחר. איפה נפלתי? בחדר בלוק מספר חמש. שמה היה כולם רוסים. שבויי מלחמה. אבל אלה היו טובים כולם שמה. הם ידעו שאנחנו יהודים היו נותנים לנו קצת תפוח אדמה, קצת
00:36:42
לחם, קצת זה. ואני הייתי הולך לעבוד יחד איתם. איזה עבודה שמה ל אווירונים. חתיכות אווירונים שהיו . פעם אחת, בא פקודה ל להוציא כל היהודים לקרמטוריום. היה סוכות. היה. ואני קיבלתי ביום הזה אני קיבלתי מכה איזה ברזל, כן? לא זוכר, ברגל, באצבע הקטן. והייתי צולע. איך שנכנסנו בפנים בחדר היה הבְּלוֹקוֹבֶה ה רוסית , היה רושם את המספרים. עכשיו, הוא אומר לי - גְרֶק , בוא הנה. אומר - "מה יש"? אמרתי - "אני קיבלתי מכה עם הקרש ברגל". הוא אומר - "נכון". "מה, אתה רוצה לראות"? אומר - "לא. לא. לא. תיכנס בפנים". הוא לא לקח את המספר. באמצע הלילה ב-12 בא פקודה לקרוא את המספרים שהוא לקח, מהיהודים רק. קרא כל האנשים, ירדו למטה, היה אוטו, לקחו אותם לקרמטוריום. וביום הזה אני ירדתי למטה, לעבודה, אני תפסתי אותו ונתתי לו נשיקה הוא נתן לי "לך מפה"! הוא אומר לי. שלא יראו אותנו. הוא הציל את החיים שלי.
מראיין: כן.
יצחק: כן. למחרת היה יום סוכות בדיוק. הוא זרקו עוד הפעם יהודים הרבה מקורפו, יותר מחצי. יותר מחצי אלה שיצאו לעבודה לקרמטוריום. יום סוכות היה.
מראיין: כן.
יצחק: ואלה שנשארו שלחו אותם למקום אחר. ובבירקנאו נשארנו איזה חמישה שישה יהודים. קוֹרְפִיוֹטִים, מקורפו. נשארו נשארנו עד הסוף.
מראיין: כן.
יצחק: ו בהתחלה ינואר 45 כל יום היו נותנים לנו אוכל טוב. לחם הרבה. בגדים טובים. והיו שולחים אותנו עד לדלת של הקרמטוריום שישרפו אותנו. לזרוק אותנו לתנור. כל יום טיולים כאלה. עד שבא פקודה לא לשרוף אף אחד. הציתו את הקרמטוריום. הקרמטוריום . ב-17 לינואר התחלנו לברוח משם. לא לברוח, לצאת משמה מהמחנה. ללכת קדימה. ללכת לגרמניה מפולין. ללכת לגרמניה. הגענו לאושוויץ. רגלי. זה מחנה אחר. משם נפגשנו עוד הפעם יהודים ביחד והתחלנו ללכת. אני אמרתי לחבר'ה שלי: "חברה, אנחנו נלך קדימה קדימה. אם אנחנו מתעייפים אנחנו יכולים לשבת עד שיבואו איזה 40,000, 30,000 אנשים אנחנו ננוח. מחר אנחנו עוד הפעם נתקדם". אומר: "טוב יצחק, בסדר". הלכנו קדימה. באמצע באמצע אנשים שהיינו היינו מקדמים, היו היינו רואים למטה לשמים רקטות אדומות. חבר'ה, פה באים אמריקאים או רוסים. וכך היה. באו רוסים חצי שורה מאנשים היו קדימה וחצי נשארו שמה והשתחררו ב-20 ל לחודש. לינואר. ישתחררו. שהיו ב באושוויץ. ואנחנו הלכנו קדימה. הגענו למחנה גרוס רוזן . הלכנו רגלית גם.
מראיין: כל זה כמה זה רחוק מ אושוויץ?
יצחק: הלכנו כמה ימים. אני לא זוכר. הלכנו כמה ימים רגלית.
