00:00:01

מראיין: איזידור אללוף, 22.03.1985. קסטה אחת, התחלה. איזידור אתה נולדת בסלוניקי .

איזידור: נכון.

מראיין: באיזה שנה אתה נולדת?

איזידור: ב-11 בינואר 1917.

מראיין: איפה גרתם בסלוניקי? תספר לי עכשיו אני אשאל אותך כמה שאלות בפעם אחת. תספר לי קצת על על השכונה שגרת בה, מה עשו ההורים? אם אתה זוכר איזה חברים מיוחדים שהיו לך? איפה למדת? אם היית בתנועת נוער? את כל ההיסטוריה הזאת שלך, הפרטית שלך, לפני המחנות.

איזידור: אתה רוצה שאני אתחיל?

מראיין: כן.

איזידור: אני גרתי מול 'בית החולים הירש' שקוראים, רחוב קליאנת'וס 25. למדתי בבית ספר 'קזז', איזה 7 שנים. עברתי ל'תלמוד תורה' עוד שנתיים. שנה אחד הספקתי לגימנסיה נוצרית. ובגיל 18 הפסקתי.

מראיין: כשגמרת ללמוד זה היה בגיל 18?

איזידור: היות שקרובים של אבא שלי, גיס, היה קבלן של צבעות, העבודה הייתה חסרה, אז קראו אותי ללמוד מקצוע, ושעד היום אני יצאתי לפנסיה עם המקצוע הזה, וניצלתי במחנה הודות למקצוע.

מראיין: כן. איזידור: מה עוד אפשר לספר?

מראיין: איך היו החיים בבית, מה עשה אבא?

איזידור: חיים תקינים, אבא היה סוחר של ניירות ערך. אם בפריז, כל מיני דברים שהיה אז עוד יש חלקים ממנו פה, מהמאה הקודמת, שהיו לאיזה נוצרי. אבל גם אין להם ערך היום. מניות, אין להם ערך, כבר שלחתי אותם פעם ל [דיבור לא ברור] של גיסי יש לי 3 גיסים, 3 גיסים, אחים של [דיבור לא ברור] אין להם ערך. אמא שלי הייתה עקרת בית, אבל אחיות שלי למדו קצת יותר ממני.

מראיין: רגע, תספר לי קצת על אבא. איך אתה זוכר אותו.

איזידור: איך אתה רואה אותי, אדם שקט, מכובד אצל היהודים ואצל הנוצרים, זה מה שאני זוכר. לא עשיר אבל מה

00:04:06

שאני זוכר, לא היה חסר בבית בעיות מיוחדות, חוץ מלקראת הסוף.

מראיין: כן. איפה הוא היה עובד בזה? איפה הייתה העבודה שלו?

איזידור: הוא היה במשרד, משרד, ובעיר באמצע העיר.

מראיין: איפה? באיזה רחוב אתה זוכר?

איזידור: לא, אני כבר לא זוכר, כבר לא קיימת היום הרחוב הזה. הוא היה שותף עם מישהו אחר נוצרי חצי, בלב העיר.

מראיין: קרוב למשהו מיוחד שאתה זוכר, איזה?איזידור: קרוב לרחוב וֶנִיזֶלוֹס , זה היה כמו שזה בן יהודה היום פה. סמטה.

מראיין: אתה כיבדת אותו?

איזידור: מאוד. מאד.

מראיין: איך זה, איך זה איך זה היחסים של אבא ובן בסלוניקי, אני רוצה לשמוע על זה קצת.

איזידור: האמת שיחס, יחס טוב. תמיד היה אומר שאם חס וחלילה שאני אדאג לאחיות ולאימא. זה מה שבא לי תמיד. יכול להיות שזה היה תקופה אחרונה?

מראיין: כי אתה בעצם היית הגבר השני בבית?

איזידור: השני, האחיות היו יותר גדולות.

מראיין: כן. מאמא, מה אתה זוכר?

איזידור: אמא טובה, שעד היום יש לי כאב שליוויתי אותם עד שמה , למרות שהיא הרבה פעמים אמרה לי: "לך. לך תברח עם הנוצרים. אתה ניצלת מאלבניה, מהחזית נגד האיטלקים יכול להיות שתנצל שוב". וכמו שניצלו, כמו חברים שלי. אם הייתי שומע אותה, אותו דבר אחיות: "לך תשאיר אותנו". לא. עד הרגע האחרון ראיתי, אני הייתי אצל הנוצרים מחוץ לעיר, ירדתי וראיתי שעשו בלוק כדי לקחת את הרחוב ההוא, ואז ראיתי את אמא שלי שבוכה, זה עשה לי להכניס את הקוֹקָרְדָה שהיה לי בפנים, לתלות אותה וללוות אותה. אותם. לא, את אמא ואבא, את האחיות לקחו טרנספורט אחר. טרנספורט אחר. זאת אומרת הבדל של שבוע ימים.

מראיין: כן. אתה זוכר איזה חברים מיוחדים מהבית מסלוניקי. היו לך הרבה חברים?

איזידור: הרבה חברים. הרבה נוצרים, מה לא שייכים לזה לסיפור הזה. הרבה חברים נוצרים שכן רצו לעזור לי ולהוציא תעודת זהות, והיה לי שם אִיסִידוֹרוֹס נוצרי שרצו לעזור, ולא ולא רציתי לשמוע אותם.

מראיין: אתה זוכר איזה חבר מיוחד?

איזידור: פֶּטרוֹס, נִיקוֹס, יוֹאָנִידִיס, לא יודע אם חיים היום

מראיין: להוציא תעודת זהות נוצרית מזויפת או...]?

איזידור: אסור. אסור.

מראיין: הוציאו לך.

איזידור: הוציאו לי. הוציאו להרבה. וניצלו. אמרו ההורים כבר מבוגרים, אנחנו עוד צעירים גיל, 20, 24, 23, 19, עוד אפשר להחזיק רובה, אלה ששירתו כבר ביוון, אני שרתתי ב- 1938 כעבור שנתיים ב-1940 תקפו האיטלקים את דרך אלבניה את יוון. אז, אז התגייסתי שוב, קראו אותי. אז התנפלו שני מעצמות נגד יוון.

מראיין: כן.

איזידור: שתי החזית

מראיין: רגע, תספר לי עוד קצת על החברים האלה שניסו לעזור לך והוציאו לך תעודת זהות מזויפת.

איזידור: לא הספיקו להוציא לי.

מראיין: לא הספיקו.

איזידור: לא הספיקו. היה מדובר היה מדובר, היה דרך לעלות להרים, בתור פרטיזנים. אבל שיש לא יודע אחד הלך לאמריקה, אחד הלך...] שניים חברים ידידים מקרוב שהצליחו, הוציאו את ה הוציאו להם תעודת זהות, אה פשוט עם שם יווני ועלו עם הפרטיזנים.

00:09:28

איזידור: אחד אני זוכר, מואיז עוזיאל, הוא עובד באניות ב'צים' היום. ומצאתי אותו בחזרה מתי שאני חזרתי מגרמניה. הוא אמר: "סבל, אבל תמיד עם רובה ביד". סבל, רעב, לחם נגד הגרמנים, בהרים כן, באולימפוס , אבל ניצל את עצמו, ההורים שלו הלכו.

מראיין: איך הציעו לקרוא לך?

איזידור: אִיסִידוֹרוֹס.

מראיין: אִיסִידוֹרוֹס.

איזידור: יווני, עוד יש לי פה איזה איזה מסמך של הצבא היוונית. איזידור, אִיסִידוֹרוֹס זה שם נוצרי ממש. יש שם נוצרי אִיסִידוֹרוֹס. איזידור איזידור זה ישראל. אולי זה יהיה פה . לא

מראיין: כן, אז אני מבין שהיה לך דחף מאוד חזק להישאר עם ההורים, להישאר עם הזהות היהודית אה

איזידור: הדחף הדחף בתור בן. ושראיתי שאין להם שום אין להם מישהו שיעזור להם, היחידי. אז זה עשה לי ללוות אותם.

מראיין: אתה היית שייך לאיזה תנועת נוער למשל?

איזידור: לא.

מראיין: שום דבר?

איזידור: לא. היה איזה איזה מועדון מוזיקלי כמו שכולנו יש פה, כן, אבל היה מסודר, כולם נגנים. זה היה נוער גם כן ציוני, כולם שיום אחד חשבו על מדינת ישראל.

מראיין: הייתה לך תחושה ציונית חזקה?

איזידור: כן. זה כן.

מראיין: תספר לי את זה קצת.

איזידור: התחושה עוד שבהיותי 17 – 18 אז התחלתי להבין את ה את ה של חלק מהנוצרים, היו נוצרים שבכו מתי ש . היו נוצרים שבכו, הוותיקים כשהיו לוקחים את היהודים; והיו כאלה ששמחו שייקחו אותם היום, מחר ניקח את הכל מה שיש בפנים, וככה זה קרה. מתי שאני חזרתי וראיתי דברים אצל השכנים. ככה זה קרה. אז את הקרשים הוציאו כדי לחפש אם יש זהב, בתקרות שמה יש גם כן קרשים עם רעפים, הוציאו את הכל. שעשיתי משפט כדי לקחת את הבית כן, אחר כך עשו כביש ואז הם נתנו לי פיצויים מפני שחזרתי אליהם.

מראיין: כן. אז תספר לי קצת על התחושה הציונית הזאת שהייתה לך. מה זה היה להיות ציוני בסלוניקי?

איזידור: הרגשתי בתור יהודי שאת האפליה ברחובות שלפעמים היו אומרים לך "יהודי מלוכלך" או לא רצוי.

מראיין: אפילו עוד לפני המלחמה.

איזידור: לפני המלחמה, למרות ששירתתי. אבל, הדחף בא לי תיכף שהשתחררתי עוד בהיותי בגרמניה. אם תקום מדינת ישראל, 45 עוד לא הייתה מדינת ישראל כן, זה להגיע ולקחת רובה ביד. שלא יקרה שוב, מה ש

מראיין: כן.

איזידור: יש כאלה שנרשמו, שחזרתי בסלוניקי, יש כאלה שנרשמו עם ההחסרה 'הכשרה' כן, הצליחו להגיע ב- 45 – 46 – 47 . אני התחלתי לעבוד ביוון לבד, כן, בלי הורים בלי כלום, ודרשתי מטעם הצבא שיתנו לי שחרור לצאת. אז היה מלחמת אזרחים ב- 47 – 48 בין הרויאליסטיים לצד המלך, אבא של קונסטנטין שהוא בגלות גלות היום, כן, וקומוניסטים. דרך אלבניה דרך בולגריה, כן? שאלה רצו משטר קומוניסטי והיתר רצו משטר רויאליסטי , מצד המלך. לי נכנס לברוח. אז אמרו לי מהצבא, והייתי שוב פעם מִיטָאקְטֶלֶפְסִי מילואים, ברזרבה קראו אותי שוב נגד הפר נגד הקומוניסטים.

00:15:30

מראיין: וזה אחרי.

איזידור: ב- 48 , לפני שקמה מדינת ישראל.

מראיין: בסדר, אני אני רוצה, בכל אופן שנשמור על איזשהו סדר כרונולוגי של הדברים, אז אנחנו עדיין נמצאים בסלוניקי לפני המלחמה. ספר לי, איך אתה בעצם יודע שהולך לקרות משהו נורא ליהודים? מה מרגישים בעיר? מה מה מה בדיוק קורה שמה?

איזידור: שהייתי בן 16 - 17 שרפו שני שני רובעים של יהודים מחוץ לעיר. קמפבל שהיו קוראים. אתה מקליט את זה?

מראיין: כן.

איזידור: ועוד מקום אחד: 151 'סְיֶינְטוֹ סִינְקוּאֶנְטָה אִי אוּנוֹ' שהיו קוראים, שרפו כמה בתים בלילה, הרגו פצעו כמה יהודים ואנסו אישה שהייתה בהריון. בבוקר הלכתי לראות וראיתי סמרטוטים עם נפט ב בחלונות וזה היה מין מין פַּרְטָייִ פַּרְטָייִ 3-E . 3 אפסילון זה היה מין תנועה לאומנית נגד היהודים, אלה אשר עשו את המעשה הזה.

מראיין: איך קראו לתנועה הזאת?

איזידור: 3 פעמים E. יש הסבר כזה. כן

מראיין: 'שלושת האֶפְּסִילוֹנִים'

איזידור: כן 'שלושת האֶפְּסִילוֹנִים'. כן. אתניקי אקסנטס אבריאו משהו מכוון נגד היהודים. אז

מראיין: כן.

איזידור: זה עשה לי עוד לפני המחנה, עוד לפני שבאו הגרמנים, להרגיש שמוכרח להיות מקום משלנו.

מראיין: כן.

איזידור: שנוכל להגן על עצמנו.

מראיין: כן.

איזידור: תשאל.

מראיין: מה קורה אחר כך אחרי השריפה הזאת של הקמפבל ושל ה-151? איך איך מרגישים היהודים בסלוניקי?

איזידור: פחד. פחד. זה כולם רצו לעבור באמצע עיר, במרכז העיר, לא להיות מרוחקים, כי היו 70,000 יהודים. ותתאר שבאותה תקופה באתונה היו 2,000 יהודים ובעיירות נידחות ליד גבול בולגריה, ליד גבול אלבניה. עיירות קטנות. כמו וֶריה דראמה , קוואלה , שם היה מאוד קטן. כולם רצו לעבור איפה שהריכוז הגדול של היהודים.

מראיין: ואנשים באמת עברו מה ?

איזידור: חלק עברו, חלק הקומוניטֶה , איך קוראים קומוניטֶה בעברית?

מראיין: הקהילה.

איזידור: הקהילה בדיוק כך. הקהילה היהודית עשתה צריפים קרוב למרכז העיר והעבירו אותם. זה קמפבל היה איזה 10 ק"מ רחוק ממרכז העיר, מקום מבודד, בגלל זה עשו את זה שמה.

מראיין: כן. מה קורה בבית? מה אתם מדברים בבית? מה הייתה השיחה בבית ברגע שיודעים שמה שקרה הדבר הזה.

איזידור: נו כרגיל. מה נעשה? מה לא נעשה? איך נעשה? לאן לברוח? לא לכל אחד היה אמצעים את האמת. יש חלק שהם ברחו לאיטליה, יש חלק שברחו לצרפת. מדינת ישראל לא הייתה קיימת.

מראיין: ניסיתם לחשוב על איזה בריחה?

איזידור: לא, לא ניסינו, כי לא היה אמצעים.

מראיין: מה זה דרש? איזה אמצעים היו דרושים כדי לברוח?

איזידור: כסף, כסף, כסף. אנשים שיעבירו אותך לאנייה, ולברוח.

מראיין: למרות כל התחושות האלה של ההשתייכות למקום, אנשים ברחו. אתה זוכר אנשים שהצליחו לברוח?

00:20:53

איזידור: חלק ברחו. חלק ברחו.

מראיין: זאת אומרת שכבר תפסו בראש שלהם מה הולך לקרות פה.

איזידור: כן. יש כאלה שהיו, או הרבה יותר מלומדים ויותר מבוגרים ממני, שתפסו באמת. זה כל זה מה שמסופר זה עוד ב-1931-3, על השריפות האלו, על התקפת היהודים. זה היה עוד 7 שנים לפני המלחמה, 7-6 שנים. נולדתי ב- 17 אז הייתי 13 ? - 16.

מראיין: 33

איזידור: 33 .

מראיין: וזה מוקדם כדי לברוח, אבל בכל זאת אנשים כבר מריחים מה קורה.

איזידור: בכל זאת כן. עניין של הגרמנים עוד לא הריחו את זה, הריחו את הסכנה שלעבור במקום יותר בטוח. למרות שסלוניקי זה עוד מהגירוש של ספרד .

מראיין: כן. כן.

איזידור: סבא של סבא מספרד, קטלוניה, מה שהיה מסופר. אבא של אבא שלי. הגירוש של איזה שנה זה היה?

מראיין: 1492. כן.

איזידור: איזבלה . איזבלה זה היה

מראיין: כן.

איזידור: אינקוויזיציה שהיה בספרד.

מראיין: כן, כן. מה עוד אתה זוכר מהתקופה הזאת? קצת יותר מאוחר, בשנים יותר מאוחרות.

איזידור: עבדתי ב- 38 התגייסתי. שם היו לוקחים בני עשרים.

מראיין: רגע, מה קורה בין 33 ל- 38 מה אתה עושה?

איזידור: החיים התחילו במסלולם. עבר כל הפוגרומים האלו עברו כאילו לא קרה כלום. החיים המשיכו ל המשיכו לרוץ.

מראיין: כן. מה אתה עשית? אתה היית אז תלמיד?

איזידור: לא.

מראיין: כבר הפסקת ללמוד?

איזידור: ב- 35-6 כבר נכנסתי ל פירמה של הדוד שלי, שהיו שני קבלנים אחד נוצרי ואחד אללוף גם כן.

מראיין: איך קראו לפירמה הזאת?

איזידור: מולכו ואללוף.

מראיין: בצבעות.

איזידור: צבעות כן, שהיו לוקחים עבודות ממשלתיות, אתונה סלוניקי. היו מהנדסים יהודים שהיו נכנסים בממשלה אז כמו בבית, ואז היינו עושים עבודות. הלכתי עד אתונה. היו משלמים גם את המלון, גם את השהייה, גם את ההוצאות ומשכורת.

מראיין: כן.

איזידור: ועשינו מחנות בשביל הצבא, צבענו. זה היה ב- 38 . ב- 39 כבר התחילה מלחמה.

מראיין: מתי התגייסתי לצבא?

איזידור: שירתתי 38 הספקתי לעשות

מראיין: ב- 38 התגייסת?

איזידור: התגייסתי צבא סדיר, כן. עשיתי 18 חודש או משהו כזה. שוחררתי.

מראיין: איפה שירתת?

איזידור: ב קִילְקִיס יוון. זה לא רחוק מסלוניקי. קילקיס, דראמה במקדוניה.

מראיין: בקרוב לסלוניקי. אבל מה אתה היית, מה עשית בתור חייל?

00:24:58

איזידור: טוראי. טוראי.

מראיין: זה עוד לא בתקופה של המלחמה עם אלבניה שם אה

איזידור: בתקופה של המלחמה.

מראיין: ב- 39 התחילה שמה המלחמה.

איזידור: ב- 39 כן. ב- 39 תקפו האיטלקים דרך אלבניה, והגרמנים נכנסו תיכף דרך בולגריה.

מראיין: מה את עשית בתקופה הזאת של המלחמה?

איזידור: 6 חודשים בשלג. מה זה מה זה לבנון פה? זה דומה באמת הרבה פעמים, אני רואה את השלגים מהחרמון בג'בל ברוך שקוראים את זה, כן, זה דומה כמו המקומות האלה. 6 חודשים שלג.

מראיין: ואתה הצטרפת לחזית באלבניה.

איזידור: באלבניה. באלבניה שירתתי כן.

מראיין: מה עשית שם?

איזידור: לחמנו. האיטלקים ניסוגו איזה

מראיין: תספר לי קצת על היהודים בצבא היווני שנלחמים באלבניה, והם מסלוניקי. זה זה

איזידור: באותו התקופה היה סגן אלוף יהודי שנהרג בתור ראש ראש התור נגד האיטלקים והקימו לו אנדרטה.

מראיין: איך קראו לו?

איזידור: מרדכי פריזיס , הנה זה גם זה השם שלו.

מראיין: מה השם שלו?

איזידור: מרדכי פריזיס זה היה סגן אלוף , זה היה אני זוכר שהיה אה כמו שזה היום אלוף פיקוד צפון, מרכז, דרום, היה לו סירידה הוא היה אחראי. ועשו לו כבוד גדול.

מראיין: מה אתה יכול לספר עליו?

איזידור: לא. מרחוק, מרחוק, מהעיתונות. כן, פעם אחת ראיתי אותו בחזית כשהיה מסתובב בין היחידות. אה בסוף הוא נפל בראש באיזה התקפה נגד האיטלקים. הוא לא היה מסלוניקי, הוא היה מ אוֹרֶסְטִיָאדָה איזה עיירה רחוקה מסלוניקי איזה 200 קילומטר. או לאריסה , לא זוכר . העיקר שהיה יהודי שלא היה מדבר ספרדית . הוא היה ממש, ממש נוצרי. כל כך פטריוט הוא היה.