מראיין: היה לכם אוכל?
יצחק: בקשה?
מראיין: היה לכם אוכל?
יצחק: לא. לא.
00:41:18
מראיין: אתה היית עם עוד כמה קורפיוטים?
יצחק: כן.
מראיין: אתה זוכר את השמות שלהם?
יצחק: כן. שבתאי בֶּלֶלִי.
מראיין: כן.
יצחק: שלמה בֶּלֶלִי.
מראיין: זה אח שלך?
יצחק: לא.
מראיין: לא.
יצחק: לֵיאוֹן מוּסְטָאקִי. ועוד כמה חברה מ שמתו.
מראיין: כל אלה שאמרת לי עוד חיים בארץ?
יצחק: אה בֶּלֶלִי? אחד חי פה ואחד ב באמריקה. הוא מת לפני כמה זמן.
מראיין: כן.
יצחק: שבתאי בֶּלֶלִי הוא פה ביפו גר. ולי לֵיאוֹן מוּסְטָאקִי גר ברמת גן.
מראיין: כן.
יצחק: הגענו לגְרוֹס רוֹזֶן ישנו איזה מאחרי הצהריים עד למחרת בבוקר. הורדנו ירדנו למטה לרכבת. מי שנכנס, נכנס לרכבת. 120 - 130 אנשים כל טרק כל טרק כל קרון. וחבר'ה שלי מה מכירים שלי הם רצו להיכנס בקרון ככה סגור, אני אמרתי: "תלכו אתם שמה ואני הולך להיכנס לקרון פתוח לא קרון סגור". "למה יצחק? למה? תראה כמה אנשים נכנסים פנימה, לא יהיה לנו אויר. אבל יהיה גשם, יהיה שלג". "לא חשוב, לא חשוב".
סוף צד קלטת
00:42:57
התחלת צד קלטת
מראיין: כן. אה איך אתה מסביר שאתה לא לא נשארת בגְרוֹס רוֹזֶן רק עשית שם תחנה והמשכת הלאה. בדרך כלל היו משאירים שמה את היהודים?
יצחק: לא. שמה היה יהודים אה באופן קבוע שמה. מהרבה שנים שמה בגְרוֹס רוֹזֶן. רק אנחנו היינו מעבר שמה.
מראיין: כן. איך נסעתם לדכאו ?
יצחק: בקרון, עם הרכבת, אמרתי לך.
מראיין: תספר לי על הנסיעה הזאת.
יצחק: בקשה?
מראיין: תספר לי על הנסיעה הזאת.
יצחק: נסיעה הזאת היינו בתוך הקרון שלנו היה 100 - 120 אנשים ו יצאנו כולנו ב שתיים שלוש היו מתים. כן? מרעב, מי יודע ממה. ואלה שהיו בקרונות סגורות אולי 60 אחוז מתים היו. יצאו.
אישה: דג מלוח
00:44:02
מראיין: כן. תספר.
יצחק: הגענו לדכאו שלחו אותנו בחדר, היינו קָרָנְטִינָה שמה. לא שלחו אותנו לעבודה. לא היו יוצאים ב בחוץ מהחדר, שום דבר. כל היום במיטה.
מראיין: כמה זמן הנסיעה הזו מגְרוֹס רוֹזֶן לדָכַאוּ ?
יצחק: לא זוכר באמת.
מראיין: זה ימים או שזה עניין של שעות?
יצחק: לא זוכר בדיוק, באמת. אם היה שעות היינו הולכים ברגל, איפה שהיה שמה
מראיין: כן. בדָכַאוּ נכנסתם לקרנטינה?
יצחק: לקרנטינה, כן.
מראיין: כמה זמן?
יצחק: בערך איזה 30 יום
מראיין: מה עשיתם בקרנטינה?
יצחק: שום דבר. רק על המיטה, אוכל, למיטה. אוכל ומכות.
מראיין: היה לכם מספיק אוכל?
יצחק: לא.
מראיין: אתם ידעתם מה זה מחנה דָכַאוּ?