מראיין: ממש לא דיבר ספניולית .

איזידור: לא דיבר ספניולית. כן.

מראיין: אז כמה זמן אתה היית שם, בגבול של האלבנים?

איזידור: איזה שישה חודשים.

מראיין: אחרי זה אתה חוזר בחזרה לסלוניקי?

איזידור: מהגבול ה של אלבניה עברתי לגבול של בולגריה, שהיה ידיעות שהגרמנים נכנסים לשמה.

מראיין: כן.

איזידור: 1940 החזית נשברה. שהגרמנים תקפו מכל החזיתות, כולל שעזרו לאיטלקים, עם המטוסים האלו ה'שטוקה' שהיו אז, וממש ירדו על החפירות שלנו.

מראיין: נשברת החזית אתה חוזר לסלוניקי, מה קורה?

[צלצול טלפון הפסקה בהקלטה]

מראיין: מה התחלת לספר לי? נשברה החזית. מה קורה?

איזידור: נשברה החזית, חלק גדול נפלנו בשבי.

מראיין: כשאתה אומר נפלנו, גם אתה נפלת בשבי?

איזידור: גם אני, גם אני. גם אני.

00:29:48

מראיין: מה זאת אומרת? ואיפה הייתם בשבי?

איזידור: אה מתי שנשברה החזית אז הייתה פקודה לשבור את הרובים, לשבור את המקלעים שלא יפלו שלא יפלו שלמים, כן? ואז ראינו שהדרכים, ההרים תפוסים על ידי גרמנים ואיטלקים. ואז הרמנו ידיים.

מראיין: ממש, רגע אני לא מבין, הייתה פקודה לשבור כלי נשק?

איזידור: פקודה של המפקדים שראו שכבר אבוד הכל למה שייפול נשק? זאת אומרת להוציא את הבריח לזרוק אותה למקום אחר. את הרובה למקום אחר.

מראיין: מעניין.

איזידור: כן, זה אני ראיתי במו עיני ושמעתי את המפקד שלי. העבירו אותנו ברגל, איזה 200 ק"מ, מהחזית לתוך סלוניקי. עשו מיון: מאיפה אתה, מאיפה אתה? הכניסו אותנו באיזה מחנה גדול איפה שאני התגייסתי.

מראיין: בשבי. זה אתה מספר כאילו שאתה בשבי, בידי מי היית בשבי?

איזידור: על ידי הגרמנים.

מראיין: על ידי הגרמנים.

איזידור: אני חזרתי בבית כבר בסלוניקי כבר ראיתי את הגרמנים שהיו כבר דרך הים שבאו. או הצנחנים. מה קרה אז, שחלק מיוון חולק לאיטלקים, חלק חולק לגרמנים .

מראיין: ואתה היית בחלק של ה ?

איזידור: של הגרמנים.

מראיין: גרמנים. כמה זמן היית בשבי?

איזידור: לא הרבה זמן. איזה חודש ימים, וכל אחד השאירו אותו חופשי, הלך לביתו. 1940. 41 . 41 . מראיין: כן, אתה חוזר הביתה ואתה מספר למשפחה להורים

איזידור: מה שקרה בחזית. הם אמנם ידעו, לא ידעו את האמת, אבל ידעו מפי מה שעבר על הצבא ואיך נשבר החזית.

מראיין: כן.

איזידור: מצאנו את הגרמנים בעיר. בהתחלה לא היה שום רמז. כל אחד בעסק שלו. עברה איזה שנה 42 . לא, פחות, 41 וחצי משהו כזה 6 חודשים, 6 חודשים, אז התחילו את הצרות לעשות כל אלה שגרים מסביב לעיר מצד זה, יעברו לצד הזה. הבנת, שיהיו מרוכזים.

[צלצול טלפון הפסקה בהקלטה]

מראיין: כן. מרכזים את היהודים של סלוניקי. איפה מרכזים אותם?

איזידור: נתנו פקודה לראש הקהילה היהודית בסלוניקי, לרכז את היהודים במקומות מסוימים שיהיה קרוב. מה זה? אחר כך הבנו מה היה המטרה. והכריחו להם את הקהילה, ראש הקהילה היהודית לתת את השמות של העשירים, של העניים, של כל היהודים.

מראיין: מי היה ראש הקהילה?

איזידור: קשה לזכור אותו. מה שאני זוכר, שהיה איזה רב, הרב קוֹרֶץ , יהודי גרמני. הוא היה יד עשו אותו יד ימינו של הנאצים, היות שהיה יליד גרמניה אז הוא קרא אותנו לאיזה בית כנסת גדול שהיה, כי הוא רצה לעשות איזה הרצאה. למשל: שנלך שלא נביא התנגדות, שנלך במשפחה ביחד, לא ניפרד שמה. עד שזה ייגמר המלחמה.

מראיין: כן, תספר. אני, אני בסדר.

איזידור: עד שזה ייגמר המלחמה ונחיה ביחד. לא היה מדובר לא על מחנה ריכוז, לא על השמדה ולא על כלום. בסוף, בסוף הרגו אותו גם כן.

מראיין: איך אתם בתור יהודים קיבלתם אותו אז?

איזידור: לא היה לא היה ברירה לאן לברוח, איך שאומרים. כל אירופה הייתה כבר תפוסה על ידי הגרמנים. איפה? היו מקרים שהכרתי קרובי משפחה שנתנו כסף כדי להוביל אותנו בטורקיה, כן? וזה היה מודיע יד עם ה עם הנאצים, לקחו את הכסף באמצע, בלב ים, הגרמנים תפסו אותם. יש כאלה שהצליחו. חלק קטן. לעבור

00:35:36

לאיטליה, כי איטליה היא הייתה הרבה יותר טובה מהגרמנים.

מראיין: לא, אבל אני שאלתי אותך איך אה איך אתם התייחסתם אליו, אל הרב הזה הקורץ הזה?

איזידור: אף אחד לא ידע מה מה הולך לקרות. אף אחד לא ידע. חלק האמינו, חלק לא האמינו. חלק תפסו את המזוודות הלכו באתונה, כשהיו האיטלקים; עוד חלק אחד, הנה כמו פפו אצלהם היו האיטלקים, הצליחו גם כן אצלהם גם כן היו איטלקים. לחלק שהיו האיטלקים מצאו שיותר טוב מתחת לשלטון האיטלקי ממה שהגרמנים, זה כבר זה כבר ידעו הרבה. אז כבר אחרי זה כבר התחלנו לראות ש מריקים חנויות של יהודים של 3-4 קומות כמו אלבו נגיד, אני זוכר, דברי ברזל, שטיחים, חנויות של יהודים גדולים ש מריקים את החנות מעמיסים על משאיות לכיוון

מראיין: איך קראו לחנות הזאת?

איזידור: אלבו, 'אלבּוֹ פְרֶר' , 'האחים אלבו'. גם כן יהודים סוגרים אותם לקחו את כל הכספים שהיה בפנים. במקום. נחמה, נחמה, 'בנק אוניון', 'בנק אוניון'.

מראיין: זה היה בנק יהודי ממש.

איזידור: בנק יהודי, מנהל יהודי, בעל הבית יהודי כן. רקנאטי כבר היו פה אז .

מראיין: רקנאטי גם היה להם שם בנקים בסלוניקי?איזידור: לא [דיבור לא ברור] תפסו את כל הארץ. לא, אבל בנקאים היו שמה אבא שלהם, סבא שלהם, בנקאים היו.

מראיין: אתה זוכר בנקים שלהם בסלוניקי?

איזידור: כן. בנק קטן. בנק קטן. שני חנויות. כן. כמו שהתחילו פה ברחוב הרצל ב-1930, 1934. היו אנשי בנקים עוד מאז, הילדים האלו שיש היום דני וכולל 3 אחים, היו קטנים.

מראיין: כן והיום הם מנהלים של ה ?

איזידור: היום הם המנהלים של הבנק, של הבנק דיסקונט.

מראיין: כן, אני מבין. מה עוד אתה זוכר למשל כמו שרוקנו את הברזל, את הבנקים. מה עוד אתה זוכר שהם עשו?

איזידור: ראשית כל היה אסור להסתובב בלב העיר. נסגרו העבודות בשביל היהודים. ובאותו הזמן התחילו לשים את הקוקרדה את ה מגן דוד . לתלות את הזה הצהוב. שיידעו ברחוב מי זה יהודי, מי לא יהודי.

מראיין: כן.

איזידור: אני עברתי לגור עם אחותי. אחד הנשואה עם שני ילדים. קצת יותר במרכז, איפה שאמרו וכל אחד התחיל למכור מכונת תפירה בשביל כיכר לחם. סדינים טובים חדשים, דברים טובים, כן, בשביל לקנות קצת חיטה.

מראיין: למה היה מצב כלכלי כל כך קשה?

איזידור: לא היה עבודות, לא היה עבודות. ליהודים יותר. הנוצרי היה יכול לעבוד אצל הגרמנים. גם אני עבדתי אצל הגרמנים עם שם נוצרי, אבל כאן פשוט, פשוט הקבלן עשה נייר ת'אקיס ת'יאודוראקיס. נכנסתי לעבוד בתור צבעות. לא ידע הגרמני כן? אבל תקופה קצרה. קצרה. ליהודים היה אסור.

מראיין: ואיך היה המצב הכלכלי בכלל בסלוניקי?

איזידור: רע מאד. רע מאד.

מראיין: גם של הנוצרים?

איזידור: לא. גם של הנוצרים. גם של הנוצרים.

מראיין: לא היה מי יודע,

איזידור: לא, גם של הנוצרים כי לקחו את כל התוצרת, כמו תפוחי אדמה למשל, כמו חיטה, היו לוקחים בשביל הצבא. גם להם.

מראיין: כן, מה עוד אתה זוכר מהתקופה הזאת בסלוניקי בתור נער?

איזידור: 1942-3 התחלנו להרגיש שמשהו לא לא בסדר ואין מוצא.

מראיין: כן.

00:41:09

איזידור: ולא עברו איזה כמה חודשים מכל העסק הזה שהתחילו ללבוש את ה'טלאי הצהוב' כן? אז התחילו מדובר לעשות טרנספורטים. סגרו איזה חלק מהעיר, 'ברון הירש' שהיו קוראים. דווקא דווקא שם יהודי. שזה היה קרוב לתחנת הרכבת המקומית של סלוניקי. שיהיה קרוב, סגרו את החלק הזה, ומהעיר היו מעבירים אותם, אותם שמה רזרבה, כן? מתי שהיה רכבת מוכנה, אז היו מכניסים 3,000 איש כל פעם. מאתיים איש לכל קרון עם פח אחד בשביל הנוחיות. סגורים עם שרשראות הדלתות. חלון קטן, קרונות של סוסים.

מראיין: עכשיו אני אשאל אותך שאלה כזאת, אתה זוכר את הלילה לפני שלוקחים אתכם. מה היה בבית?

איזידור: אני לא הייתי בבית. אמא שלי הייתה אומרת תמיד תישאר עם הנוצרים, לך. הייתי פעם פה, פעם שמה אצל מכיר, היה לנו כמה צבעים שהיו מכירים אותי מחוץ לעיר. הייתי מוציא את הזה שם אותו בכיס, אף אחד לא לא מכיר אותי אם אני יהודי, אם אני נוצרי. בוקר מוקדם אני כל פעם הייתי חוזר לראות את אמא שלי, את ההורים, כן? מה העניינים? מה חסר? מה, מאיפה אפשר להשיג קצת חיטה? כדי לעזור להם, אז ראיתי שכבר הרובע כבר היה סגור .

מראיין: זאת אומרת אתה בדרך כלל היית מחוץ ל'ברון הירש'?

איזידור: 80% מהתקופה הזאתי הייתי בחוץ חופשי. כשחזרתי בוקר בוקר אחד כדי לראות מה העניינים, אז ראיתי שכל הרובע איזה 3-2 רחובות היו סגורים על ידי הגרמנים. איך קוראים את זה, זה מה שעושים שלנו בלבנון

מראיין: עוצר.

איזידור: עוצר. עוצר. אף אחד לא יוצא בחוץ לפני שנותנים פקודה. נכנסתי, ראיתי את אמא שלי בוכה, אבא, אחות שלי, אחות אחרת הייתה גרה במקום אחר. ואז התחלתי לראות שהתחילו להוציא שני מזוודות כל אחד, מזוודה שני מזוודות כל אחד, קצת בגדים שהוא יכול לקחת. אמרו מה ש מה שיכול לקחת כל אחד שייקח. הביאו לא לא לא משאיות לא כלום, ברגל. ברגל. מאיפה שהיינו אנחנו איזה 4 ק"מ כמו מפה עד אמצע בן יהודה, שזה היה תחנת הרכבת. 'הברון הירש' הזה היו קוראים את הרובע הזה. ברגל העבירו אותנו. הרבה פעמים חשבתי.'להוציא לצאת מהשורה היה קל מאוד. קל מאוד היה לצאת צעיר. אבל הדחף מ מלעזור ומלראות אותם במצב כזה, אז החלטתי ללוות אותם.

מראיין: כשאתה אומר קל מאוד, בדרך כלל הלוא אומרים אנשים מה יכולנו לעשות, איך יכולנו לברוח? והנה אתה בא ואתה אומר לי היה קל.

איזידור: לברוח אני, לא אבא שלי.

מראיין: כן.

איזידור: ולא אמא שלי, שלא היו מדברים את השפה היוונית טוב.

מראיין: בזכות זה ש

איזידור: לא מדברים את השפה היוונית טוב. לי היה קל, לא היו מכירים אותי בחוץ. קל מאוד לברוח צעיר. יצאת מהשורה, כן? לא ראה אותך השומר שזה אחד מאתיים מטר קדימה, 100 מ' אחורה, יצאת מהשורה, כי היו, הסתובבו נוצרים משמאל ומימין בכביש, כן? קל מאוד אם היית יוצא. אז החלטתי ללוות אותם מה שיהיה – יהיה.

מראיין: כן, לאן הגעתם?

איזידור: לרובע הזה שהיו קוראים 'ברון הירש', שזה היה על יד תחנת הרכבת. שמה נשארנו כמה ימים סגורים מכל הצדדים על ידי גרמנים.

מראיין: אה אז רגע וכשבאת לבקר את האמא שלך, איפה זה היה בדיוק?

איזידור: לא, זה היה בבית.

מראיין: כן.

איזידור: המקום הזה, ברון הירש זה כבר היה המקום האחרון לפני כניסת לרכבת, לקרון. איזה 100 מ', אבל רובע עדיין גדול, אבל מה, סגור ומכל הצדדים על ידי גרמנים. על ידי גרמנים והיה המשטרה המקומית של יהודים

00:46:48

ששמו להם סרט פה הגרמנים, אה זה היה משטרה יהודית. זאת אומרת שעוזרים לגרמנים.

מראיין: כן.

איזידור: כעבור שבוע ימים נכנסנו לזה ל לטרנספורט . לקרונות. 2,500 – 3,000 כל פעם. זה היה לוקח שבוע ימים עד שהיה חוזר הרכבת שלא היה פנוי ה

סיום צד קלטת

00:47:29

התחלת צד קלטת

מראיין: שבוע ימים נכנסנו לטרנספורט.

איזידור: אחרי 8 ימים נסיעה עם הרכבת הגענו לשערי אושוויץ בדרך לילות שלמים היו הייתה הרכבת נעצרת, כי היה ידיעות שהכוחות הגרמניים כל מיני דברים או שהיה סגור הדרך. העיקר שלקח שבוע ימים.

מראיין: מי אתה חושב שהתקיף?

איזידור: הפרטיזנים. פרטיזנים בדרכים בתוך יוון. אחר כך היה פרטיזנים בתוך דרך בלגרד, יוגוסלביה. יוגוסלביה. או שהמסילת [רכבת] הייתה תפוסה יותר קדימה והיו נעצרים. העיקר שלקח שבוע ימים.

מראיין: מה הרגשתם בתוך הרכבת הזאת?

איזידור: דיכאון, דיכאון ולכלוך, בלי להתרחץ, בלי מים. עם סיר אחד גדול של פח שעשו שהיו עושים צרכיו , את הצרכים האנשים. צפוף, 200 איש בישיבה ברצפה. אחר כך אני אמרתי, מה עשיתי? לפחות לא הייתי רואה את זה. אבל זה היה מאוחר, היה עדיף לברוח. הגענו לאושוויץ לרמפה , אז כבר היה מנגלה שמה, ועוד אחד. ירדנו התחלנו לראות כבר מדים, הפעם הראשונה שראיתי עם פסים שהתחילו לזרוק את המזוודות שמאלה וימינה דרך הדלתות, כן. ואז, נשים להנה, זקנים לשמה, אה נכים מהמלחמה עם הקביים ועם העגלות נכים, כן, לצד אחד. צעירים - אותי, שמו אותי לצד של הצעירים. והייתי מסתכל לצד של ההורים, הייתי, הייתי רוצה לברוח לשמה. לא הייתי לא היה עובר 24 שעות, כבר הייתי [נרצח], אם הייתי הולך לשמה. מצד אחד היה בירקנאו שזה היה הקרמטוריום כן? 4 קילומטר, 3 קילומטר. אז ראיתי את הדלת שהיה כתוב 'ארבייט מאכט פריי' – אושוויץ - 'העבודה משחררת'.

מראיין: הרמפה הזאת זה היה לפני השער הזה שכל הזמן מראים בטלוויזיה?

איזידור: ממש לפני השער הזה, עוד קיימים עד היום, ועוד עוברים רכבות כאילו לא קרה כלום. אבל חלק המספריים, כן זה נשאר לחוץ כשהם עשו הגרמנים.

מראיין: מה זה המספריים האלה?

איזידור: למשל הרכבת ממשיכה ככה, כן, עושים דבר כזה, מחליף, מחלף, כן? שזה ליד הדלת של אושוויץ ועוד אחד לכיוון בירקנאו, שיהיה חופשי החלק האמצעי.

מראיין: כן זה נשאר.

איזידור: זה נקרא זה נשאר עד היום. זה נשאר עד היום. איך שראית את [דיבור לא ברור]. זה נשאר עד היום. זה הכל קוצים

מראיין: כן.

איזידור: אז הבנתי, לכודים. איך שנכנסתי בפנים, אז כבר מצאתי טרנספורט קודם, כמה יוונים. אז אמר לי אחד: "איזידור, אל תחשוב [על] הורים, ואל תחשוב [על] אף אחד, תחשוב על עצמך. אולי, אולי יום אחד נשתחרר".

מראיין: כן.

איזידור: איפה הסיגריות [דיבור צדדי]? אחותי, שמה לי כמה דולרים. היה עוד – אם אתה זוכר - היה מודָה כזאתי פה סגור או בפנים שמנו נגיד כמה דולרים, שיהיה לכל מקרה. כשנכנסתי שמה בפנים, כבר ראיתי שלוקחים את כל הבגדים ראיתי שלוקחים את כל הבגדים, ערומים לגמרי וזורקים פיג'מות עם פסים. כן? אז אמרתי, ילך גם הכסף הזה. והיינו בחוץ והיה גינות שהיו עובדים גננים פולנים, נוצרים, כן ומוזיקה, מוזיקה בדלת.

00:53:44

מראיין: אתם הגעתם בלילה? בבוקר?

איזידור: באמצע היום. באמצע היום. מה היה המוזיקה ? של שאלה שהיו יוצאים לעבודה שייצאו אִין-צוּ-דְרָיי-פִיר . אחת שתיים שלוש ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע. מוסיקה, מה קורה פה? כינור 3 ק"מ שורפים. המשך.

מראיין: כן.

איזידור: שמצאתי כמה אחדים שעוד היו שמה, אז כבר ידעו לפני שבוע, שבועיים קודם או חודש קודם, שהגיעו, חודש לא, שבועיים שלוש, אז אמרו אז כבר ידעו. אז אמרו לי: "אל תחשוב, אלה שהלכו משמה, אל תחשוב הורים, אל תחשוב אחות, אחיות עם ילדים כי אלה לא . מה זאת אומרת שכבר שמעו מהפולנים הנוצרים, שזה הולך [..]

מראיין: זה לא, זה לא דבר קשה פתאום באים אומרים לבן אדם תפסיק לחשוב על ההורים שלך?

איזידור: זה שם לא היה קשה.