יצחק: ידענו. ידענו שזה מחנה כּוֹמוֹ כל המחנות. היה לו שם מאוד היה גם שמה שמות. לא ידענו שזה
ידענו שמה זה גם הקרמטוריום והכל
מראיין: כן. הלאה, תמשיך את הסיפור.
יצחק: ומשמה אחרי כמה חודש היינו, באה רכבת עוד הפעם, שלחו אותנו למחנה אחר. היו קוראים לו מילדוֹרְף .
מראיין: כן.
יצחק: שמה היינו איזה שלושה חודשים, ו שמה באמת היה לא מחנה רע. היה בינוני. למה היה בינוני? למה כל אחד היה לו את ה את האנשים שלו. הונגרים והונגרים, רומנים ורומנים יוונים ויוונים. כן? כל חדר כל חדר וחדר היה לו את ה אנשים שלו. ובסוף בא פקודה ל להכניס אותנו ל ל להכניס אותנו לזה, עוד פעם ל ללכת לרכבת בשביל
מראיין: מה אתה עשית במִילְדוֹרְף שלושה חודשים?
יצחק: היינו עובדים.
מראיין: במה?
יצחק: היינו עובדים בבניין היו קוראים לו בָּאוּשְׁטֶלָה .
מראיין: בָּאוּ?
יצחק: בָּאוּ סְטֶלָה
מראיין: כן.
יצחק: היינו עובדים בלילה שהפציצו אמרי
מראיין: בָּאוּ סְטֶלָה? מה זה עוד הפעם. ספר לי.
00:47:20
יצחק: בָּאוּסְטֶלָה היה כּוֹמוֹ מקלטים של אווירונים.
מראיין: כן.
יצחק: אני ככה שמעתי.
מראיין: רגע, אני עוד הפעם לא מבין מה זה. אני, תנסה להסביר לי עוד פעם.
יצחק: בָּאוּ סְטֶלָה היה בניין גדול גדול
מראיין: כן.
יצחק: כּוֹמוֹ שפה בתחנה מרכזית שבונים איזה תחנה מרכזית, כן? צריך היו צריכים להיכנס אוטו לקומות. גם שמה היו צריכים להיכנס אוטומו אה זה אווירונים למעלה לקומות. בָּאוּסְטֶלָה.
מראיין: כן.
יצחק: ככה אני שמעתי. גם אני לא
מראיין: לא ראית את זה?
יצחק: לא. לא גמרנו את הבניין. אני שמה, בלילות הרבה פעמים הלכנו גם לשדה תעופה לעבוד.
מראיין: כן.
יצחק: גם ברכבת שבאו אמריקאים, אמריקאים הפציצו את הרכבת שמה במִילְדוֹרְף. היינו הולכים לרכבת לעבוד. היינו מוציאים את הפרודוקטים מבפנים.
מראיין: כן. מה אתה עשית בשדה התעופה בלילה?
יצחק: היינו מוציאים את הקרח, את השלג
מראיין: ממה?
יצחק: עם האת.
מראיין: אבל מאיפה? מאיפה? מהרצפה?
יצחק: מהרצפה, מהרצפה. שיבואו אווירונים שיראו את ה את הכביש. שחור. שמה היינו מוציאים את
החצי מטר את השלג, אחרי כמה רגעים עוד הפעם שלג.
מראיין: של מי היה שדה התעופה הזה?
יצחק: של הגרמנים.
מראיין: כן. אה אתה זוכר אנשים שעבדו אתך בשדה תעופה הזה?
יצחק: לא. כל מיני אנשים, לא אני זוכר
יצחק: לא יכול לזכור. כמה זמן עבדת שם?
יצחק לא הרבה, פעם פה, פעם שמה.
אישה: אתה רוצה ללכת? [דיבור צדדי]
יצחק: לא. רוצה.
יצחק: פעם פה היינו עובדים, פעם שמה
מראיין: במִילְדוֹרְף היו שורפים?
יצחק: בקשה?
מראיין: היו שורפים במִילְדוֹרְף?