מראיין: אבל בכל אופן אחרי, אחרי שבוע, אחרי שבוע שבן אדם, לא שבוע, ביום הראשון

איזידור: היום הראשון. היום הראשון כן. כי אם אתה רואה שזורקים לך את ה את המזוודות שהבאת הכל טוב ויפה שהיה לך ללבוש וזורקים אותם ונותנים לך פיג'מה, מה מחכה? מה מחכה פה לך?

דוברת: אולי אתה רוצה נס קפה [דיבור צדדי]?

מראיין: לא תודה [דיבור צדדי].

איזידור: אז זה כבר ידוע, בגלל זה כל אחד שהיה שמה, שכבר היה לו ניסיון אפילו של שבוע ימים, אז תסתכל לחיות. היום ומחר. ראשית כל, אני לא ידעתי אני אספר לך עכשיו: כשהחלפנו בגדים ויצאנו בחוץ, שהורידו אותנו [לנו] את כל הבגדים, וזרקו לנו פיג'מה, מכנסיים וחולצה ונעליים של עץ, בשביל השלג, כן, אני רואה שבא קאפו אחד גרמני אסיר, שהיה לו ירוק פה, ירוק זה היה צבע של קרימינלים , קרימינלים.

מראיין: פושעי מלחמה? פושעי

איזידור: פושעים. פושעים. שהרג ש אלה היו קאפו פה. אבל גם כן עם פיג'מה, גם כן עם פיג'מה, אבל היה כל מיני צבעים פה בזה אז אני הוא רואה אותי עם נעליים טובות חומות שבאתי, הוא בא, נותן לי איזה מכה, הוא לוקח את הנעליים, לוקח את שם לי את הנעליים של עץ, אז הבנתי שאנחנו עבדים פה. הבגדים עוד היו למטה, בקושי הצלחתי לפתוח את המקום שהיה תפור. ואיפה שמתי איפה אני אשים את הדולרים? כיסים לא היה, שמתי אותם בגינה עם האצבע, עשיתי [גוּמה] שהתכופפתי כן, ושמתי אותם בתוך האדמה, אמרתי יכול להיות שאני ארד מחר או אחר כך. מישהו מצא אותם עם המגרפה שמה, כמו שעשו הרבה זה אה זהב . בקיצור, שמה זה היה היו קוראים את זה קרנטינה . לראות מי בריא ומי לא בריא. אז כבר כעבור יום עשו כבר את המספר .

מראיין: כן, תמשיך, אני אני אני עוקב אחריך.

איזידור: אני זוכר שהיו אנשי אנשי צרפת גם כן שבאו כמוני, אבל היו קודם שמה, אותם שמו לעשות את המספרים ביד עם המחט. כן? והיינו יוצאים לעשות אה אימון איך ללכת בשורה, כי גם ללכת בשורה היה סדר שמה, גם ללכת לעבודה, חמישייה-חמישייה.

מראיין: רגע, איזה מספר קיבלת? 115

איזידור: 115894.

מראיין: רגע, לימדו אותכם ממש מסדר?

איזידור: ללכת בשורה כן. כמו פלוגות-פלוגות, מחלקות-מחלקות, כן. בחוץ באושוויץ. ואני זוכר שהיה גם קאפו פולני שהיה אומר את זה בשפה פולנית: רקס-דוה-צ'י-צטרי . אחד-שתיים-שלוש-ארבע. לִינְקס-צווֹ-דריי-פיר . בגרמנית כן? פעם היה קאפו גרמני, פעם היה קאפו פולני. היו 5 מיליון פולנים

00:59:16

שתפסו אותם אסירי מלחמה, כן? גם כן שמו אותם ב במדים כאלו, אבל מה? היה להם משולש אדום, פוֹלִיטִישֶׁר הֶפְטְלִינְגֶה פוֹלִיטִישֶׁר הֶפְטְלִינְגֶה זה בעברית אסיר פוליטי - האדום.

מראיין: רגע, הפולנים היו אסירים פוליטיים שהיו באושוויץ?

איזידור: שנתפסו מהצבא מהצבא הפולני עוד עוד מ-19 מ-1939, כן? מתחילת המלחמה שנכנסו הגרמנים ל חמש שנים היו הפולנים שם. 5 שנים. 5 מיליון שמעתי לפי אחד שהיה מדבר צרפתית, 5 מיליון פולנים היו . אז זה זה החזיק איזה 20 יום. יום בהיר, במשאיות, הגעתי למחנה הזה, ליד קָטוֹבִיץ סוֹסְנוֹבִיץ , שזה גם אושוויץ זה 15 ק"מ מרחק לא יותר. בּונָה היו קוראים את המחנה הזה. ותראה לכל הנוצרים כל הנוצרים אני אומר, כל ה איזה 200 יוונים יש מהמחנה הזה. בהתחלה היו לוקחים אותנו עם השלג מרחק של 10 ק"מ לחפור תעלות. להוציא עשב, והיו מרביצים הקאפו גרמנים, פולנים, מָאייסטרים , זאת אומרת מהנדסים פולניים, מהנדסים גרמניים, 'אורגניזיישן טוד' שהיה להם פה. היו מהנדסים של מקצועות שונות, כן. איזה 20 יום הייתי שמה. שם היו מתים כל ערב היינו מחזירים עם אלונקות בחזרה למחנה את המתים.

מראיין: כן.

איזידור: שמה עשיתי חשבון נפש, שמפה לא יכול לצאת אף אחד. ותמיד רזה. תמיד רזה. מישהו שניסה לברוח שמאלה וימינה מהשורה היו יורים בו. זאת אומרת, בחזרה ובהליכה בבוקר. יום בהיר אחד, שלא ידעתי גרמנית אבל בכל זאת הבנתי שקוראים בצעקות: וֵיס מָלר , ויס טישלר , ויס שְׁלוֹסֶר , ויס אֶלְקטרִישֶׁה , אתה מבין?

מראיין: חיפשו בעלי מקצוע.

איזידור: מי מי צבעי , מי ברזלן, מי נגר.

מראיין: באותו מקום שעבדת בתעלות?

איזידור: לא.

מראיין: לא. בבּוּנָה עצמו?

איזידור: בבּוּנָה. במחנה.

מראיין: אז זה חשוב לנו לדעת.

איזידור: כן בבּוּנָה במחנה. לא, העבודה זה היה בחוץ, ובערב היו חוזרים. באותו המקום

מראיין: זה היה בערב?

איזידור: זה שמה, שאני מספר? לא, בבוקר אחד. בוקר אחד עוד היו כוכבים, ארבע - ארבע וחצי היינו קמים עם פעמון כזה, את הפְּלאצאָפֶּל , פלאצאפל, זה מקום מסדרים. מסדרים. 11 אלף איש כל בלוק היה עומד כמו פלוגה, כן? ולכל פלוגה היה שף בלוק אחראי של מספר הבלוק הזה.

מראיין: אז רגע זה היה בפלאצאפל העניין הזה.

איזידור: פלאצאפל. פלאצאפל כן.

מראיין: מחפשים בעלי מקצוע?

איזידור: מחפשים בעלי מקצוע ובדלת היה רופא אחד יווני לָרִינגוֹלוֹג מאתונה, לא מאתונה, מסלוניקי, שלמד רפואה בגרמניה. הוא היה דובר גרמני, ושמו אותו ב שְׁרַייִבֶּה-שְׁטוּבֶּה , זה היה משרד שהיו יוצאים השורות משמה עם המוזיקה כן, עם קצב. אז הוא רואה אותי אומר: "לא שמעת שקראו בבוקר " - הוא היה מכיר אותי בתור צבעי

01:04:03

מיוון, היו קוראים אותו את הרופא הזה, ד"ר קואינקאס . קואינקאס. תראה שכמה יוונים יזכירו אותו.

מראיין: קואינקאס?

איזידור: קואינקאס, לרינגולוג.

מראיין: זה אף אוזן גרון לא?

איזידור: אף אוזן גרון כן. מומחה. הוא למד רפואה בגרמניה. ולו, לרופא הזה היה לו רשות להוציא בן אדם, אם הוא רואה שהוא צולע ולהחזיק אותו בצד, להשאיר אותו במחנה. אהה, שכחתי להגיד לך, שהיה בתוך המחנה היה קְרָנקנבָּאוּ . קְרָנקנבָּאוּ, זה בית חולים. בית חולים של המחנה, והיה אחראי על ה על הבית החולים הזה.

מראיין: אז הדוקטור הזה, הקואינקאס הזה

איזידור: קואינקאס

מראיין: אמר לך שמחפשים בעלי ?

איזידור: "לא שמעת שמחפשים בעלי מקצוע? אני מכיר אותך שאתה צבעי". צבעתי לו בסלוניקי את הקליניקה שלו. "תצא. צא מפה, אני אסדר לך עבודה יותר טובה". באותו היום נשארתי במחנה. למחרת בבוקר הוא אמר לי: "תבוא אצלי לפני לצאת לפלאצאפל" - למקום המסדרים. הלכתי אצלו, הוא דיבר ראיתי שהיה מדבר עם גרמני אחד, איש אֶס.אֶס., הוא אמר לו: תיקח אותו, כנראה לפי הזה לפי התנועות של הידיים. ופתאום אני רואה את עצמי שהוא הביא אותי הקאפו זה שהיה לו ירוק פה , אבל בעל מקצוע צבעי, אחר כך ראיתי אותו שהוא צבעי בעבודה. היה לו ירוק פה. כנראה הרג מישהו או איזה בנק שדד, כן היה לתקופה ארוכה של בית סוהר, את אלה שמו בראש שלנו. קאפו. עם זה פה אז זה אומר לי: "תראה אם אתה לא במקצוע, ואתה אתה לא דובר אמת, מחר בבוקר תתקבל 25 עם ה ". היה איזה מין ארגז כזה שהיו מכניסים את הראש והידיים מורידים את המכנסיים ואחד היה מרביץ עד שהיה יוצא דם והיו זורקים לו דלי מים. אמרתי לו: "אם אני לא בעל מקצוע ככה יפה מאד, אני מוכן לקבל 50 [דיבור לא ברור]. לקח אותי, ראיתי 18 אנשים צבעים.

מראיין: כן.

איזידור: למחרת בבוקר ראיתי שכתוב ב בזה שלו, ביד: קאפו מָלֶר - אחראי לצבעים. היה כתוב. והעבירו אותנו לאיזה בית חרושת שזה היה בתוך הבית חרושת הזה הגדול שאמרתי לך שעם תחנות רכבת בפנים, בניינים חדשים. וחילק חילק את ה-30 האנשים האלו חילק אותם לכמה בניינים. 5 פה, 5 שם, 10 שם. אותי גם כן, העביר אותי באיזה בניין, הוא הוא אמר לי: "תעלה בסולם. תעלה בסולם ותשפשף את ה " היו תחנות חשמל שמה שהיה עם מפות לעשות צבעים, כל פס של אלומיניום, להם היה איך אומרים, המתקנים, כל צבע להם היה אומר משהו, אבל אנחנו לא ידענו. אני לא ידעתי מה זה. לפי המפה היו עושים את זה. הוא אמר "תשפשף נייר זכוכית קודם, תשפשף לראות". הוא ראה שאני עליתי בסולם, אני מתחיל ללכת עם הסולם. הסולם יותר גבוה מפה, פה זה 3 מטר פחות, 4 מטר גובה, אני הולך ומסתובב.

מראיין: כן.

איזידור: אמר: "רד למטה. דוּ בִּיסְט מָלֶר" . "אתה בעל מקצוע". הוא הבין תיכף מי ש מי ש מי שמכיר מקצוע תיכף הוא מבין. וזה היה מזל גדול. התחלתי לראות שתמיד מתחת גג , למרות שלא היה חלונות, אבל מתחת גג , לא בשלג, לא בשלג, לא בקור. גג לפחות.

מראיין: כן.

איזידור: לא עברו איזה כמה חודשים.'נתנו לי קולונה שלי, קולונה זה 4 אנשים שאני אהיה אחראי לבניין הזה ולכל בניין היה מספר. והיה בּוּדֶה , איך קוראים בעברית, מחסן של צבעים שהיה ציביל אחד, אזרח גרמני עם הזה של היטלר פה, זה היה נותן חומרים מה שנחוץ לכל מקום ומקום. בינתיים, את האמת אני תופס שפה מהר, עזר לי שאני מדבר צרפתית, ספרדית, יוונית. אז

01:10:24

אז התחלתי להבין שזה לא קשה, אם אתה שומע יום יום גרמנית אז אפילו פולנית יָא רוֹזוּמִייֶם וְשִׁיסְטקְיֶה פּוֹ-פּוֹלְסקוּ אִי נְייֶה דוֹבְּזֶ'ה מוּבִיֶוּ . גם פולנית למדתי. היה לי פולנים על ידי, צבעים. מזל, איזה שנאה היה להם, חדש בא הוא כבר נהיה כבר הבית, מנהל עבודה באיזה מקום. ומאיפה? מיוון. יש כאלה באירופה המזרחית שחשבו שיוון זה זה איזה מדבר.

מראיין: איטלקית גם דיברת?

איזידור: שמה מצאתי ממלחמת העולם האזרחים מספרד, גרמנים עוד היה איזה מאמר השבוע בעיתון, מלחמת האזרחים בשלושים ושש שגרמנים התנדבו נגד הקומוניסטים שמה כן? וכל אלה שהלכו לעזור לפרנקו כן? כל אלה היו שמה, אסירים. מצאתי גרמנים דוברי ספרדית. הבלוק השף של הבלוק, האחראי על הבלוק, היה דובר ספרדית. גרמני. גם כן אדום פה אסיר פוליטי.

מראיין: כן.

איזידור: אז לפי מה שראיתי אחרי חודשיים-שלושה שכבר נהייתי אב-בית מנהל עבודה, אמרתי יכול להיות שיום אחד, כן יש סיכויים [לצאת] מפה. בינתיים היינו שומעים שהיו באים גם מאושוויץ עוד אנשים כן, וכולם היו ומספרים אותו סיפור "אל תחשוב הורים, אל תחשוב כלום, תשתדל לחיות".

מראיין: כן.

איזידור: אספר לך על מקרה שקרה לי בהיותי אחראי על הצבעים. פתאום בא לי אנגלי אחד אסיר, שהיו עושים חפירות מחוץ לבניין איפה שהייתי עובד אני, היו עושים חפירות.

מראיין: אסיר אנגלי?!

איזידור: אסיר אנגלי עם העניבה שלו. אסיר מלחמה .

מראיין: אה אסיר מלחמה זה.

איזידור: אסיר מלחמה, שנפל בשבי. שנפל בשבי, לא אחד, הרבה. אני רואה שהיו עושים להם, היו שולחים מהבית קְרוּוָה רוּז' אינטרנאציונל 'צלב אדום הבינלאומי', חבילות כן? על יד החפירות שהיו עובדים, הגרמני היה מסתובב עם הרובה. כן? האנגלי עם העניבה שלו על יד החפירות היה עושה קפה. מכין קפה, שוקולד סיגריות. פתאום בא בפנים אחד, הוא אומר לי: "ביסט דו אינגליש חצי גרמני חצי "נו". רק אנגלית לא תפסתי אז, היום כן. "פרנצ'"? . " זֶ'ה דֶז אוּן פֶּה דֶה לָה פּוֹנְטיור פּוּר פֶה לֶז דְרָפּוֹ אָנְגלֵיז שֶׁה מוּוָה "אני רוצה שתסדר לי קצת צבע מכל דבר, אני צייר רוצה לעבור את הזמן במחנה". היה מחנה של האנגלים יותר הלאה מהמחנה שלנו, מחוץ לבית חרושת הזה בּוּנָה. "אני אביא לך סיגריות, שוקולד מחר, אתה תשים לי פה את זה, באותו מקום אני אשים לך." אבל קודם חשבתי, אם היו תופסים מישהו שם שגונב ונותן מתנה, זה היה כבר ראיתי הרבה מקרים כאלה. אמרתי, אנגלי שאני רואה אותו עם העניבה שלו, זה לא ייתכן שהוא שהוא ימסור שאני גנבתי. בכלל זאת, שמתי לו במקום ועל יד איזה מכונה שמה מכונות שמה. אני רואה אותו שבא גם כן עם חבילה הוא מסתכל מכל הצדדים דרך החלונות. הוא שם עושה לי שמה ואני אומר לו שמה. " לָה בָּה. סֶה לָה בָּה. אֻן פֶּטִי. אוּן פֶּטִי פָּאקֶ" הוא לוקח את זה הולך, אני הולך שמה מה אני אראה ביסקוויטים שוקולד סיגריות. הפולנים היו שולחים מהבית גם כן לפולנים, טבק עם ניירות, כן? אחד, מכיר שלי, הוציא את השיניים זהב שלו עם חבל במיטה כדי להחליף לסיגריות מהפולנים. 'שוק שחור' שמה 'שוק שחור'. האנגלי הזה החזקתי אותו איזה 3 - 4 חודשים כל שבוע. הוא היה נותנים לו לעשות את שלו בזה חופשי, אתה יודע שאת האנגלים היה להם יחס מיוחד, כי היה הרבה גרמנים אסירים .

מראיין: בתור מה הוא היה עובד במחנה?

איזידור: מי?

01:16:11

מראיין: האנגלי הזה, מה הוא היה עושה שמה?

איזידור: הוא אסיר, לא ייתנו לו לישון כל היום כן? חפירות. חפירות, תעלות, ניקיון. אבל מה? עם העניבה שלו. עם כל הבגדים היפים שלו.

מראיין: טוב. נמשיך.

איזידור: בצבעות, הייתי מהתחלת מאי יולי 43 עד ינואר 45 במקום הזה. וראיתי שבאמת היחס היה טוב, ג'קו רזון, היה בוקסר , היו היה תחרויות ספורט, הגרמנים היו שמחים לראות, כן. לא היו מרביצים היו מרביצים את אלו שלא רצו לעבוד, אלה שהיו בטרנספורט שהיו מובילים בלוקים כל מיני, כל מיני חומרים של בנייה, כן? אבל את אלה אותי למשל, אותי היו מייחסים טוב בתור בעל מקצוע. כל התקופה הזאתי עד ינואר 45 כשהתחילו להתקדם הרוסים, כשהתחלנו להרגיש שלפי העיתונות, היו כמה דוברי יהודים גרמנים יֶקים , שהיו דרך ה ה האזרחים הגרמנים היו מעבירים עיתון שהחזית במזרח נשברת ומתקדמים עם הרוסים, עד שהגענו במצב כזה שהיינו שומעים את התותחים.

מראיין: איפה החזית? באיזה מקום?

איזידור: ורשה. ורשה שנכנסו דרך רוסיה. אתה יודע את ההיסטוריה שהרוסים התקדמו עד שערי סטאלינגרד, לנינגרד למוסקבה כן, שמה נשארו איזה שנה בשלגים. בינתיים הרוסים התחזקו ועשו התקפת נגד. אז תפסו דוויזיות שלמות של הגרמנים, הרוסים. והתקדמו. קודם כל, היו צריכים לכבוש את פולין, ופולין היו רוב רוב המחנות. למה עשו, אושוויץ, טְרֶבּלִינקָה בירקנאו, מַיידנק , אלה היו המקומות האלו המרכזיים ביותר של ההשמדה. בתוך גרמניה היה הרבה פחות, דַכאוּ זה היה "זהב" בתוך גרמניה. אז מה שסיפרתי לך בהתחלה נדמה לי שכתבת שב- 18 בינואר בלילה נתנו לנו כיכר לחם לכל אחד, שמיכה אחד ובדרך ברגל לכיוון

מראיין: רגע, אז אני, פשוט אנחנו צריכים להסביר את הדברים גם. מוציאים אתכם מ מ

איזידור: מהמחנה, מבּוּנָה.

מראיין: מבּוּנָה בשביל להעביר אתכם למקום אחר, כי יודעים שהחזית נשברת.

איזידור: החזית נשברת כן, זה היה ברור גם לכולם שמה. היה שמועות ש דה גול כבר נכנס בפריז. היה שמועות שכבר נלחמים בבלגיה ובהולנד, כן? החזית השנייה שדרש סטלין אז. נדמה לי שכתבת, הגענו בגְלַייִבִיץ או שאתה רוצה להמשיך ככה?

מראיין: בואו נמשיך כן לפי הכיוון שלך.