יצחק: לא
00:50:01
מראיין: מה היו שמה עושים?
יצחק: במחנה מחנה עבודה היה. שום דבר אחר לא היה. לא שורפים, לא שום דבר.
מראיין: אתה כבר חשבת שאתה תינצל בתקופה הזאת?
יצחק: שאנחנו היינו שמה, כן.
מראיין: מה הביא אותך לחשוב ככה?
יצחק: קודם כל היה לנו מחשבה שלא היה לנו קרמטוריום, קודם כל. ולא היינו מקבלים מכות כּוֹמוֹ שמחנות אחרות ה אחרות . גם הרוב היינו שומעים את החדשות במחנה הזה.
מראיין: איך? עם מה?
יצחק: חדשות כן? הרוסים מתקדמים, אמריקאים מתקדמים.
מראיין: מה שמעתם למשל? איזה חדשות למשל שמעת?
יצחק: ש אמריק שאמריקאים תפסו את המקום הזה ורוסים תפסו את ברלין, תפסו את זה
מראיין: מתי תפסו הרוסים את ברלין?
יצחק: אני לא יודע. אני ראיתי בטלוויזיה אז לא זוכר מתי היה
מראיין: ב באיזה חודש אתה היית במִילְדוֹרְף?
יצחק: במִילְדוֹרְף הייתי רגע אחד בפברואר. בהתחלת פברואר. מרץ, אפריל. עד סוף עד סוף אפריל. שלושה חודשים.
מראיין: רגע, זה היה בהתחלת פברואר או בסוף אפריל?
יצחק: לא, בהתחלת פברואר. בסוף ינואר, זאת אומרת, היה. אתה מבין? מ-45 .
מראיין: כן.
יצחק: בסוף באפריל סוף 45 באפריל בא עוד אנשים מלָאגֶר אחר. הלָאגֶר הזה היו קוראים וַאלדלאגֶר . נפגשנו כולם ביחד ו שמענו צריכים לצאת לאֶקְספּוֹ רגלית.
מראיין: רגע, אז עד מתי היית במִילְדוֹרְף?
יצחק: מתי נכנסתי בפנים אתה מתכוון.
מראיין: לא. מתי, עד איזה תאריך היית במִילְדוֹרְף?
יצחק: היינו עד 20 - 22 ל לאפריל. בערך ככה. לא זוכר בדיוק.
מראיין: כל התקופה הזו עבדת ב אה שדה התעופה?
יצחק: לא.
מראיין: בכל מיני עבודות.
יצחק: בכל מיני עבודות, כן.
מראיין: איך יצאת ממִילְדוֹרְף?
יצחק: בסוף החודש באפריל באו עוד עוד מחנה שמה היו קוראים וַאלְדלָאגֶר
ושמענו שצריכים ל ללכת
מהמחנות למה מתקרבים את הרוסים מגיע האמריקאים. ושמענו שייקחו אותנו לטִירוֹלוֹ
מראיין: כן. ו ?
00:53:39
יצחק: נכנסנו ברכבת. ברכבת כל כל לילה היה הולך קדימה, אחורה. אנחנו לא היינו יודעים שהיה הולך קדימה. הרכבת היה היה הולכת, היה הולכת. וביום אנחנו רואים מהחלונות ריבונו של עולם מה, אותו מקום אנחנו עוד הפעם. מה קרה?
מראיין: אתם הייתם צריכים לנסוע לטִירוֹלִים?
יצחק: טִירוֹלוֹ . לאלפינים . באוסטריה.
מראיין: כן. אז אתה אה נוסע ברכבת הזאת שנוסעת, חוזרת ובעצם לא נוסעת לשום מקום?
יצחק: כן.
מראיין: מה קורה אחר כך?
יצחק: אחר כך המשיך ללכת. באמצע הדרך עמד הרכבת, פתחו הגרמנים פתחו את הדלתות ויצאנו מהקרונות כמו חיות. כמו אריות.
מראיין: כן?