איזידור: כן מבּוּנָה, כל הלילה קור שלג. ניצוץ של של התותחים שבלילה היינו רואים עוד מרחק של יכול להיות 100 ק"מ, כן. אז הגענו לגְלַייִבִיץ לגְלַייִבִיץ בבוקר. החלפנו החלפנו רכבת. בינתיים יש אנשים ש

מראיין: מה זה הגְלַייִבִיץ?

איזידור: גְלַייִבִיץ זה היה עיר עיר חצי פולנית חצי אה דוברי גרמנית כולם , חצי פולנית. זה על גבול פולין פולין - גרמניה. אז ראינו שגרמנים עם מזוודות ביד משאירים את הבתים שלהם, זה סימן שאז נוכחנו לדעת.

[צלצול טלפון]

מראיין: כן. אתה ראית שם

איזידור: גרמנים גרמנים שעוזבים את המקומות, את הבתים שלהם והולכים לצד שלנו לתוך גרמניה. למחרת בבוקר ראינו שאנשים שלנו נגמר הלחם, הכיכר לחם שלהם, הלכו לגנוב מהמחנה תפוחי אדמה לא מבושלים, תפוחי אדמה איך קוראים האדומים האלו? 'קול' קוראים בגרמנית . רָאבאנוֹס, רָאבאנוֹס בספרדית . לוס קורילאדוס [דיבור לא ברור]

מראיין: אה צנון.

איזידור: צנון. זה היה שפע שמה, כן. כדי לאכול את אלו, תפוחי אדמה לא מבושלים, כן, גם כן. כי נגמר הלחם, מלילה קודם עד למחרת בצהריים, כן? ראו שיש עוד המשך דרך לתוך רכבת אחרת. אז הרכבת היה כבר גם

01:22:19

גם כן חצי של בהמות, בלי תקרה, בלי גג.

מראיין: אז רגע, זאת אומרת אתם רק בגְלַייִבִיץ עשיתם כאילו תחנה ומשם אתם עברתם הלאה.

איזידור: תחנה לילה אחד.

מראיין: משום שאומרים שבגְלַייִבִיץ היה גם מחנה.

איזידור: בכל מקום היה מחנה שמה בפולין, בכל עיר, על יד עיר, אבל המרכזיים שסיפרתי לך זה היה אושוויץ זה היה, הסנטרל , וקרמטוריום שהיה בירקנאו, אחר כך היה מאיידנק הרבה מחנות, סוֹבִּיבּוֹר .

מראיין: בסדר.

איזידור: אז הכניסו אותנו בכוח לקרונות, ואני זוכר שהיה שלג, כיסינו את הראש ככה, צמודים אחד עם השני בלי גג. באמצע הדרך, אז הבנו מהאלה שהיו יהודים 'יֶקִים' שאנחנו נוסעים לתוך גרמניה.

מראיין: כן.

איזידור: כעבור 12 – 14 שעות, יכול להיות יותר, כי היו הפסקות באמצע דרך שהיו מפציצים הגר הרוסים מצד אחד, ומצד שני היו מפציצים, מצד מערב האמריקנים והאנגלים ברמ ברמן שעשו אותה, חתיכות עשו אותה. כעבור 24 שעות עברנו דרך ממש בלב ברלין ואז ראינו את הפסים של הרכבת שהתנפצו עד לגובה של 10 מטר הפסים של הברזלים, כן? מההפצצות של 24 שעות קודם. אז ראינו שלא היה מקום מעבר, ועם כל הפצצות האלו ראינו שהיו עובדים עם פנסים עם פרוז'קטורים.

מראיין: מי עבד עם פנסים?

איזידור: הגרמנים, לתקן את ה את הפסים, לתקן את הפסים.

מראיין: כן.

איזידור: אז אני לא אשכח שקראתי באיזה קיר ליד התחנה, שברלין בְּלַייִב דוֹייִטְשְׁ . הם חשבו שברלין תישאר חופשי . תהיה הפסקת אש ותישאר לפחות 4 מיליון 5 מיליון תושבים, תישאר חופשי. כי ידעו שמצד מזרח מתקדמים רוסים, מצד מערב בנות הברית.

מראיין: מצד מזרח?

איזידור: הרוסים.

מראיין: הרוסים.

איזידור: הרוסים, כן. רוסים, אוקראינים, כן? כל

מראיין: מצד מערב?

איזידור: מצד מערב האמריקנים, הבריטים, הצרפתים, ההולנדים. זה איך קוראים אותו שהיה קאנצלר, היה לפני שבוע פה. וילי בראנדט . וילי בראנדט לחם נגד הגרמנים בצבא ההולנדי . וילי בראנדט זה שהיה פה

מראיין: אז מה זה אומר השלט הזה? הייתה להם אשליה כאילו שברלין אה ?

איזידור: אשליה כאילו יהיה הפסקת אש לפחות חלק מגרמניה תישאר, תישאר חופשיה בהפסקת האש.

מראיין: כן.

איזידור: אבל לפי מה שידוע, יכול להיות שקראת גם אתה, שבמלחמת העולם הראשונה עשו הפסקת האש בוורסאי, מחוץ לגבולות, בקרון. באותו הקרון רצה היטלר להביא את הגנרלים הצרפתים לחתום על הפסקת האש של צרפת, זה היה בטלוויזיה והם חשבו שיהיה הפסקת אש. אבל לא, הזה של הבנות הברית היה להיפגש בלב גרמניה. אין הפסקת אש הפעם. זה היה הראשי מדינות זה היה סטלין אז, רוזוולט צ'רצ'יל וסטלין.

מראיין: והם הם כולם רצו להגיע למרכז גרמניה?

איזידור: הם החליטו שייתנו יד בלב גרמניה. זאת אומרת בברלין שהיה הבירה, בירת גרמניה, ושם היה מסתתר

01:27:17

היטלר בבונקר. והרוסים - לפי מה ששמעתי אחר כך - הרוסים נכנסו ראשונים ב קנג'לריה של 'הרייך השלישי' .

מראיין: כן.

איזידור: ומשמה - לפי מה שסיפרתי לך קודם - כעבור כמה 24 שעות העבירו אותנו ל ליד הָאנוֹבֶר שזה כבר לתוך גרמניה ממש. הָאנוֹבֶר עוד איזה עיר אחד גדולה תעשייתית אוֹרָנִייְנבּוּרג עיר תעשייתית, גם כן התחלנו לעבוד שמה בתוך הבית חרושת, ניקיון, הובלה מפה לשמה, אבל ההרגשה הייתה שזה שזה כבר להחזיק מעמד, למרות כל הזקן ולמרות כל הפצעים של ה של הקור.

מראיין: מה עשיתם באורניינבורג?

איזידור: הובלות. הובלות. ניקיון. להוציא בלוקים מהפצצות, לפתוח דרכים. מאורניינבורג לפְלוֹסֶנבּוּרג . פְלוֹסֶנבּוּרג. בפְלוֹסֶנבּוּרג היה שדות תעופה שעבדנו ליישר את ה את הפסים של ה של הגלגלים של האווירונים. שמה אז התחילו עוד להרביץ כי להרביץ לנו, כי היו יודעים שכבר גם להם הסוף. למרות שכבר ידעו, בכל זאת עד הרגע האחרון היו מרביצים. מה שלא קיבלתי במשך שנתיים בבּוּנָה, קיבלתי שמה. וראינו שלא היה להם סיגריות, הם היו מתחלקים סיגריה, ה הקצינים, החיילים הגרמנים לא לנו, לנו בלי להתרחץ, עם זקן עם פצעים. מ מ אחרי אורניינבורג מה ?

מראיין: פְלוֹסֶנבּוּרג.

איזידור: פְלוֹסֶנבּוּרג זה היה גם כן מחנה השמדה פְלוֹסֶנבּוּרג, אבל מה, היה קרמטוריום קטן, רק את המתים היו שורפים שמה. זה היה בתוך גרמניה, לא רצו שיידעו הגרמנים שזה מסביב מה שקורה. ולאט-לאט כבר השאירו גם רכבות ולקחו אותנו ברגל. מכביש ראשי לכביש ראשי, אז היינו רואים שנסוגים מכל הכיוונים. בינתיים, באיזה דרך ראיתי שהחליפו - אנשי אס.אס. - החליפו בגדים, שמו בגדים אזרחיים, לקחו את הנשק ביד והכלבים, והכלבים שהיה להם, שמו חלק מהאסירים בתוך יער והתחילו לירות מכל הכיוונים. לנקות.

מראיין: כן.

איזידור: חלק שאנשי אס.אס. ברחו. היחידה ה ה איפה שאני הייתי עם עוד איזה 1,000 איש המשכנו ללכת באיזה דרך ראשית. ואז התחלנו לשמוע קרוב מאוד את הפגזים של התותחים, זה היה סביבות בוואריה . לא רחוק ממִינכן . עיירה קטנה טרוסטברג.

מראיין: ליד בוואריה?

איזידור: עיירה קטנה טְרוֹסטבֶּרג , שמה שוחררתי. שמה ראיתי איך ששומרים עם פס לבן פה, זאת אומרת סימן של כניעה. אנשי אס.אס. ברחו והשאירו שומרים רק כדי למסור את המחנה לכובשים, לאמריקנים.

מראיין: כן.

איזידור: הכניסו אותנו בתוך המחנה הזה בעיר טרוסטברג איפה ששוחררתי, ופתאום ראיתי אה רופאים עם קסדות פלדה של הצבא האמריקני. מיליטרי פוליציי פה ביד. שמה קיבלנו מקלחת. קיבלנו פתאום מצאתי את עצמי באיזה בית חולים בתוך המחנה, שראיתי אחיות אמריקניות, לא יודע אם היו אמריקניות ורופאים אמריקניים שעברו 3 רופאים לכל מיטה שהיה, מי שהיה פצוע, מי שהיה עם דם פה, כן. החליטו לגלח אותנו. כן? קיבלנו קצת מרק ונתנו פקודה לא לתת בשר, משהו כבד.

מראיין: כן.

איזידור: אז דיבר קצין אמריקני ואמר אתם משוחררים, אבל לא לעזוב את המחנה לעת עתה, עד שיהיה קצת סדר. בדלת היו שני שומרים גרמנים עם המדים שלהם, אבל בלי נשק, בלי כלום, רק עם פס לבן פה ביד סימן של כניעה. כי עוד היו נלחמים קרוב מאוד איפה שאני. כעבור יומיים שלושה, אז כבר ראינו ליד המחנה שעברו שיירות של טנקים אמריקנים, שהיו נכנסים עוד יותר עמוק שנפגשו אז עם הרוסים.