יצחק: מי שהיה כוח קצת נכנס בבית, בבתים שמה של מהכפר של הגרמנים והוא היה היה גונב קצת תפוח אדמה, קצת, אני יודע, בגדים בשביל ללבוש. וה אזרחים שמה לא ידעו מה שקרה. לא ידעו שום דבר. טילפנו, שמה היה הכרוז של הכפר איזה שדה תעופה של הגרמנים. טילפנו, באו החיילים משדה תעופה, עשו חורבן. והרגו הרבה אנשים.
מראיין: כן.
יצחק: עוד הפעם הוסיפו אותנו, כולנו נכנסנו עוד פעם בקרונות. ו סגרו את הקרונות, המשכנו ליסוע. כמו שאני אמרתי בהתחלה, באו באו אווירונים הפציצו את הקטר האחרונית והקטר הראשון לא יכל לסחוב והשתחררנו שם לשש שעות.
מראיין: איך אתה ידעת שאתה משוחרר?
יצחק: למה אחרי שש שעות פתחו לנו את הדלתות הגרמנים ו יצאנו החוצה והגרמנים ברחו. אחרי אחרי רבע שעה שיצאנו מהקרונות אנחנו ראינו 'צלב אדום'. והיו נותנים לנו אוכל. מי שהספיק לקחת אוכל - טוב. אם לא הספיק - שום דבר. לא לקח. אחר כך ראינו ג'יפים, אוטומובילים וזה אמריקאים.
מראיין: כן, מה קורה אתך אחר כך?
יצחק: אני הייתי עם עוד שתי חב עוד שתי חבר'ה סלוניקאים. אמרתי: חבר'ה, אל תאכלו הרבה. לאט לאט. בא ג'יפ אחד, ונתן לנו קופסא, אוכל והם התחילו לאכול לאכול. אמרתי: אל תאכלו הרבה. אתם לא הייתם בצבא. אני יודע מה זה צבא, ומה זה רעב. אל תאכלו הרבה שלא יהיה לנו שלשול , שלא יהיה לנו כאב בטן. אנחנו נמות תיכף. אכלנו לאט לאט. עם שעון. אמרתי איפה נלך? נלך פה להסתובב. וראינו שדה מלא מוטורסייקל . אתה יודע מה זה מוטורסייקל?
מראיין: אופנועים.
יצחק: אופנועים. מלא אמריקאים. בא אמריקאי אחד, היינו ערומים, היינו. אמרתי לו: יוּ סְפִּיק אִיטָלִיטִיס אומר: "רגע" ככה אומר לי. ככה עם היד. בא אמריקאי אחד, אומר: אתה יודע איטלקית? כן. אמרתי לו. מה קרה? ואמרתי לו הכל. אם הוא חי שיחייה עד 120 אם הוא מת - זכרונו לברכה. הוא לקח אותנו באיזה בית. והוא הביא קודם איזה מזוודה מלא
00:58:15
אוכל. תאכלו פה כמה שאתם רוצים, לאט לאט. עוד מעט אני אקח אותכם איזה בית. אל תפחדו. אין אף אחד פה. רק אנחנו פה. נכנס בבית הזה, היה כבר צהרים. אנחנו ראינו את הבית מלא כמו כמו ביצה מלא. מלא. מלא. בגדים, רהיטים, ואוכל. חשמל לא היה. בתוך המזוודה שנתן האנגלי היה נרות וגפרורים. הדלקנו את הנרות בערב, התרחצנו. איך התרחצנו? שברנו את הכיסאות, שולחנות, התחממנו מים, התרחצנו וישבנו למיטה. ישר ישנו, דיברנו עם החבר'ה שמה. בבוקר חיפשנו בגדים. איפה לקחת? מפה בגדים, משם בגדים. אני התלבשתי כּוֹמוֹ כּוֹמוֹ שצריך. עם [דיבור לא ברור], עם מקל, משקפיים שמש, עם מזוודה מלא מזוודה מלא בגדים של גברות. גרביים, קומבינזון, חצאיות, תחתון. אמרתי אני אחפש בחורות אני אתן, מה אני צריך את זה. לקחתי גם בשבילי בגדים. מצאתי הרבה בחורות. תיקחו חבר'ה, תיקחו. איך שאנחנו הולכים אני רואה כמה חבר'ה יוונים. קצין אמריקאי יימח שמו וזכרו. אומרים תהרגו אותם. אני אמרתי לחבר'ה אמרו לי אל תדבר, תיכף. היינו כמו גרמנים. היינו מלובשים יפה. אחד היה מקל אחד על השני נו, תרביץ אותנו אומר בספניולית. אומר מאיפה לקחתם? בואו תיכנסו גם אתם שמה למעלה פה גם הם למעלה. התלבשו והלכנו.
מראיין: כן. מה עוד קורה?
יצחק: משמה עזבנו את הבית, הלכנו להיות בבית ספר. ישבנו שלושה ארבעה ימים משם עזבנו שלחו אותנו שלחו אותנו למינכן . שמה היה בית ספר של חיל האוויר שאמרתי לך קודם, כן?
מראיין: כן. חיל אויר גרמני או מה?
יצחק: בית ספר גרמני. כן. חיל האוויר.
מראיין: כן.
יצחק: שמה אני הכרתי את אשתי ו היינו איזה ביוני ביוני ביולי. בהתחלה יולי אנחנו נסענו היה מתחילים לצאת אקספורט. לשלוח כל אחד למקום שלו.
מראיין: איך יצא שהכרת את אשתך?
יצחק: בקשה?
מראיין: איך יצא שאתם הכרתם?
יצחק: הכרתי אותה, היה מוצא חן בעיני ואני לקחתי אותה.
מראיין: לא, אבל היא גם כן אה הגיעה עם הפליטים למינכן או
יצחק: כן. כן. גם מינכן.
מראיין: איפה נפגשתם?
יצחק: בבירק ב בשמה באותו שם בית ספר של חיל האוויר.
מראיין: אני אשאל אותךְ. איך אתם אה ... נפגשתם?
אישה: מה?
מראיין: איך איך אתם נפגשתם שניכם?
אישה: אני יצאתי ב בקור איפה ש היו רומנים. אני הייתי לבד ב אותה זאת ואני חיפשתי
את ה אמרו לי לרדת לבלוק שלישי אני הלכתי לבלוק שלו. וכאן אני הוא אמר אני לא יודעת
01:02:02
איך, הלכתי, היה ככה. עוד פעם היה שבא. וככה הכרנו אחד את השני.
מראיין: כן. ממינכן אתם הגעתם ליוון?
יצחק: כן.
מראיין: את נסעת איתו?
יצחק: איתי, כן. ביחד
מראיין: למה למשל לא רצית לנסוע לרומניה?
אישה: אני יודעת הוא רצה קודם כל לבית שלו ללכת.
יצחק: אני אני הלכתי משתי מהאחים שלי. אם אנחנו חיים ,אנחנו נפגשים עוד הפעם בעיר שלנו, בקורפו.
מראיין: איזה שפה אתם דיברתם ביניכם?
יצחק: גרמנית.
אישה: כמה מילים, ככה ככה.
יצחק: קצת גרמנית.
מראיין: גרמנית, אתם דיברתם ביניכם גרמנית?
אישה: ככה, קצת.
יצחק: קצת.
מראיין: כן. מה קורה אחרי שאתה מכיר את אשתך? אתה במינכן ו ? איך אתה מגיע ממינכן לקורפו
בחזרה?
יצחק: הגענו עם הרכבת לבארי .
מראיין: בדרום איטליה.
יצחק: בדרום איטליה.
מראיין: כן, ו ?
יצחק: שמה שלחו אותנו עם האוטו עד ברינדיזי .
מראיין: כן?
יצחק: אחרי זה, זה היה אוניה ו באנו ליוון. פָּאטְרָאסוֹ.
מראיין: מה אתה מצאת בקורפו? מה מצאת בקורפו?
יצחק: רגע, לא נגמר ה
מראיין: אה, בבקשה. בבקשה.