סוף צד קלטת

01:34:33

תחילת צד קלטת

מראיין: איזידור אללוף ב-22 למרץ - המשך מקסטה קודמת. כן.

איזידור: ינואר, פברואר, מארס כן נכון מארס, ב-2 באפריל הגעתי זה לא ב-2 באפריל, בסוף מארס הגעתי לטרוסטברג אז ראינו שכבר לפי איזה הרצאה שנתן איזה אמריקני שאנחנו משוחררים אבל לא לצאת מהמחנה.

מראיין: כן זה אנחנו זוכרים. זה הקלטנו כבר בקסטה הקודמת.

איזידור: וכעבור כעבור יומיים-שלושה, קראו אותנו לתת לנו בגדים אזרחיים וכל אחד החזיק את הבגדים של אסירים שלו, למזכרת. אז התחלנו כבר לצאת. לצאת בחוץ, לעשות משפט לינץ', כמה אחדים. ספורטה ביחד איתו הייתי.

מראיין: ממש היית איתו.

איזידור: ממש כל התקופה, שוחררתי ביחד, גרנו בווילה אחת ב , גם רפאל האח שלו שהיה עובד ב'ברקליס בנק' יוון הוא נשוי לנוצרייה. 'ברקליס בנק'. בוילה אחד גרנו, נתנו אז נתנו לנו קומה של וילה. כן, שניים, שניים פה, שניים באיזה בית מלון בעיר הזאתי. היו ש היו שעלו למעלה והתחילו לזרוק רהיטים. התחילו להרוג. אז האמריקנים, יומיים שלושה היה חופשיות, לפי מה ששמעתי, אני אני הייתי לא מסוגל עוד לעשות את זה כי עוד הייתי עם הפצעים עם דם בידיים ולא כל כך בריא. אני לא עשיתי את זה. קיבלנו בגדים אזרחיים. עוד עוד לפני שנתנו בית נתנו לנו בית פרטיים לגור בבתי מלון ריקים כן? גרנו באיזה צריף בזה נשרפו הבגדים שרציתי להחזיק אותם, כן? אז הוציאו אותנו את התמונות שראית האמריקנים. זהו.

מראיין: זה היה שחרור.

איזידור: זה היה שחרור כן. כעבור 3 חודשים התחילו ל התחילו לעשות סדר, ולהגיד כל אחד יחזור לארץ מוצאו. וכעבור 5-4 חודשים. נתנו אווירונים ירדנו למינכן שזה קרוב, ואז ראינו את העיר כמו רחוב בן יהודה, או או או דיזנגוף כן? פי 3 כל הבתים למטה, לא היה מקום אפילו לעבור ברגל. עם אווירון צבאי אמריקני הגענו לאתונה. קיבל אותנו ה ה 'קרואה-רוז' אינטרנציונל' . נתנו לנו 2,000 דרכמות לכל אחד והיה כתוב שמה ברוכים הבאים בחזרה למולדת. אחר כך התפזרו כל אחד למקומות שלו. אני חזרתי בסלוניקי.

מראיין: מה מצאת שם?

איזידור: רציתי להתאבד. כעבור כמה שבועות, רציתי להתאבד, כי הייתי רואה איפה שהיו גרים הייתי עושה חשבון בשביל מה נשארתי? אבל הזמן עושה את שלו. אתה רוצה - לא רוצה אתה מוכרח להמשיך. ואז התחלתי לקחת עבודות בצבעות עם נוצרים. וככה נשארתי עד סוף 49 בינתיים נהיה מדינת ישראל.

מראיין: איך קיבלו אותך בתור אדם שבא מהמחנות שמה? איך הסתכלו עליך?

איזידור: יפה, בהתחלה את האמת יפה באתונה, יפה בסלוניקי - חלק. וחלק היו מצטערים שבאת לקחת את הבית ש שכבר התרגלו אחרי שנתיים וחצי, פתאום להוציא אותם, כי את האמת היו מהגרים מהגבול הבולגרי שהגיעו ותפסו את הבתים.

מראיין: איך אתה למשל הרגשת תתאר לי ככה בכמה מילים, לפני שאנחנו מסיימים. איך איך אתה מרגיש כשאתה רואה את המקום שהיה הבית שלך?

איזידור: אני מספר לך את האמת, עבדתי באיזה אצל איזה פסיכיאטר נוצרי והוא ידע את הכל וקרא את הכל שמדברים

מראיין: מה זאת אומרת עבדת? צבעת?

איזידור: צבעתי בסלוניקי כן. והוא אמר לי: "לא שאני רוצה את רעתך" - אני כשדיברנו ככה עם לב פתוח, הוא אמר: - "אני מבין את הכאב", היות שהיה יליד מאבא לסבא הנוצרי הזה בסלוניקי, הוא הציע לי: "לא שרוצה לא רוצה אותך פה, אבל יותר טוב אם יש כבר היום מדינת ישראל אני מציע לך אפילו לא בסלוניקי תלך תגור באתונה, תלך תגור בלריסה, תלך בדראמה, לא בסלוניקי, כי תמיד יהיה לך כאב בלב. אומר לך בתור ידיד אתה רוצה בתור פסיכיאטר אתה רוצה". ככה הוא אמר לי את האמת. וזה היה נכון. ב- 48

01:42:00

שדרשתי לא היו נותנים היתר יציאה לצעירים כי עוד היו נלחמים שסיפרתי לך קודם, לא נחזור שוב על אותו זה הלכתי בגלל זה יש לי נייר שכתוב שאני שירתתי, לחמתי, שייתנו לי היום לצאת. ואמרו לי: "לא, כי עוד אתה בגיל גיוס, רזרבה, מילואים". ושוב עשיתי עוד 6 חודשים מילואים נגד הקומוניסטים.

דוברת: זה היה מלחמת אחים שמה.

איזידור: מלחמת אחים. מלחמת אזרחים. ב- 49 הוציאו חוק חדש. שמי שמוותר על האזרחות היוונית, אז ייתנו לו לצאת.

מראיין: מה זאת אומרת, אם אתה רצית לצאת לפני לא יכולת לצאת?

איזידור: לא. סיפרתי לך שאמרו לי במשרד ה 'קצין העיר' כמו 'קצין העיר', שעוד אתה בגיל בגיל גיוס ועוד יש מלחמת אחים. אז שנהיה מדינת ישראל 48 - 9 , אחרי שנה אז הוציאו חוק מי שרוצה לוותר על האזרחות יתנו לצאת. אז אני ועוד כמה אחדים חברים, ביטלנו את האזרחות עשינו הצהרה, אני אראה לך פה.

מראיין: ביטלת את זה בשביל לא לעשות שם כאילו מילואים.

איזידור: מילואים בשביל שיתנו לצאת. רק בשביל זה. משקפיים כתוב בצרפתית תראה שכתוב בצורה כזאת: פּוּר אוּן וֻואָיַאז' אֶ אִיזְרָאל אֶה סוֹן רֶטוּר

מראיין: מה זה אומר? אני לא מבין צרפתית.

איזידור: זאת אומרת נסיעה אחד לישראל וללא חזרה. ל פור פרמננט לקבע. להישאר איפה שאני הולך, לא לחזור בחזרה. סוֹן רֶטוּר בלי חזרה. סוֹן רֶטוּר. רק ככה 49 הגעתי פה, אבל ברוך ה' הידיים, כעבור חודש כבר הייתי, הייתי עצמאי.

מראיין: בארץ,

איזידור: בארץ. התחלתי להוציא את הפרנסה. אז עשיתי משפחה. ילדה, ילד, נישואים. והרבה נחת בדרך, ברוך-השם.

מראיין: ובת מה עושה הבת?

איזידור: הבת הייתה בתדיראן, עכשיו יש לה תינוק היא עזבה וחושבת לחזור, אך זה רחוק, זה ליד אוניברסיטת בר אילן. זה רחוק. אשתי חולה, אני עצבני, אני לוקח אותה לטייל, אבל לא יכולים תמיד. עד שתסתדר, נראה. הייתה גם ב-IBM. גם בצבא, במקום סודי, גם כן לימדה שמה ברמת אביב, יש מקום סודי שמה. שם אני מדבר. אני זוכר שבאו פה לשאול מי אני.

מראיין: טוב, יש לך עוד משהו מיוחד שאתה רוצה לספר?

איזידור: לא.

מראיין: אולי להזכיר איזה חבר מיוחד שהיה לך? איזה דבר מיוחד שאתה רוצה שנזכור שנרשום.

איזידור: לא. מיוחד לא. את הטענה שהיה לי על הספר הזה שעשו, שאני לא שוכח, שרצו לקנות אותו ולחלק נתנו במתנה ולחלק דרשו כסף, כסף כזה שלא היו מסוגלים לקנות את זה ולא קנו. ואני לא קיבלתי את הרטרואקטיבי גם כן. יש שקיבלו רטרואקטיבי משנת 57 + החודשית. אני קיבלתי, היות שהיה 3 פעמים ערעור אצל אפלבאום שהיה כמעט גוטר גוטר את אפלבאום, הרופאים, העורכי דין של הארגון שמשנת 57 שיצא החוק 58 – 9 לכמעט ל-95% קיבלו את הרטרואקטיבית. רק כמה אנשים כמוני לא קיבלנו את הרטרואקטיבי, רק משכורת בשנת 75 .

מראיין: כן.

איזידור: טוב, זה כבר עניין של מדינת ישראל, הצדק שלנו, שלא שייך, כתבתי לגרמניה, אמרה לי אמרו לי כתבו לי משמה ששלחו את הפיצויים האישיים עבור ההורים. עבור האחיות, שלחו אז 20 שנה, 17 שנה. פיצויים כל נפש של המשפחה, כמו שאתה יודע כבן משפחה החוק של נכות שנשאר בלב לכל אחד, זה שייך למדינת ישראל. תעשה טוב איתם, אנחנו נתנו את הכסף למדינת ישראל לאוצר, והם יעשו איתו . שהם לא

מתייחסים טוב וישר, זה עניין, ולא הצלחתי מגרמניה.

מראיין: טוב, סוף שיחה עם איזידור אללוף.