יצחק: הגענו בפָּאטְרָאסוֹ ו ברחוב, תפסו את אשתי תיכף. שאלו אותנו מאיפה אנחנו? ואיזה זה, כן? ואשתי לא ידעה לדבר יוונית ו הם חשבו שזה שהיא מרגלת. ושלחו אותה לבית הסוהר. שלחו אותה לבית הסוהר יום אחד ואני הלכתי ל לראש, לראש של הקוֹמוּנִיטֶה , של היהודים שמה. אמרתי ככה וככה. הוא בא למשטרה, הוא דיבר יידיש איתה ביחד אומר: היא יהודייה. היא יהודייה. ועזבו אותנו ואנחנו הלכנו ל לאתונה. עוד לא נכנסנו לאתונה והוֹפּ, עוד הפעם תפסו אותנו. תפסו אותנו שלחו אותנו לפִּירֶאוּס, המשטרה. אנחנו סוגרים את אשתך למה היא למה היא לא לא מקומית, לא יוונית. יוונייה. היא מחוץ לארץ. בנַאצִיוֹנָאלֶה אחרת מי היה שמה איזה קצין מקורפו שלי. מקורפו, יווני שהייתי מכיר אותו. דיברתי איתו הוא
01:05:02
הכיר אותי, אמרתי לו מה קרה יצחק? ככה וככה. אומר תלך ותבוא כל יום ותחתום ב-11. אני הולך חופשי. ישבנו 11 יום באתונה, כל יום הייתי הולך בפיראוס, הייתי חותם, אשתי הייתה חותמת, היינו הולכים הביתה. אחר כך הלכנו ל לקורפו. בקורופו עוד הפעם תפסו אותנו. כל יום במשטרה
אשתי הייתה צריכה ללכת לרשום. בקורפו אני לא מצאתי שום דבר. לא בית, לא ירושה, למי שנתתי
כל הזהב וזה אז תפס את האישה איפה היא? אני מכרתי. הייתי חולה. מה יכלתי לעשות? הלכתי אצלי בבית אני רואה כל הרהיטים כל הבגדים שלי מהאימא, מאחים מה פתאום זה שלך? זה שלי. אני הייתי גר פה. הלכתי למשטרה תביא את הנגר שעשו את הרהיטים שלך. איפה אני אמצא את הנגר? מה אני יכלתי לעשות. ישבנו איזה שלושה חודשים שמה, אחרי חודש הייתי ביוון באה משטרה צבאית. אתה יצחק בללי? כן. אתה יודע, בגילך החיילים כבר מספרים עוד בפנים בצבא לא קיבלו את ה כן, את הצו שחרור. אני לא יודע. תבוא למשטרה צבאית. באו שלושה חיילים שמה, הם רצו בבית סוהר. אמרתי: "מה, אני גנבתי? רצחתי? אני לא יווני. אני יהודי. אם הייתי יווני לא הייתם זורקים אותי לגרמניה"! אבל בצעקות. "לא, אתה תבוא למשטרה". "אני הולך לבד, אני לא צריך ליווי". הלכתי למשטרה, דפקתי, נכנסתי בפנים. אומר הקצין: "למה נכנסת ככה? אתה שמעת, אמרתי לך בבקשה? תסגור את הדלת". סגרתי את הדלת, דפקתי הוא אומר: "בבקשה". "מה יש? מה פתאום אתה צריך אותי לשרת עוד הפעם בצבא? לא מספיק שהייתי באלבניה במלחמה? עוד הפעם? אתם שלחתם אותי לגרמניה, שרפתם את המשפחה שלי. אתה רוצה עוד הפעם שאני אהיה בצבא? חייל? איך אתה מדבר? איך אתה רוצה שאני אבוא עוד הפעם פה בצבא, לשרת בצבא"? "לא. אתה מוכרח לבוא לצבא. חודש זה אנחנו נותנים לך חופש". טוב, בסדר. חופש. חודש. חודש, אחרי 15 יום אני באתי לארץ.
מראיין: סוף שיחה עם אה יצחק בללי ב- 10.5.85
תגיות הקשורות לעד